תבואות השדה חלק ו כו

המעשה זאת איני מתועב עכ"פ משא"כ כח העשה לא נחלש ע"י מה שאיני שוה בכל דכיון דמ"מ לגביה הוי עשה ממילא דוחה, (ועי' מש"ל אות ב' בדברי המרש"א ד' ע"ב בתוס' ד"ה דכתיב,) ובהיות כן יהיה א"ש מ"ש התוס' בד"ה שכן ישנה בשאלה דלא ילפינן מכהן ונזיר ומילה דעדל"ת ועשה דאי מצי למילף מניהו למ"ל קרא לכלאים בציצית דדחי לאו גרידא ואי הו"א דמעלת העשה ג"כ נחלשת עי' שאיני שוה בכל כמו הל"ת א"כ קשה דלמא משו"ה לא ילפינן כלאים בציצית מכהן ונזיר ומילה דציצית הו"ל עשה שאיני שוה בכל ומשו"ה אצטרך קרא לציצית בכלאים אבל שאר עשה ילפינן שפיר מכהן ונזיר ומילה דדוחה אפי' עול"ת ולומר דהתוס' תירצו אליבא דמ"ד ציצית נוהג בנשים דהו"ל גם ציצית עשה השוה בכל זהו דוחק וע"כ דמעלת העשה אינה נחלשת ע"י שאינה שוה בכל רק כא הל"ת נקלש ע"י שאיני שוה בכל כמש"ל אבל מעלת העשה נשאר אפי' בעשה שאיני שוה בכל ודו"ק. (טז) ובהכי יהיה א"ש מה שהקשו בתוס' ד"ה כולה משעטנז דאמאי לא ילפינן משריפת קדשים דאין עדל"ת, וקשה לכאורה כיון דאין שורפין קדשים רק ביום סו"ל שריפות קדשים מ"ע שהזמ"ג ואיני נוהג בנשים וכ"כ השעה"מ פ"י מהלכות פסולי המוקדשין והפנ"י מסכת קדישין ל"ד ע"א תוספות בד"ה מעקה עיי"ש בחדושי הפנ"י וכיון דשריפות קדשים הו"ל עשה שאיני שוה בכל משו"ה איני דוחה ל"ת וא"כ שאר עשה דוחה ל"ת וציצית דהוי ג"כ אינישוה בכל כתב קרא בפני עצמו דדוחה אע"ג דאיני שוה בכל, אמנם לפימש"כ דכח העשה לא נגרע במה שאיני שוה בכל א"ש דהקשו התוס' נילף משריפות קדשים דאין עדל"ת ואע"ג דשריפות קדשים איני שוה בכל מ"מ כח העשה איני נגרע בכך ושפיר נילף משם דאין עדל"ת ודוק והנה במה שכתבו התוס' דכלאים בבגדי כהונה נמי הוי משום עדל"ת הקשה מהר"ם ברבי הא לא הוי בעידנא דעשה איני מקיים רק בשעת עבודה וא"כ איך אפש"ל דמותר, משום עדל"ת, וי"ל דתוספ' ס"ל דלבישת בגדי כהונה הוי ג"כ עשה כמ"ש דאתי עשה דבגדי כהונה וא"כ שפיר הו"ל בעידנא (שוב ראיתי בהג"ה שאג"א סימן כ"ט שכתב בפירוש דלבישת בגדי כהונה גופא הוי מ"ע וא"כ הוי שפיר בעידנא ועי' שו"ת בית יצחק או"ח סימן ו' אות ד' ובאות ז' שם ודוק) ואפשר דלאחר שכתבו התוס' דכלאים בבגדי כהונה מצוותן בכך ולא נוכל למילף מניה עדל"ת י"ל דבאמת תו לא צריכין לומר דבגדי כהונה בכלאים הוי משום עדל"ת רק בלא"ה ליכא למיפרך מה לכלאים שהותר מכללו כיון דמוכרח להיות רק מכלאים לא מקרי הותר מכללו כיון דלא סגיא בלא"ה, (ובעיקר העניין אם כלאים בבגדי כהונה הוי מטעם עדל"ת או לא כבר האריך בשאג"א בזה סימן כ"ט עיי"ש ועיי' עוד מ"ש לקמן באות ל' בעניין עשה שאיני שוה בכל:

) (יז) אמנם ראיתי בחידושי הר"נ מס' סנהדרין י"ח ע"ב ד"ה קא פסיק דמשו"ה אסור כה"ג לייבם אלמנה מן הנשואין אע"ג דהוי עול"ת שאיני שוה בכל מ"מ יבום הוי נמי עשה שאיני שוה בכל דמלך איני מייבם עיי"ש, הרי להדיא דגם לגבי עשה מהני מה שאיני שוה בכל להחליש מעלת העשה א"כ הדרא קושיא לדוכתא חדא מה הוכיחו בתוס' ד"ה שכן ישנה בשאלה דליכא למילף מכהן ונזיר ומילה דא"כ למ"ל קרא לכלאים בציצית דדוחה ל״ת גרידא הא שפיר אצטריך קרא לציצית דדוחה כלאים אע"ג דציצית הוי איני שוה בכל, ועוד מה הקשו לילף משריפות קדשים דאין עדל"ת דלמא שאני שריפות קדשים דהוי ג"כ עשה שאיני שוה בכל דאיני נוהג בנשים ואולי י"ל כיון דמ"מ גם אשה אם שרפה קדשים ניתקן הלאו הו"ל שפיר עשה השוה בכל (ועיין שושנת העמקים כלל ח בד"ה ודע דסביר הייתי לומר, ובספרי תבואות השרה ח"א בסוגיא דמ"ע שהזמ"ג באות ב' ג' ודו״ק) אמנם קושיא ראשונה מה שהקשתי דהא אצטרך קרא לכלאים בציצית דדוחה אע"ג דכלאים הוי לאו גרידא מ"מ כיון דציצית אינו שוה בכל הו"א דלא דחי אפי' ל"ת גרידא ומשו"ה אצטריך קרא, וודאי צריך עיון [שוב ראיתי בתוס' ה' ע"ב ד"ה טעמא שהרגישו בזה, ויבואר עוד בס"ד] אמנם מה שיש עוד להקשות לכאורא דלמא אצטריך קרא להתיר כלאים בציצית אע"ג דלכאורה חשיב כמו אפשר לקים שניהם צמר לצמר אמנם י"ל כיון דבבגד פשתים אי אפשר באופן אחר ס"ל להתוס דלא חשוב אפשר לקיים שניהם כמ"ש התוס' להדי' במס' כתובות מ' ע"א ד"ה כגון מילה בצרעת דאין לומר שיהי' אסור ללבוש בגד של פשתים דאין זה חשוב אפשר לקיים ועי' פנ"י מ"ש שם להסביר דברי תוס' אלו ויבואר עוד בס"ד (ועיי' עוד מ"ש לקמן באות כ' בס"ד):

(חי) ובענין אם עשה דוחה לב' לאוין ג"כ, ראיתי בשושנת העמקים סוף כלל ג' שכתב דבמחלוקת שנוי' במס' נזיר מ"ח ע"ב עי"ש פלוגתא דר"י ור"ע, והנה בגמרא שם זה הלשון כיון דשרה רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאוי מה לי תרי לאוי עי"ש והנה לכאורא י"ל דדווקא היכא דשרה רחמנא והאיסור הותר לגבי מת מצוה ולא רק בתורת דחיה כמ"ש רש"י במס' ברכות י"ט ע"ב שפיר י"ל דמכיון דהותר אין חילק בין חד לאוי ובין תרי לאו דאמרינן דהתורה גלתה לגבי מת מצוה דאין שום איסור עומד נגדו משא"כ היכא דהוא רק בתורת דחיה שפיר י"ל אפכא דרק חד לאו נדחה ולא ב' לאוין, והנה ראיתי בספר נטע שורק דהא דאמרינן במסכת נזיר שם מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי היינו רק כשאין ב' הלאוין הוא בדבר אחד כמו התם במס' נזיר כה"ג ונזיר דאמרינן דכמו אם הי' נזיר לחידא מטמא למה מצוה ה"נ כשנתוסף עליו קדושת כהונה ג"כ מטמא למת מצוה משא"כ אם התורה כתבה לב' לאוין על דבר אחד שפיר אמרינן דלאו אחד מאלים את חבירו והו"ל איסור חמור טפי ולא מצי עשה לדחות בכה"ג (עי"ש פרשת וירא.) אמנם י"ל דהיינו דווקא לשיטת הר"י מא"י שהובא בתוס' מס' קידושין ל"ד ע״א ד"ה מעקה דהיכא שיש ל"ת ועשה הל"ת מאלים העשה אמרינן דהיכא שיש שני לאוין על מעשה אחד לאו אחד מאלים חבירו משא"כ אי לא ס"ל הך סברת התוס' שם אפשר דבכל גוונא חד עשה מצי דחי אפי' תרי לאוי' והנה בנזיר גופא אכא ג"כ כמה לאוי בגלוח נזיר ואפ"ה אתי עשה דמצורע ודחי' לל"ת דתער לא יעבור על ראשו, אע"ג דאינו מקיים העשה רק אם גלח כל שערו, וע"י היטב במנחת חינך סימן שע"ג, והכה בתוס' מסכת שבועות ג' ע"א ד"ה ועל הזקן כתבו דאם יש עכו"ם שיגלח ע"י עכו"ם דאפשר לקיים שניהם למאן דס"ל דאינו חייב ע"י עכו"ם רק היכא דליכא עכו"ם עי"ש בתוס', עכ"פ הא וודאי דבנזיר עובר על כל שער ואעפי"כ אתו עשה דגלוח מצורע ודחי אפי' כמה לאוי, וראיתי במנ"ח שם שכתב וז"ל א"כ בנזיר בוודאי מגלחו גוי עד שתי שערות האחרונות כדי שלא יהא המגלח עובר בהרבה לאוין רק אם ליכא אחר נדחה לגמרי מחמת הטעמים הנ"ל עכ"ל, עכ"פ מוכח דעשה דוחה אפילו כמה לאוין עי"ש, והנה הא ליכא לאקשויי כיון דגילח מצורע אינו מקיים המ"ע עד שיגלח כל שערו ונזיר עובר על כל שער ושער א"כ לא הוי בעידנא והאיך אתי עשה דגילוח מצורע ודחי לל"ת דנזיר דכה"ג הגם שלא נגמר העשה דגילוח מצורע עד שיגלח כל השער, מ"מ כל מה שמגלח הוא חלק מן המצוה ודומה ממש למילה דהו"ל שפיר בעידנא אע"ג דמל ולא פרע כאילו לא מל, מ"מ המילה הוי חלק מן המצוה כמ"ש לעיל באות ד', וה"נ כל