תבואות השדה חלק ו לט

על הבעלים לא שייך אחשביה, אמנם אי ס"ל דרק משו"ה הוכיח ר"ע דביום הראשין תשביתו אינו ביו"ט משום דס"ל יו"ט הוי עול"ת וכמה שנבאר בס"ד א"ש טפי דבאמת כבר הקשו האחרונים מאי פריך ר"ע ואי ביו"ט מי שרו הא כיון שהתורה אמרה בפירוש ביום הראשון תשביתו אמאי יהי' אסור, וכבר הרגיש בזה הפנ"י, ותירץ כיון דר"ע נמי מודה דיום הראשון משמע נמי מערב יו"ט א"כ טפי ניחא לן לאוקמא קרא בעיו"ט שלא נצטרך לומר דהכא חדוש חדשה התורה שיהיה מותר אע"ג דבעלמא אסור ועי' שו"ת הרי"ם לאו"ח סימן ו', והנה הא ניחא אי ס"ל יו"ט הוי עול"ת שפיר י״ל דע"כ לא ציותה התורה לשרוף חמץ ביו"ט כיון דאין עשה דוחה עול"ת בכל התירה משו"ה מסתבר טפי לאוקמי בערב יו"ט משא"כ אי יו"ט הוי רק ל"ת גרידא א"כ אמאי לא נוקמא ביו"ט ומשום עדל"ת כמו בכל התורה וע"כ דר"ע ס"ל דיו"ט הוי עול"ת:

והנה ראיתי בס' ישועות יעקב או"ח סימן תמ"ו ס״ק ג' שכתב דרק אי הבערה הוי אב מלאכה אז ס"ל דהבערה הוי ג"כ עול"ת משא"כ אי ס"ל הבערה ללאו יצאת לא היי הבערה רק ל"ת גרידא (ועיי' בס' אגרא רזה להגאון ר' משולם טיסמניץ ז"ל למס' פסחים שכתב ג"כ דאי הבערה לא הוי אב מלאכה לא הוי רק ל"ת גרידא וליכא עשה עי"ש) ועי' בספר מנחת חינוך סימן רצ"ח שחילק עליו וס"ל דאפי' אי ללאו יוצאת מ"מ הוי הבערה ג"כ עול״ת, עכ"פ לדברי הישועות יעקב א"ש דהנה הא וודאי אפי' אי נימא דגם כל השבתות בכל אופן הו"ל מלאכה מטעם אחשביה מ"מ לא הוי יותר מל"ת גרידא דעשה שבחין לא שייך בדבר שאינו מלאכה בעצם רק על ידי שהיא אחשביה ודו"ק, ועי' ישועות יעקב או"ח סימן תק"ו ס"ק ז' שכתב ג"כ דמשום אחשביה לא הוי רק ל"ת גרידא וכיון דלא הוי עכ"פ אע"ג דאחשביה רק ל"ת גרידא א"כ שפיר מצי לאוקמא ביום הראשון ביו"ט ומותר מטעם עדל"ת וע"כ דאין ביעור חמץ אלא שריפה דווקא ושריפה כיון דהוי אב מלאכה הו"ל עול"ת ומשו"ה לא מצי לאוקמי ביו"ט וא"ש ודוק היטב:

(נ"ה) ועי' ברא"ש מס' ביצה י"ב שהקשה לרש"י דס"ל דאמרינן מתוך אפילו שלא לצורך קצת א"כ אמאי אסרה התורה שריפות קדשים ביו"ט ולא שרי מטעם מתוך, ובס' מגיני שלמה שם תירץ לדעת רש"י דשריפות קדשים אחשבה רחמנא למלאכה ולא שייך ביה מתוך ויש להסביר דבריו כיון דהתורה אסרה מצד ביעור קדשים ולא משום מלאכת הבערה א"כ לא שייך לומר מתוך דהא לא הותר כלל בשום מקים ביעור קדשים, וא"כ כיון דבאמת שריפות קדשים לאו משום מלאכה אסרה התורה שפיר י"ל דבכל אופן שמבער הו"ל מלאכה משא"כ ביעור חמץ לא מצינו בשום מקום שהתורה אסרה לבער חמץ ביו"ט מצד עצם ביעור החמץ שיהיה נקרא מלאכה וע"כ הא דהוכיח ר"ע דיום הראשון אינו ביו"ט הוא משום דניהו דמצינן לומר דביעור חמץ בעצם לא הו"ל מלאכה עכ"פ אסור משום הבערה דהבערה מצינו שהוא אב מלאכה וא"כ לא שייך לומר דשאר השבתות נמי יהיו אסורים משום אחשביה דהא שריפה גופא אי לא הוי מצינו שהוא אב מלאכה היה מותר בחמץ וא"כ שאר השבתות דלא הוי מלאכה וודאי מותר ולא שייך אחשביה, שוב ראיתי בס' אור חד שכתב ג"כ הכי ועפ"ז יש ליישב מ"ש רש"י בד"ה ש"מ מדלא נפקא ליה דהאי יום הראשון ערב יו"ט הוא אלא משום דאסור להבעיר ביו"ט, וכבר עמדו בזה המפורשים למה נקט רש"י כהאי לישנא מדלא נפקא ליה וכו' ולא נקט מדנפקא ליה דיום ראשון היינו מעיו"ט מדאסור להבעיר ביו"ט ש"מ אין ביעור חמץ אלא שרפה ועי' בצל"ח מ"ש בשם רבו הגאון ר' אייזיק שור דהו"ל להוכיח אי ס"ל תשביתו היינו ביטול א"כ האי ביום הראשון ע"כ מעיו"ט דאי ביו"ט לא מהני ליה ביטול דהו"ל לאחר זמן איסורו, אמנם להנ"ל א"ש דרש"י הכי מפרש דברי רבא דלכאורא הוי מצינן לומר כיון דצריך לבער החמץ יהיה באיזה אופן שיהיה הו"ל מלאכה ע"כ כמו שריפות קדשים וא"כ ממילא אסור ביו"ט וע"כ מדלא קאמר ר"ע הכי ש"מ ע"כ דאי לא הוי מלאכה מחמת עצם המלאכה לא היה שייך לאסור ביו"ט משום שצריך לבער כיון דלא מצינו בחמץ שיהי' נקרא משו"ה מלאכה משום ביעיר גרידא אי לא הוי מלאכה בעצם מחמת אופן הביעור וע"כ מוכח' דס"ל ביעור חמץ שריפה דווקא, והגם שגם בנוב"י מפרש דברי רש"י על זה האופן מ"מ לא מנעתי לכותבו הכא משום תוס' ביאור דכיון דבאמת הכא גלתה התורה בפירוש ביום הראשון דמשמעותא בי"ט ג"כ וא"כ ע"כ ליכא למימר דהתורה אחשביה לביעור חמץ למלאכה מחמת ביעור החמץ אפי' אי לא הוי מלאכה באופן הביעור כיון שהתורה אמרה בפירוש ביום הראשון א"כ למה לנו לחדש דבר ולומר דמשום ביעיר חמץ גרידא יהיה נחשב למלאכה רק אי ס"ל דאופן הביעור הוי מלאכה בעצם דהיינו ע"י שריפה שפיר אמרינן דיום הראשון היינו ערב יו"ט כדי שלא נצטרך לומר דהכא אמרינן עדל"ת ועשה משא"כ אי לא בעינן שריפה דווקא שפיר הוי אמרינן דיום הראשון היינו ביו"ט ולא לחדש ולומר דביעור חמץ בעצם הוי מלאכה מחמת עצם הביעור, רק בנותר כיון דלא גלתה התורה שום משמעות שיהי' מותר אפי' ביו"ט ואדרבא ילפינן מקראי דאין שורפין קדשים ביו"ט במס' שבת כ"ד ע"ב ובמסכת פסחים פ"ג ע"ב שפיר אמרינן דהתורה אחשביה לשריפות קדשים למלאכה מחמת עצם הביעור וא"כ א"צ למ"ש הנוב"י שם לומר דר"ע לית ליה סברת רש"י מס' ביצה שם דרחמנא אחשביה לשריפות קדשים רק דגבי נותר ושאר קדשים שפיר י"ל דגם ר"ע מודה לסברת רש"י שם דשריפות קדשים אחשביה רחמנא רק גבי חמץ לא אמרינן אחשביה לאפוקי קרא דביום הראשון ממשמעותיה רק כיון דבעי שריפה דווקא והבערה הוי עול"ת, כמ"ש בס' ישועות יעקב שהבאתי לעיל משו"ה מוקמינן לקרא מערב יו"ט וא"ש הכל בס"ד ודוק:

(נ"ו) והנה במ"ש רש"י דר"ע יליף מנותר כבר כתבנו לעיל באות נ״ג דהיינו דר"ע ס"ל אע"ג דחמץ בשריפה מ"מ אפרו אסור כמו נותר דאפר הקרש אסור, ויהי' מתורץ ג"כ מה שהקשו האחרונים אמאי לא אמרו רבנן לר"י כל דין שאתה דן סופו להקל אינו דין משום אפרן דאתה מקיל באפרן ועיי' בס' גינת וורדים כלל מ"ח, ולדברינו א"ש דאי ילפינן מנותר ג"כ האפר אסור ועיי' בס' ערבי נחל דרוש ב' לפסח שכתב להדיא דבנותר האפר אסור (ועיי' שו"ת בית יצחק או"ח סימן ס' אות י"ב) ויבואר עוד בס"ד ועי' שו"ת כתר כהנה סימן י"ט, ועיי' לקמן באות ס"ג ועיי' עוד בספרי ח"ב שער המועדים שער ג' בסוגיא דהואיל אות ח' מ"ש שם בהא דאמר רבא ש"מ מדר״ע תלת דרק אי ס"ל הבערה לחלק יוצאת לא אמרינן מתוך, ועיי' מג"א ריש סימן תקי"ח ודו"ק היטב ועיי' עוד לקמן באות ע"ב):

(נ"ז) הפנ"י הקשה בשם הרא"ש מלונול מאי קאמר רבא דש"מ מדר"ע דלא ס"ל מתוך הא כיון דשריפות חמץ ילפינן מנותר ובמותר גלתה התורה בפירוש דלא אמרינן מתוך דקבע לו בקר שני לשריפתו משו"ה לא ס"ל גבי חמץ ג"כ מתיך משא"כ בעלמא דלמא לר"ע נמי ס"ל מתוך, ונ"ל ליישב עפימ"ש לעיל באות נ"ד דבאמת קשה מ"ט קאמר ר"ע דיום הראשון ע"כ מעיו״ט דביו"ט אסור משום מלאכה הא כיון דהתורה התירה להדיא ביום הראשון ואי ראשון היינו יו"ט א"כ התורה התירה להדיא