תבואות השדה חלק ו כג

(ו) ד' ע"א בתוס' ד"ה דכתיב לא תלבש, הקשו נדרוש אפכא דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז ותירצו דא"כ לשתוק קרא מינה וממילא ידעינן דלא דחי עשה דציצית לאו דכלאים כלומר דמסתמא מוקמינן קרא רק על דבר דבלא"ה לא הוי ידעינן וכן כתיב בריטב"א עי"ש, והנה צריך לפרש מ"ט אפי' אי לאו קרא הוי ידעינן דעשה דציצית איני דוחה ל"ת דכלאים, ול"ל דתוס' ס"ל דמסברא חיצונה ג"כ ידעינן דאין עדל"ת דזהו לא הוי סברא פשוטה כ"כ לומר אין עדל"ת ועיין שו"ת מהרי"ק סימן קל"ט שרוצה לומר אפכא דמסתמא כל ל"ת וודאי לא נאמרה במקום עשה והגם די"ל נמי איפכא דכל עשה לא נאמרה רק במקום שא"צ לעבור על ל"ת, מ"מ לא הוי סברא פשוטה כל כך לומר מסתמא אין עדל"ת שנהיה מוכרחין לומר ע"כ דאתי קרא להתיר כלאים בציצית משום דלאסור הוי ידעינן בלא קרא, ועוד מדלא כתבו התוס' ממילא ידעינן דאין עדל"ת ולא נקטו רק דממילא ידעינן דעשה דציצית לא דחי ל"ת דכלאים משמע דכוונתם לומר דאפי' אי בעלמא עדל"ת מ"מ עשה דציצית אין דוחה ל"ת דכלאים ונ"ל דכוונת התוס' בזה הוא דאפילו אי הוי ס"ל מסברא עדל"ת מ"מ כלאים בציצית לא שרי דהא הוי כמו אפשר לקיים שניהם בבגד צמר, ואע"ג דהתוס' מסכת מנחות מ' ע"א ובשאר מקומות כתבו דהוי לא אפשר כיין דבבגד פשתן עכ"פ אי אפשר בלא כלאים, ועי"ש מס' מנחות בתוס' ד"ה כיון דאפשר במינן מ"מ היינו דווקא לאחר שידעינן כבר דהותרה הל"ת דכלאים לגמרי לגבי ציצית כמ"ש התוס' שם אבל אי לאו קרא וודאי מסברא הוי ידעינן דלא דחי כיון דיש אפשר לקיים מצוות ציצית בבגד צמר בלא דחיה, (וכה"ג ראיתי בספר אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש ז"ל) ועוד י"ל דגבי ציצית כיון דהוי עשה שאינו שוה בכל ידעינן בלא קרא דעשה שאינו שוה בכל עכ"פ לא עדיפא מל"ת, ובזה א"ש סמיכות קושיית הר"י מאורלינ"ש שהקשה דלחייבו נשים בציצית כלומר כיון דכל עיקר הדרש הוא משום דממילא אינו דוחה ל"ת דכלאים משום דהו"ל עשה שאינו שוה בכל משו"ה הקשה אדרבה לחייבו נשים בציצית ויהיה ציצית עשה השוה בכל וא"כ יקשה קושיא הראשונה נדרוש אפכא לאסור כלאים בציצית ומתרץ ליה דמהקישא ידעינן דנשים פטורים וא"כ הו"ל עשה שאינו שוה בכל וממילא ידעינן דלא דחי ל"ת דכלאים וע"כ כי אתו קרא להתיר כלאים בציצית, כנ"ל בכוונת התוס', ומה שהקשה התוס' דנשים יהיו פטורים מכלאים מכח סמוכים אע"ג דהקישא עדיף ומהקישא מוכח דחייבים בכל ל"ת שבתורה, י"ל דכלאים כיון דהותר מכללו בבגדי כהונה שפיר י"ל דנשים ג"כ פטירות דלא דמי לשארי לאי, ועיי' בהגהות הש"ס דפוסווילנא, ובמס' תמורה ב' ע"ב ודו"ק:

לז) בגמרא נפקע להו מראשו עיי' רש"י בד"ה וקסבר שמסיים וז"ל הלכך אצטרך עליה למיסר ערוה ליבום וכ', ובד"ה שאין שוה בכל כתב וז"ל תאמר בלאו דאחות אשה שכשם שהוא מוזהר עליה כך הוא מוזהרת עליו. מכל דברי רש"י אלו מוכח דכוונת רש"י היא דעכשיו שקלינן וטרינן בגמרא דהא דאחות אשה שהיא בכרת לא הוי פרכא והוי ילפינן שפיר אחות אשה מכל התורה דעדל"ת ומשו"ה אצטרך עליה רק הא דאחות אשה הוי שוה בכל ולאו דלא תקיפו אינו שוה בכל זהו הוי פרכא גמורה, וכן התוס' בד"ה מה ללאו כתבו ג"כ דהך שאינו שוה בכל היי פרכא גמורה, דמה"ט באינה שוה בכל דוחה אפי' לעשה ול"ת, ונ"ל להסביר הענין מ"ט מה שאחות אשה בכרת לא הוי פרכא לס"ד עכשיו בגמרא ומה שהוי שוה בכל הוי פרכא טפי, עפ"י מה שרוצה לומר בשו"ת מהרי"ק סימן קל"ט די"ל דל"ת לא נאמרה כלל במקום עשה דכי אזהרה קרא בל"ת לא על דבר מצוה אזהר, אמנם דחי ליה שם דאדרבא לאידך גיסא דלא חייבה תורה העשה במקום ל"ת כלל, וא"כ י"ל דוודאי ל"ת כי האי שחזינן שהקפידה תורה בכל מיני אישים הן בנשים הן באנשים שפיר י"ל דהתירה הקפידה אפי' בכל גוונא אפי' במקום מצוה משא"כ בדבר שהתורה לא הקפידה על הל"ת שינהג בכל מיני אישים רק באיזה פרטי אישים כמו כהנים או אנשים דווקא והעשה צוותה התורה שינהג בכל עכ״פ חזינן שהתורה הקפידה על העשה יותר מעל הל"ת שפיר י"כ דבעקים מצוה לא ציותה התורה הל"ת כלל, ויש להסביר עוד יותר דוודאי בדבר שהמעשה מתועב בעיני ד' ית"ש י"ל דאפי' במקום מצוה הקפידה התירה כיון שנוכל לומר שהמעשה הזאת שנאוי בעיני ית"ש ולמצוה וודאי לא חזי משא"כ בל"ת שאינו שוה בכל כיון שלא נוכל לומר שהמעשה בעצם מתועב בעני ד' שהרי לא הקפידה התירה בכל מקום רק באיזה פרטים וכיון שהמעשה עכ"פ בעצם איני מתועב שפיר י"ל דבמקום מצוה לא הקפידה התורה כל שהעניין והמעשה מצד עצמו אינו מתועב בעיני ד' וא"כ שפיר י"ל מסברי' דכל שאינו שוה בכל נדחה מפני העשה משא"כ בל"ת השוה בכל שהוא מתועב בעני הבורא ית"ש הקפידה התורה אפי' במקום מצוה ודו"ק:

וא"כ א"ש דאע"ג דמה שהוא בכרת לא חשיב לי פירכא דעכשיו ס"ל כמה דאמרינן בסמוך (דף ז' ע"א) מה לי חומרא זיטא מ"מ מה שאיני שוה בכל שפיר חשיב לי' פירכא דאינו שוה בכל כיון שהמעשה אינו מתועב לגמרי בעיני ד' ית"ש מדלא הקפידה התורה בכל מיני אישים שפיר י"ל דגם במקום מצוה לא הקפידה התורה ודו"ק:

(ח) ובהכי אתי נמי שפיר מ"ש התוס' ד"ה מה ללאו דע"כ מה שאינו שוה בכל חשיב ליה פרכא גמורה דאל"כ נילף מזקנו דלדחי ל"ת ועשה וכן בד"ה ואכתי כתבו דהה"ד דמצי לומר דאצטרך זקנו למדחו ל"ת ועשה ומהכי לא מצי למילף בעלמא דלידחה עול"ת דשאני הכי דהו"ל לאו ועשה שאינו שוה בכל וא"כ לא ילפינן בשוה בכל דדוחה אפי' ל"ת גרידא, ולכאורה יל"ד אמאי לא נימא דשקילים הם כלומר ונילף מינה עדל"ת בעלמא כלומר כמו דבאינו שוה בכל דוחה ל"ת ועשה ה"נ בשוה בכל דוחה עכ"פ ל"ת גרידא, ובמס' נזיר נ"ח ע"ב בתוס' ד"ה הר"ף כתבו באמת דס"ד דשקילים הך דל״ת גרידא השוה בכל הוי כמו עול"ת שאינו שוה בכל וא"כ קשה אמאי לא אמרינן הכי באמת, אמנם לסברתינו הנ"ל א"ש דס"ל עכשיו דוודאי בדבר שאינו מתועב בעצם בעיני המקום ית"ש שפיר י"ל דגבי מצוה לא הקפידה התורה כלל דהרי אע"ג דהוי עול"ת מ"מ אינו נוהג בכל מיני אישים ה"נ אינו נוהג לגבי מצוה, ובפרט דדבר שאינו נוהג בכל שפיר י"ל כמ"ש דמהרי"ק סימן קל"ט בד"ה ואשר כתבת דכיון דאי לא הוי אזהר רחמנא היה מותר לגמרי א"כ לגבי מצוה לא אזהר כלל משא"כ בל"ת השוה בכל אפי' ל"ת גרידא כיון שהמעשה והעניין בעצם ע"כ מתועב בעני ד' ית"ש שהרי הקפידה התורה בכל מיני אישים שפיר י"ל דגם למצוה הקפידה התורה בדבר שהמעשה מתועב בעני הקב"ה ומשו"ה ל"ת השוה בכל אפי' ל"ת גרידא לא נוכל למילף מעול"ת שאינו שוה בכל שיהיה נדחה מפני העשה ופריך הגמ' שפיר, ומה שהאריכו עוד התוס' בד"ה ואכתי בעניין עול"ת שאינו שוה בכל והקשו מהשבת אבידה דאינו דוחה עול"ת דטומאה אע"ג שאינו שוה בכל, נבאר עוד לקמן בס"ד וגם שיטת הרמב"ם בעניין עול"ת שאינו שוה בכל או שישנ' בשאלה נבאר להלן בדברינו בס"ד, (ועיי' לקמן בדברינו באות י"א י"ב מ"ש שם בס"ד):

(ט) ואיידי דאיירי בהא דהשבת אבידה דהו"ל לדחות