תבואות השדה חלק ו כז

מה שמגלח הוי חלק מן המצוה אע"ג שלא נגמר המצוה עד שמגלח כל השער, וזה פשיט ועי' לעיל באות ד' (ובעניין עשה דוחה לב' לאוין, ע' בספר סדר משנה להגאון ר' ויאלף באסקאוויטץ ז"ל הלכות שבת פרק כ"ז אות ג' מ"ש שם, ונבאר עוד בס"ד):

(יט) והנה ממ"ש התוס' במס' שביעית ג' ד"ה ועל הזקן דאם יש לי נכרי אסיר לגלח דיכול לקיים שניהם שלא יעבור על ל"ת דהקפה ואפ"ה אם אין לו נכרי מיתר לגלח בעצמו, משמע מזה דאע"ג שיש מציאות בעולם שלא לדחות הל"ת דהיינו ע"י נכרי מ"מ אם אין לו נכרי חשיב אי אפשר לקיים שניהם ולא אמרינן דכל שיש מציאות בעולם לקיים העשה בלא דחית הל"ת, אע"ג דלדידיה לא אפשר חשיב כמו יכיל לקיים שניהם ולא דחי העשה את הל"ת זהו לא אמרינן, ויהי' מוכח דהתוס' לא ס"ל מ"ש הב"י בטור או"ח סימן י"א וז"ל ואינו כ"ל אלא אעפ"י שאין מצוי לו ממונו מאחר שאפשר לקיים את שניהם אילו היה מצוי לו לא דחינן הל"ת עכ"ל עי"ש הרי דס"ל דכל שיש מציאות בעולם לקיים העשה בלא דחית הל"ת אע"ג דלדידיה לא אפשר, מ"מ הוי כמו יכול לקיים שניהם ולא דחי, וכבר הביא בזה שו"ת בית אפרים לאו"ח סימן ה' להקשות על דברי הב"י הנ"ל ממסכת' שבת קל"ג ע"א דאמרינן גבי מילה בצרעת דליכא אחר א"כ חזינן דאע"ג שאם אחר היה מל לא היה עיבר על הל"ת דקציצת בהרת כיון שאינו מתכוון לקוץ בהרת, מ"מ כי ליכא אחר מותר לאביו למול אע"ג שעובר בל"ת דקציצת בהרת דהאב מסתמא קא מכוין לקיץ בהרת בנו עי"ש בגמרא, וא"כ מוכח דכל דלא אפשר לדידיה בלא דחית הל"ת אע"ג שיש מציאות בעולם לקיום העשה בלא דחית הל"ת שפיר מקרי אי אפשר לקיים שניהם וכבר התעורר מגמרא זו גם הגאון בשאג"א סימן צ"ו לעניין מצה היכא שאין לו רק מן החדש אי מקרי כה"ג יכול לקיים שניהם כיון שיש במציאות עכ"פ לקיים בלא דחית הל"ת למי שיש לו מצה אחרת מן ההיתר עי"ש בשאג"א (והבאתי ג"כ דברי השאג"א בספרי ח"א בשער עדל"ת עי"ש שער א' אות ז') והנה הבית אפרים סימן הנ"ל כתב לחלק בין הך דהב"י בהלכות ציצת סימן י"א דהתם שאני דאי הו"א דרצון התירה היה שבבגד פשתים לא יטיל הלבן רק ממינו, רק התכלת דאי אפשר בלא כלאים בפשתים זה התירה התירה אבל הלבן דאפשר במינו בפשתים אסרה התירה מצמר א"כ ליכא כלל חציות לבן בפשתים מצמר והיה אסור אע"ג דאין לו לבן אחר רק חוטי צמר, מ"מ כיון שהקפידה התירה שהלבן לא יעשה מכלאים הוי כאלו לא היה מצוה כלל בצמר בפשתים, דהתורה לא התירה כלאים בציצית רק התכלת ולא הלבן א"כ לא שייך עדל"ת, כיון שאין כאן מצוה כלל צמר לבן בפשתים רק התכלת וליש עדל"ת עי"ש בבית אפרים ודו"ק, ואולי יש לחלק עוד דודאי גבי מצוה שהיא חיובית ואקרקפתא דגברא רמיא לקיים ע"כ, א"כ שפיר אמרינן דאע"ג שאם אפשר לו לקיים בלא דחית הל"ת אין לדחות הל"ת מ"מ היכא דאי אפשר לו באופן אחר, אע"ג שיש מציאות בעילם לקיים המצוה בלא דחית הל"ת מ"מ כיון דלדידיה אי אפשר מחיייב לקיים העשה, אע"ג שמוכרח לדחות הל"ת משא"כ ציצת שאינו מצוה חיובית רק הובא שיש לו בגד בת ד' כנפות ורוצה ללבוש, בזה, שפיר אמרינן דכל שיש מציאות לקיים מצוות לבן עמינו שלא יהיה כלאים, אע"ג דלדידיה אין לו לבן ממונו מ"מ כה"ג אין לדחות הל"ה כיון דהמצוה לא רמיא עליו ע"כ, ודו"ק כי הוא חילוק נכון בין ציצית לשאר מצוות לעניין אי אפשר לקיים שניהם ודו"ק שוב ראיתי בספר המקנה לי"נ הגאון ר' זיסמן סיפר (זצ"ל) בכלל כ"ו אותו ט"ו שהביא ג"כ לחלק בין מצוה דרמיא עליו ובין מצות ציצית כמ"ש (ועי' עוד בשו"ת להגאונים מפרשי הים מ"ש להגאון ר' מרדכי בנעט ז"ל, עי"ש מ"ש בדברי הב"י אילו ודו"ק):

(כ) אמנם כל זהו הוא רק אי אמרינן דהא דריל דאין עדל"ת רק היכא דאי אפשר לקיים שניהם הוא מה"ת משא"כ אי הו"א דמה"ת שפיר דחי אפילו יכול לקיים שניהם א"כ לא שייך כל זה כיון דמה"ת בכל גוונא דחי, והנה לכאורא היה אפש"ל דאי אמרינן ידלית היתרה לגבי עשה אז א"צ לקיים שניהם דוקא כיון דלא נאמרה כלל הל"ת במקום עשה, אמנם אי אמרינן דרק הודחה הו"ל כמו לעניין טומאה דחיה בצבור דאמרינן דחייב לאהדורי לעשות בטהרה אם אפשר עי' מסכת' יומא ו' ע"א פלוגתא דר"נ ורב ששת והבאתיו ג"כ בספרי ח"א, שוב ראיתי בספר ולא הרעים ערך עדל"ת באות כ"ו שכתב ג"כ דרק מדרבנן צריך לקיים שניהם היכא דאפשר אבל מה"ת מותר לעבור על הל"ת משום קיום עשה אפילו יכול לקיים שניהם, שוב ראיתי בספר סדר משנה להגאון ר' וואלף באסקאוויטץ ז"ל על הלכות שבת שכתב ג"כ כמ"ש דאי אמרינן דהותרה הל"ת לגבי העשה א"צ מה"ת לקיים שניהם (עי"ש פכ"ז הלכות שבת באות ד') ורק אי רק הודחה הל"ת אז בעינן יכול לקיים שניהם מה"ת עי"ש היטב ודו"ק ועי' עוד שם שהביא פלוגתת הראשונים אם לכ"ע ס"ל הא דר"ל דהיכא שיכול לקיים שניהם לא אמרינן עדל"ת או דלאו לכ"ע ס"ל הא דר"ל ויבואר עוד בס"ד עכ"פ הך סברא דהא דר"ל אי בעינן שיקיים את שניהם היכא דאפשר בלא דחית הל"ת תליא בהא אי הל"ת רק הודחה נגד העשה או הותרה והוא מדברי התוס' במנחות מ' ע"א ד"ה כיון דאפשר דכל היכא דהיתרה עדל"ת אפילו היכא דיכול לקיים שניהם עי"ש היטב, ועי' באמרי בינה (על מס' יבמות ד' ע"א בתוס' ד"ה דכתיב) להגאון ר' מאיר א"ש ז"ל שכתב דאע״ג דהתוס' בכתובות ל"ט ע"א הכריחו דציצית לא חשוב אפשר לקיים שניהם מה שאינו מוכרח ללבוש בגד פשתים דווקא, מ"מ היינו רק לבתר דגלי קרא דכלאים מותר בציצית לא אמרינן שלא ילבש בגד פשתים כדי שלא יצטרך לדחות הל"ת דכלאים משא"כ אי לאו קרא בפני עצמו לכלאים בציצית, שפיר הו"א דלא ילבש בגד פשתים כיון שיוכל לקיים מ"ע דציצית בבגד צמר בלא דחית הל"ת והוי כמו יכול לקיים שניהם דלא דחי (ועי' מ"ש לעיל בסוף אות י"ז) וא"כ וודאי קשה מ"ש התוס' ד"ה שכן ישנה דלמה צריך קרא לכלאים בציצית הא אכתי אצטריך קרא דלא חשיב אפשר לקיים שניהם וע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל הכא דבעינן יכול לקיים שניהם הוא רק מדרבנן ועי' לקמן בתוס' ה' ע"ב ד"ה טעמא, ודוק ובסמוך יבואר בס"ד ועי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן י' שכתב דהא אם יש רק מציאות שאפשר לקיים שניהם אמנם הוא אינו יכול לקיים שניהם דג"כ הוי כמו יכול לקיים שניהם ואין דוחה הל"ת כפי מ"ש הב"י באו"ח סימן י"א (שהבאתי לעיל באות י"ט) הוא וודאי רק מדרבנן דמה"ת וודאי דוחה היכא שאין יכול לקיים את שניהם אפילו אם יש במציאות לקיים שניהם עכ"פ כיון דהוא אין יכול לקיים שניהם וודאי דוחה מה"ת עי"ש היטב ועי' עוד בזה מ"ש בשו"ת ברית אברהם חלק או"ח סימן א' ודוק:

שער עדל"ת שער שני (כא) בגמרא (ה' ע"ב) ל"ת שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי וכו' מה לתמיד שכן תדיר וכו' מוכלה נמי שכן ישנן לפני הדיבור ואליבא דמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הוי והנה כבר נודע קוש'