תבואות השדה חלק ו מ

וכתבנו דלא מסתבר לאוקמי קרא לומר שחידוש חדשה התורה להתיר גבי חמץ מה דאסור בעלמא כיון דבעלמא אין עדל"ת ועשה משו"ה מוקמינן לקרא מעיו"ט והנה ראיתי בס' בגדי יו"ט מס' ביצה י"ב בתוס' שם ד"ה השוחט דאי הו"א דמלאכת אוכל נפש לא נאסר כלל ביו"ט דלא הוי כלל מלאכת עבודה א"כ הא דאסור מלאכת אוכל נפש ביו"ט לצורך גבוה הוי חידוש וא"כ שפיר מצינן לאוקמי קרא דיום הראשון ביו"ט גופא ולא שייך לומר דלא מוקמינן קרא לומר שיהיה מותר לעניין מצוה מה דאסור בעלמא דכיון דהא גופא דמלאכת אוכל נפש אסור לצורך מצוה הוי חידוש מקרא דלכם ולא לגביה א"כ אפילו עושה לצורך מצוה לא אמרינן אהדריה לאיסור' קמא ולא הוי רק לאו הבא מכלל עשה ושפיר מצינן לומר דגבי שריפות חמץ עדל"ת, וע"כ דר"ע ס"ל דמלאכת אוכל נפש הו"ל ג"כ בכלל מלאכה רק לצורך הדיוט התורה התירה וא"כ ממילא לצורך מצוה דלא התירה התורה אמרינן אהדריה לאסורא קמא והו"ל עול"ת משו"ה לא מוקמינן קרא ביו"ט לר"ע כך הוא תוכן דבריו עי"ש, ועי' בספרי ח"ב בסוגיא דהואיל אות ב' ודו"ק:

והנה הפנ"י מס' ביצה י"ב כתב דהא דאמרינן מתוך הוא רק אי ס"ל דמלאכת אוכל נפש הותרו לגמרי א"כ שפיר שייך לומר מתיך, משא"כ אי היי ס"ל דמלאכת אוכל נפש לא הותרו לגמרי רק לעניין אוכל נפש הותרו א"כ אין סברא לומר מתוך עי"ש והנה א"כ לר"ע מדלא ניחא לי' לאוקמא קרא ביו"ט ולומר דהתורה התירה משום עדל"ת, דאע"ג דלצורך מצווה לא הותרו מקרא' דלכם ולא לגבוה מ"מ כיון דלא אהדריה לאיסורא קמא שפיר מצינו לומר דהכא לעניין שריפת חמץעדל"ת וע"כ דס"ל דמלכה אוכל נפש לא הותרה לגמרי, א"כ לעניין מצוה הו"ל עול"ת כמ"ש בספר בגדי יו"ט הנ"ל עי"ש, ומשו"ה לא ניחא ליה לאוקמא קרא ביו"ט. וא"כ כיון דס"ל דמלאכת אוכל נפש לא הותרה לגמרי ממילא ע"כ לא מצי סבר דאמרינן מתוך דמתוך לא אמרינן רק אי ס"ל דאוכל נפש היתר לגמרי רק דלגבוה גלתה התורה דלא אמרינן מתוך וא"כ ר"ע כמן דלא מסתבר ליה לאוקמא קרא ביו"ט ע"כ ס"ל דאדרבא מה שהתירה התירה אוכל נפש זהו גופא הוי חידוש, ומשו"ה לצורך מצוה או גבוה דממעטינן מלכם אהדריה לאיסורא קמא והו"ל עול"ת משו"ה מסתבר טפי לאוקמא קרא בערב יו״ט, וא"כ ממילא מזהו גופא מה דלא מסתבר לאוקמא קרא ביו"ט ולא אמרינן דהכא התירה התורה גבי חמץ דלא אהדריה לאיסורא קמא ומותר לשרוף חמץ ביו"ט ומדלא ס"ל הכי לר"ע ע"כ כמ"ש דס"ל דהא דאוכל נפש מותר ביו״ט הוא גופא הוי חידוש וממילא לצורך מצוה או גבוה כיון דכתבה התורה לכם ולא לגבוה נשאר במילתא קמייתא והו"ל עול"ת, ומשו"ה מוקמינן לקרא בערב יו"ט א"כ ממילא לא מצי סבר מתוך ושפיר הוכיח רבא דר"ע לית ליה מתיך. ומתורץ קושיית הפנ"י הנ"ל ועי' היטב בספרי ח"ב מ"ש בסוגיא דהואיל אי מלאכת אוכל נפש הוי ג"כ בכלל מלאכת עבודה או לא עי"ש אות ג' ודו"ק:

(נ״ח) ויש להסביר עוד ביותר הוכחת רבא דריע לא ס"ל מתוך, דהנה התוס' ד"ה וכתיב לא תעשו כל מלאכה הקשו הא יכול להנות מנחלתו, ותירצו דקרא מיירי בכל עניין אפילו א"צ לגחלתו, והנה בח"ב בספרי בסוגיא דהואיל אות ג' העליתי בס"ד דמאן דס"ל הואיל ס"ל דהתורה לא אסרה רק מה שהוא בוודאי אינו ראוי לי משא"כ אם יש רק איזה צד שיהי' ראוי לו לא אסרה התורה ומאן דלא ס"ל הואיל ס"ל אדרבא דלא התירה התורה רק אם ראוי לו בוודאי משא"כ אם אין צורך לו בוודאי לא התירה התורה הפלוגתא הי' אם מלאכת אוכל נפש הוי ג"כ בכלל מלאכת עבודה או לא ע"ש אות ג' ובאות כ"ח ובאות כ"ט ודוק, והנה לפי"ז כיון דר"ע ס"ל דכיון שא"צ לגחלתי אסור אע"ג שיש מציאות שיצטרך לגחלים מ"מ כיון שעכשיו בשעה שהולך לשרוף אין צריך לו אסיר, וע"כ דמלאכת אוכל נפש הוי ג"כ בכלל מלאכת עבודה ולא שרי רק אם כבר צריך לו וא"כ ממילא לא ס"ל מתוך ג"כ, ושם בספרי אות כ"ט כתבתי לחזק דעת הרשב"א במס' שבת ל"ט דמאן דלית ליה מתיך לית לי' הואיל וכיון דלר"ע לית ליה הואיל דלא מתיר מטעם הואיל אולי יצטרך להנות מגחלתו א"כ לית ליה מתוך ג"כ, ובגמרא לפנינו יש גירסא ש"מ לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך וכו' ותוס' גרסו מתוך והוא וודאי עניין אחד כאן אי גרסינן הואיל או מתוך דכאן אפילו אי גרסינן הואיל אין זה עניין להואיל דמסכת פסחים בפלוגתא דרבה ורב חסדא מ"ו ע"ב מ"מ הסברא הוא אחת דמאן דלית ליה הואיל לית ליה מתוך ג"כ וא"ש בס"ד:

(יט) ועפ"י מש"ל באות נ"א דאי ס"ל חמץ בשריפה דווקא הייני משום דתשביתו הוי עיקר מצוה. ולא רק תיקן הלאו אז נוכל לומר דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר (דהוי כמו שריפות נותר שמתקן הלאו למפרע) משא"כ מאן דס"ל השבתתו בכל דבר דס"ל דתשביתו אינו גדר מצוה כלל אז אינו מתקן כלל למפרע בהשבתה רק שלא יעבור על ב"י להבא, יש ליישב בזה שיטות הטור באו"ח סימן תמ"ו דפסק דמוצא חמץ ביו"ט אפילו לא בטלו אסור לשרפו ביו"ט, ואחיו הר' יחיאל ס"ל דבלא בטלו מותר לשרפו אפי' ביו"ט משום מתוך, והנה לכאורה קשה לדעת הטור כיון דבגמרא אמרינן הא דלר"ע אסיר לשרפו משום דלא ס"ל מתוך. וא"כ לדידן דס"ל מתוך אמא, פסק הטור שאסור לשרפו ביו"ט. ועי' מג"א סימן תמ"ו שכתב כיון דמשהה חמץ ע"מ לבערו אין עבור משו"ה אסיר לשרפי ביו"ט, ואכתי אינו מובן א"כ מנ״ל לגמרא להוכיח דר"ע לית ליה מתוך. דלמא שאני התם משו"ה אסור לשרוף ביו"ט כיון דמשהה ע"מ לבערו אינו עובר א"כ לא הוי אפילו צורך קצת ועיי' בספר אגרא רמה להגאון ר' משולם טיסמניץ ז"ל ויהיה מכאן ראיה לשיטת רש"י מסכת ביצה י"ב דמה"ת אמרינן מתוך אפילו בליכא צורך כלל דהא הכא ג"כ לר"ע ליכא צורך כלל כיון דמשהה חמץ ע"מ לבערו איני עובר ואעפי"כ הוכיח רבא מר״ע דלית ליה מתיך וע"כ מאן דס"ל מתיך שרי אפילו בליכא הירך כלל, אמנם לדידין י"ל דממנ"פ אסור לשרוף דאי א"צ שריפה דווקא א"כ וודאי אסיר לשרוף ביו"ט ואז צריך שריפה א"כ ממילא משהה חמץ ע"מ לבערו איני עובר וליכא צורך כלל ולא שייך לומר מתוך וכיון דהטור פסק בסימן תצ"ה וסימן תקי"ח דלא אמרינן מתוך רק היכא שיש צורך קצת עי' שם בב"י משו"ה פסק שפיר דאסור לשרפו דכיון דמשהה ע"מ לבערו ליכא צורך כלל ועולים דברונו עפ"י דברי דגמ"א סימן תמ"ו דמשו"ה אסור לשרוף ביו"ט משום דמשרה ע"מ לבערו איני עובר, ועלתה בידינו בתוס' ביאור בס"ד דע"כ מאן ד"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה דילפינן מנותר הנ"ל כמו נותר שניתקן האיסור למפרע וכיון דאינו עובר הו"ל שלא לצורך כל ולא אמרי' מתוך אליבא דכ"ע רק רבא ע"כ צ"ל דס"ל מתוך אפילו שלא לצורך כלל דאלא"ה לא מצי להוכיח דרע לית לי' מתוך כמ"ש. (ועיי' מ"ש לקמן בסוף אות ס"ה) ודו״ק:

(ס') ולפימ"ש לעיל באות מ"ד דרבא ע"כ ס"ל דאמרי מחוד אפילו כי ליכא צורך כלל מדלא משני במס' שבת כ"ד ע״ב ג"כ כרב אשי דמשו"ה אין שורפין קדשים ביו״ט משום דהו"ל עול"ת והוא דרבא ס"ל דבאמת לא אמרינן עדל"ת גבי שריפות קדשים דהו"ל עשה שבמקדש וקושיית הגמ' היהרק מ״ט אין שורפין קדשם ביו"ט נימא