תבואות השדה חלק ו לז

כשיטת ר"ת או דס"ל דשריפה הוא קודם זמן איסורו כרש"י הקשו לו בדרך ממנ"פ דהכה באמת יל"ד מה שהקשו לו היה יושב ובטל הא כל מצו"ת התורה היא כך דאם איני לו אותו הדבר שהתורה ציותה לקיים בו המצווה וודאי יושב ובטל [ועיי' בספר כפות תמרים מסכת סוכה ל"ו ע"ב שכתב בשם ספר יבין שמועה דמשום הך דיהיה יושב ובטל לא דחינן באמת הק"ו אי לאו קרא עי"ש] ונ"ל דכוונת רבנן הוא כך באמת כמ"ש לעיל בכוונת רש"י דאין זה סברא שהתורה הקפידה בשריפה דווקא מה שעי"כ יוכל לבא לאיסור ב"י אם לא ימצא עצים וא"כ השיבו רבנן לר"י יהיה יושב ובטל רק אם ר"י ס"ל לאחר זמן איסורו בשריפה דווקא השיבו לו שפיר דא"כ יושב ובטל ויבא לידי ב"י והיינו לשיטות ר"ת משא"כ אי ס"ל לר"י שריפה דווקא קודם זמן אסורו א"כ לא יבא לידי ב"י והוי רק מצווה בעלמא א"כ לא שייך הפרכא יהיה יושב ובטל' דהא כל המצות היא כך דאם אין לו במה לקיים יושב ובטל (ומה שפרש"י דעכ"פ יושב ובטל ביוצא בשיירא לא ס"ל לרבנן דיוצא בשיירא דמחייב לבדוק וודאי אינו מה"ת ועיי' שו"ע או"ח סימן תל"ו משמע דהוא רק מדרבנן) וא"כ זכינו שפיר דהך פרכא דיהי' יושב ובטל אינו אלא אי ר"י ס"ל דלאחר זמן אסורו בעי שריפה דווקא אמנם אי שריפה לר"י רק קודם זמן אסורו אין זה פרכא כמ"ש:

(מ"ח) אמנם לעומת זה יש פרכא אחרת דאיך נוכל לומר דקודם זמן אסורו הקפידה התורה שריפה דווקא הא מדאמרה התורה תשביתו ילפינן מיניה דביטול נמי סגי וא"כ איך אפש"ל דזירה לרוח לא יועיל כמו ביטול כמה שהקשה באמת הפרמ"ג שהבאתי לעיל אית מ"ה, וזהו כוונת רבנן שהשיבו לו עוד והתורה אמרה תשביתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו דהיינו אפילו ביטול ומדוייק הלשון מ"ש שאתה יכיל עפ"י מ"ש הר"נ ריש מסכת פסחים דביטול צריך להיות בלב שלם ואין דעות כל בני אדם שוין בזה וא"כ באמת אין כל אדם יכול לבטל רק למי שיכול לבטל בלב שלם סגי ליה מה"ת בביטול וכיון דביטול ג"כ סגיא קודם זמן אסירו שפיר הקשו לר"י איך מצינן לומר דביטול סגיא מה"ת וזורה לרוח או מטיל לים לא סגיא, ומ"ש הפרמ"ג דעיקר מצוה הוא שריפה לא ניחא להו לרבנן וגם לומר דלר"י באמת לא סגיא ביטול ג"כ לא ס"ל לרבנן ולשיטת עכ"פ דביטול מהני שפיר הקשו לו אמנם ע"כ נוכל לומר מדביטול מהני הה"ד שאר השבתות ולא בעינן דווקא שריפה היינו דווקא קודם זמן אסורו דאז מהני ביטול משא"כ לאחר זמן אסורו דביטול לא מהני באמת י"ל דטעון שריפה דווקא אמנם לאחר זמן אסורו יקשה קושיא ראשונה דיהי' יושב ובטל ויעבור בב"י וא"כ א"ש מ"ש רבנן לר"י הפרכא דיושב ובטל והפרכא דהתורה אמרה תשבותו, דאי מיירי ר"י לאחר זמן אסורו אז קשה הפרכא ראשונה דיהיה ושב ובטל ואי מיירי קידם זמן אסורו כשיטת רש"י אז קשה מ"ש והתורה אמרה תשביתו וא"כ פרכא דיושב בטלו הוא לשיטת הר"ת אליבא דר"י ופרכא והתורה אמרה תשביתו הוא לשיטת רש"י אליבא דר"י ודו"ק כי הוא נכון מאוד בפירוש הגמרא בס"ד:

(מ"ט) ובעיקר פלוגתא דר"י ורבנן אי ילפינן חמץ בשריפה מנותר נ"ל כך דהנה וודאי פשיטא דגם לר"י בב"י אינו עובר היכא שמשביתו מן העולם בכל גוונא ורק לענין קיום מ"ע דתשביתו פליגי דר"י יליף מנותר ורבנן לא ילפי, והנה התוס' בד"ה אמרו לו הקשו לרבנן דס"ל אשם תלוי בשריפה א"כ אמאי לא ילפי מנותר במה מצינו דלדידהו ל"ל אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו, ונ"ל העניין הוא כך דהנה כבר חקרו האחרונים בהך מ"ע דתשביתו אם הוא כשאר מצוות שאפילו אינו חיוב ממש מ"מ מצוה לחזיר אחר המצוה שיוכל לקיים כמו מצוות ציצית שאף ע"ג שאינו מחויב רק אם יש לו בגד בת ד' כנפות מ"מ מצוה הוא עושה אם מחזיר אחר בגד בת ד' כנפות ועי' מסכת מנחות מ"א ע"א גבי הא דאמר ליה מלאכא לרב קטינא וא"כ הה"ד מצוה דתשביתו הוא ג"כ מצוה שיחזיר לקיים המצוה ואם אין לו חמץ קודם פסח עושה מצוה אם יהדר שיהיה לו חמץ, וראיתי בספר מקור חיים בפתיחה לסימן תל"א בסוף ד"ה לכן נראה שכתב וז"ל לכך בעינן שיבער קודם שיבטל כדי שיקיים מ"ע בחמץ שלו כמו שמחייב לקנות בגד בת ד' כנפות לקיים מצוות ציצית, ולפי"ז היי מצוות השבתת חמץ כמו שאר מצוות אמנם י"ל ג"כ דמ"ע תשביתו אינו כלל מצוה בפ"ע רק שיראה שלא יהיה לו חמץ בזמן אסורו ואינו עיקר מצוה כלל ועיי' היטב בס' מנחת חינך סימן ט' במ"ע דתשביתו שהאריך בזה, והנה א"כ י"ל דרבנן ס"ל דמצוות תשביתו אינו עיקר מצוה כלל רק תיקון שלא יבא לידי ב"י ואינו כלל בגדר מצוה א"כ לא דמי כלל לנותר דבשלמא נותר אע"ג שהוא ג"כ תיקון הלאו דלא תותירו מ"מ לולא שגלתה התורה להדיא דניתר בשריפה לא הוי ידעינן כלל שאם שרף הנותר שיתקן הלאו דבל תותיר למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין והרי כלאים דג"כ בשריפה אטו אמרינן דמי שזרע כלאים הואיל דדינו בשריפה לא ילקה הזורע כלאים זה לא מצינו בכל מקום רק בנותר הואיל התורה נתקו לעשה בפירוש עכ"פ הוי שריפת ניתר עיקר מצוה משו"ה י"ל דהתורה הקפידה שיהיה המ"ע בשריפה דווקא, ועי' היטב בספרי שער עדל"ת שער ה' אות ד' מ"ש שם בשם ספר ברוך טעם לחלק בין ניתוק לעשה דנותר שאין מתקן הלאו ממש ובין נל"ע היכא שמתקן האיסור ממש ודו"ק:

(נ') משא"כ עשה דתשביתו אפילו אם לא גלתה לנו התורה להשבית חמץ רק היה נכתב בתירה בל יראה ממילא ידעינן מעצמנו שאם משבית החמץ ששוב אינו עובר בב"י דאפילו אי ס"ל דלא ניתקן האיסור ב"י למפרע ולא כדעת הר"י בתוס' פסחים כ"ט ע"ב דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר מ"מ ע"י שמשבית חמץ מן העולם וודאי ניתקן האיסור שלא יעבור על ב"י מכאן ולהבא א"כ לא הו"ל מ"ע דהשבתה בגדר מצוה כלל וא"כ לא שייך ללמוד מנותר, ועי' נוב"י מהדו"ק או״ח סימן ט"ו שכתב ג"כ לחלק בין ביעור חמץ ובין שריפת קדשים לעניין דבקדשים הוי מצוה שכל מי ששורף ובחמץ אינו מצוה רק על הבעלים עי"ש עכ"פ א"ש החילוק דשריפת קדשים הוי גוף מצוה ושריפת חמץ אינו גוף מצוה כלל רק שלא יהיה לו חמץ ואינו בגדר מצוה ולא דמי כלל לנותר, וא״ש מ״ט לא ילפי רבנן מנותר אע"ג דלדידהו ל"ל אשם תלוי יוכיח דרבנן ס"ל דמצות השבתה אינו בגדר מצוה כלל רק עצה טובה להנצל מאיסור ב"י (ולפי״ז י"ל דאי הוי ס"ל משהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר יהיה מוכח דהוי בגדר מצוה וזהו נבאר לקמן בס"ד אות נ"א) ובזה יהיה ג"כ א"ש מ"ט לא מצינו בשום מקום דנשים לא יהיו מחוייבים במ"ע תשביהו כיון דהו"ל מ"ע שהז"ג, ועי' בזה בספר סדר משנה להגאון ר' וואלף באסקאוויטץ ז"ל הלכות ע"א פרק י"ב הלכה ג', ולפימ"ש א"ש כיון דתשביתו אינו בגדר מצוה כלל לא שייך למפטרינה משים מ"ע שהז״ג, ועי' היטב מ"ש בזה בספרי תבואות השדה ח"א שער עדל"ת שער ג' בסוגיא דמ"ע שהז"ג אות ב' ג' לעניין נשים אי חייבות במ"ע דתשביתו, ושם הבאתי דברי השאג"א סימן פ"ב שחקר בזה עכ"פ החילוק נכון לפימ"ש דתשביתו לא הוי בגדר מצוה כלל רק תיקון דב"י ומשו"ה גם נשים חייבות, וא"ש מ"ט רבנן לא ילפי משריפת נותר כיון דיש חילוק גדול ביניהם, ודו"ק:

נ״א) ועפי"ז י"ל פלוגתא חדשה בין ר"י ורבנן לשיטת ר"ת דפליגי לאחר זמן איסורו, דר"י ס"ל כסברת הר"י בתוס' ד"ה רב אשי כ"ט ע"ב דמשהה חמץ ע"מ