תבואות השדה חלק ו כה

בשאלה, ובספרי ח"א (בשער עדל"ת אות י"ב) כתבתי ליישב עיי"ש, אמנם כעת נ"ל בשנקדים לדקדק עוד בדברי הר"מ שכתב כאן וכ"מ שאתה מיצא עשה ול"ת אם יכול לקיים שניהם, ואיזה שייכות יש לו הכא גבי נזיר האי דינא דר"ל דבכל עדל"ת בעינן דווקא שאינו יכול לקיים שניהם, אמנם עפ"י מ"ש לקיים גירסות רש"י ופירושו דהכא יליף מנזיר באם אינו עניין דנזיר הו"ל ג"כ לאו שאינו שוה בכל ולפימש"כ בספרי ח"ג בסוגי' דגדול כבוד הבריות אית י' גם הרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י שם דנזיר הו"ל לאו שאינו שוה בכל, דהר"מ יש לו פירוש אחר בסוגיא דידן דלא ניחא ליה לפרש דקושיית הגמרא אזלא מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ולא מצינן למילף בשאר לאוי עדל"ת דהוא ס"ל דאדרבא כיון שישנ' בשאלה היה לנו טפי לומר דלא יהיה נדחה הל"ת דנזיר כיון שאפשר בשאלה א"כ טפי עדיף שיתשל על נזירותו ולא יצטרך לדחות הל"ת, משו"ה מפרש הרמב"ם פירוש אחר בגמרא והוא כמו שנבאר בס"ד דהגמר' הכי פריך האיך אתה רוצה ללמוד מנזיר דעדל"ת אפילו בלרו השוה בכל באם אינו עניין דלמא לא גלתה התורה לומר עדל"ת רק בנזיר דאינו שוה בכל, וליכא למימר דלאינו שוה בכל כבר ילפינן ממצורע דעלמא דזהו אינו דאי לא קרא גבי נזיר הו"א דבנזיר שום לאו איני נדחה דכיון שישנו בשאלה הו"ל יכול לקיים את שניהם בלא דחיית הל״ת כלל ומשו"ה אצטרך קרא גבי נזיר דבנזיר ג"כ עדל"ת, ומ"מ איני נדחה רק ל"ת שאיני שוה בכל כמש"ל באות ז' ח' דל"ת שאיני שוה בכל כיון שאין המעשה מתועב שפיר יוכל להדחות אצל מצוה משא"כ לאו השוה בכל מנ"ל וקאמר הגמר' דע"כ צ"ל דנזיר לא בא ללמוד על כל התורה כולה דעדל"ת דא"כ לגמר נמי דעשה דוחה עול"ת וע"כ צ"ל דקרא דנזיר רק לגופא אצטרך משום דהו"א בנזיר לא אמרינן כלל עדל"ת כיון שישנה בשאלה הו"ל יכול לקיים שניהם משו"ה אתיא קרא גבי נזיר דכאן התירה התורה לגמרי הלאו דנזיר ולא בעינן יכול לקיים את שניהם כמ"ש התוס' מס' מנחות מ' ע"א ד"ה כיון דאפשר דהיכא דהיתרה לא בעינן יכול לקיים את שניהם עיי"ש היטב, וא"כ עכ"פ לא קשה על הר"מ מגמרא דמוכח דהיכא שישנה בשאלה דחי אפי' עשה ולית דהרמב"ם מפרש פירש אחר בגמרא כמ"ש דאדרבא משום דישנה בשאלה ע"כ ל"ל דהוי מטעם דחיה דהא יכול לקיים את שניהם וע"כ דהכא גבי נדר הותרה ולא מצינן למילף בעלמא נמי עדל"ת ועיי' בספר מרכבת המשנה על הרמב"ם ח"ג פ"ז הלכות נזירות שכתב ג"כ דאדרבא משום שישנה בשאלה חמיר טפי ולא דחי דהו"ל כדבר שיש לו מתירין כלומר דאפשר למתשל עלה, וא"ש עפ"י דברינו דהוי כיכול לקיים את שניהם ודו"ק:

(י"ג) וא"כ מה מאוד נמליצו בזה דברי הרמב״ם פ״ז מהלכות חירות שהקדים שם הך דבעדל"ת בעינן דווקא שאין יכול לקיים באופן אחר כדי שלא יקשה עליו למה היצרך לומר הטעם דבנזיר עשה דתגלחת מצורע דוחה לעולות דנזיר משום דהעשה בטל מאליו ולמה לא ניחא ליה בטעמא דגמ' משום שישנה בשאלה משו"ה דחי אפי' לעול"ת דנזיר משו"ה הקדים הרמב"ם דלא אמרינן עדל"ת רק היכא שאי אפשר לקיים באופן אחר וא"כ ל"ל דמשום שישנה בשאלה דוחה אפינו עול"ת דאדרבא כיון שישנה בשאלה ויכול למתשל אפי' ל"ת גרידא אין מהראוי לדחות וא"כ ע"כ צריך אתה לפרש מ״ש הגמרא שכן ישנה בשאלה כמ"ש דהיינו דאצטריך קרא לנזיר דלא עצי למילף ממצורע דאי לאו קרא בנזיר הו"א דאין דוחה ל"ת כלל כיון שישנה בשאלה כמ"ש עכ"פ אינו מפורש בגמרא לפי פירוש הרמב"ם דהיכא דישנה בשאלה עשה דוחה אפילו עול"ת וא"כ שפיר מצי הרמב"ם לפרש דעשה דנזיר בטל מאליו וליכא אלא ל"ת ואתי עשה ודחי ל"ת, ומדוייק מאוד לשון הרמב"ם בס"ד ולא קשה קושיית הראב"ד מגמרא ודו"ק היטב ואפש"ל דבנזיר באמת משו"ה נדחה הל"ת דהותרה לגבי גלוח מצורע וכל היכא דהותרה לא בעינן יכול לקיים שניהם דווקא כמש"ל בשם התוס' מסכת מנחות ומ' ע"א ומדוייק בזה שנויי לשון הרמב"ם כאן בהלכו' נזירות מבהלכות טומאת צרעת דשם פרק י' הלכה ה' כתב וז"ל מי שהיתה בהרת בערלתו ימול שמ"ע דוחה ל"ת בכל מקום, הרי שכתוב להדיא דמילה בצרעת הוי משום עדל"ת כמו בכל התורה, ובהלכות נזירות השמיט זה שעשה דוחה ל"ת בכל מקום, אמנם לפמש"כ א״ש דוודאי מילה בצרעת שאי אפשר לקיים שניהם דלהמתין עד שירפא הצרעת אי אפשר דאינו יודע מתי יתרפא כמ"ש המרש"א במסכת שבת פ' ראד"מ א"כ הי"ל שפיר כמו בכל התורה דעדל"ת משא"כ בנזיר היה יכול לקיים עשה דגלוח מצורע בלא דחיית הל"ת למתשל על נזירותו ואפ"ה דחי משו"ה לא נקט הרמב"ם דעדל"ת בכ"מ דבעלמא כה"ג שיכול לקיים את שניהם באמת לא דחי ומשו"ה נקט רק דעשה של תגלחת צרעת דוחה הל"ת דנזיר וס"ל כיון דעשה נתבטל ממילא משו"ה דחי אע"ג דיכול לקיים שניהם דכיון דעשה נתבטל ממילא הותרה הל"ת וא״צ לקיים שניהם:

יד) ולפי הך סברא דמה שישנה בשאלה לא יוכל לגרום דחיית הל"ת דאדרבא יש סברא יותר שלא לדחות, יהיה מתורץ קושיית השעה"מ פ"ג הלכות נדרים מה שהקשה על ספר החינוך שפסק דנדרים חלין ע"ד מצוה ואין עשה דמצה דוחה ל"ת דנדר משום דנדר הו"ל עול"ת והקשה בשעה"מ הא נדר ישנה בשאלה וא"כ יוכל להדחות אפי' עול"ת ולפימ"ש א"ש דגם החינך מצי סובר כמ"ש בפירוש סוגיית הגמרא דאדרבא כיון שישנה בשאלה לא מצי לדחות דיכול לקיים שניהם, והא דהוצרך ליתן טעם משום דנדר הו"ל עול"ת הייני דאפי' היכא שאין לו אצל מי לשאול על נדרו ולא הוי יכול לקיים שניהם מ"מ איני דוחה עשה דמצה ל"ת דנדר דהו"ל עול"ת, עכ"פ משום מה שישנו בשאלה לא יוכל לגרום טפי דחיית העשה לל"ת, ומתורץ קושיית השעה"מ, ומה שהעיר שם בשעה"מ דנדר הו"ל עשה ע"י פשיעה יבואר עוד בס"ד. והנה הא וודאי לאו לכ"ע ס"ל הא דעשה דפשיעה איני דוחה ל"ת שהרי התוס' בד"ה כולה משעטנז הקשו נילף משריפות קדשים דאין עדל"ת, ולכאו' יש לדחות דלמא שאני שריפות קדשים דע"י פשיעה באו, וע"כ דלאו לכ"ע ס"ל דע"י פשיעה אין עדל"ת, ועיי' בספרי ח"א בסוגיא דהיתר מצטרף לאיסור העלתי שם באות ד' דמאן דס"ל עשה עדיפא מל"ת ע"י פשיעה נמי דוחה, (ע"י מ"ש שם בשם הספר ברוך טעם ויבואר עוד בס"ד,) וחיי ראשי שאחר שהעליתי כן מסברא דכיון שישנו בשאלה הוי כמו יכול לקיים שניהם מצאתי בספר ברוך טעם פ"ח סוף שער עדל"ת שכתב ג"כ דכיון שישנו בשאלה הו"ל יכול לקיים שניהם, רק באופן אחר קצת ולא נחית לכל מ"ש, עיי"ש היטב:

(טו) בתוספ' ד"ה ואכתי אצטריך כתבו דכה"ג באלמנה לא הוי לאו שאיני שוה בכל משום דאשה נמי מוזהרת, אמנם הרשב"א הקשה ג"כ הך קושיא אמאי לא דחי עשה דיבום לעול"ת דאלמנה בכה"ג ולא תירץ משום דהאשה נמי מוזהרת הו"ל לאו השוה בכל ע"כ דס"ל דכה"ג נמי כיון דמ"מ אין האיסור כולל כל מיני אישים לא הוי לאו השוה בכל ויהיה מכאן ראיה למ"ש לעיל באות ז' ח' דכל שלא נצטוו על זה רק פרטי אישים לא הוי לאו השוה בכל, ויש לי מקים עיון אם הך דשאינו שוה בכל יוכל נמי להחליש כח העשה, דלכאורה יש לומר דרק חומר הל"ת נחלש ע"י מה שאיני שוה בכל כמ"ש לעיל דהרי