תבואות השדה חלק ו כא

ב"ה תבואות שער עשה דוחה ל"ת שער א' השדה אליך ד' עין אשא, לחנינו דעה בינה והשכל בסוגיא דעשה דוחה לא תעשה בכמה מקומות בש"ס ופוסקים נפזרים והקב"ה יהיה בעזרנו ללקט אמרים; (א) הלכה רווחת בש"ס בכמה מקומות דעשה דוחה ל"ת, במס' יבמות פ"ק ילפינן מכלאים בציצית עדל"ת, ומציני עוד שם דילפינן מראשו דמצורע ונזיר דמותר לגלח ג"כ מיכח דעדל"ת. עי' בתיס' מס' יבמות ה' ע"א ד"ה וה ללאו דהקפה, ואי ס"ל עדל"ת שיש בו כרת ג"כ מצינו בזה פלוגתת הראשונים, הנה בספר הכריתות להר"ש מקינן שער ה' כתב בפירוש דדוחה גם ל"ת שיש בו כרת בסתצא דגמרא מס' יבמות ז' ע"א מה לי חומרא רבה מה לי חומר' זוטא, וכ"כ המרש"ל ד' ע"א ברש"י ד"ה לא תלבש שעטנז דעשה דוחה אפילו ל"ת שיש בה כרת, זולת רבא דס"ל לחלק בין ל"ת גרידא לל"ת שיש בה כרת, במס' יבמות ח' ע"א, ועי' שו"ת מהרי"ק, סימן קל"ט, אמנם המרש"א בתוס' ד"ה לא תעשה שיש בה כרת כתב להדיא דקיימ"ל אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת, ולפי האמת ל דתליא בהא דאי ס"ל הא דעדל"ת דלית חמור מעשה רק משום דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת וא"כ שפיר י"ל דל"ת שיש בו כרת כמי דחי אמנם אי ס"ל דדחויית עשה לל"ת הוא משום דמעלות העשה עדיפא שפיר י"ל דנגד ל"ת שיש בה כרת אין עדיפות מעלה לעשה ולא דחי, אמנם באמת יש לעיין היכן מצינו בשום מקים דהעשה ידחה ל"ת שיש בה כרת ג"כ דגבי יבום בפירוש מצינו דלא דחי ושבת דנדחה נגד מילה בזמנה ג"כ ליכא פליגתא, ונגד שאר מצוות באמת לא נדחה שבת זולת קרבנות שזמנם קבוע, וא"כ איה המקום שנוכל לומר דיש נ"מ לדינא אי עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת או לא, וראיתי בספר אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש ז"ל, במס' יבמות בתוס' ד"ה טעמא במ"ש דלמא אצטרך עליה לאשמעינן דבעלמא דחי, והקשה דלא מצינו בשים מקים עדל"ת שיש בה כרת, וכתב דאפשר דהנ"מ לעניין עשה דמצה אי דוחה ללא תעשה דטבל שיש בה מיתה לדעת השאגת אריה בסימן צ"ו דמיתה הוי כמו כרת, ולע"ד על תוס' לא קשה כל כך דכוונת התוס' הוא רק דמעליה יהיה מוכח עכ"פ דבעלמא דחי ל"ת היינו ל"ת גרידא ול קאי על ל"ת שיש בו כרת וכוונת התוס' דכל כמה דלא ידעינן מכלאים בציצית נוכל לומר דילפינן מעליה לעדל"ת גרידא, אמנם לפי האמת שימצא באיזה מקים אי עדל"ת שיש בו כרת או לא לא ידעתי איה העשה שידחה ל"ת שיש בה כרת, ואולי י"ל דהנ"מ לענין מילה בשבת למאן דס"ל עדל"ת שיש בו כרת א"כ הא דמילה דוחה שבת הוי מטעם דחיה אמנם מאן דס"ל אין עדל"ת שיש בו כרת צ"ל דמילה בשבת הותרה דדוחה לא אפשר, וכבר כתבנו בזה בספרי ח"א שער עדל"ת אי שבת לענין מילה הידחה או הותרה עי"ש, ונ"מ אי מילה בשבת הודחה או רק הותרה הוא לענין אי שני מוהלים מותרים למול בשבת, עיי' רמ"א יו״ד סוף סימן רס"ו ובשו"ת רמ"א סימן ע"ז ובש"ך שם ס"ק ח״י, ודו"ק:

(ב) עוד יש נ"מ אי עדל"ת משום מעלות העשה או משום דבמקום העשה לא נאמרה ל"ת, כמ"ש בספר הליכות עולם שער די, דכל עשה הוי תנאי במקום ל"ת כלומר דהיכא דיש עשה לא נאמרה הל"ת, והנה י"ל עפ"י מה שהקשה המהרש"א ד' ע"א בתוס' ד"ה דכתיב דאי הו"א דנשים אינם חייבים בל"ת דשעטנז א"כ איך מצינן למילף מכלאים בציצית עדל"ת הא כלאים הוי לאו שאינו שוה בכל כמה דפריך הגמ' על האי תנא דראשו דלא תקיפו הו"ל לאו שאינו שוה בכל, ותירץ המרש"א בתירץ השני דהכא גם העשה דציצית אינו שוה בכל דנשים פטורים כלומר וילפינן שפיר כמו בכלאים בציצית דעשה שאינו שוה בכל דוחה לל"ת דשעטנז שאינו שוה בכל (לס"ד דתוספות דשעטנז אינו נוהג בנשים) ה"נ עשה השוה בכל דוחה ל״ת השוה בכל, עיי' במרש"א, ומסיים וצ"ע, ולכאורה היא תירץ מרווח ול"ה סיים בצ"ע, אמנם עפ"י דברינו י"ל דזהו אי מצינו למילף דעשה שוה בכל דוחה ל"ת השוה בכל כמו דעשה שאינו שוה בכל דוחה ל"ת שאינה שוה בכל תליא בהא דאי ס"ל דכל כח הדחיה הוא משום מעלת העשה א"כ שפיר י"ל כמו דעשה אע"ג שאינו שוה בכל דוחה לל"ת שאינו שוה בכל ה"נ היכא דעשה יש לה עוד מעלה נוספת ששוה בכל יוכל לדחו' לל"ת השוה בכלו אמנם אי ס"ל דלא מעלת העשה דוחה לל"ת רק דהתורה לא כתבה לל"ת במקום עשה א"כ י"ל דע"כ לא הקפידה התורה על הל"ת במקום עשה רק בל"ת גריעה שאינו שוה בכל משא"כ בשוה בכל הקפידה התירה טפי ואינה נדחית אפילו במקום עשה השוה בכל כיון דבאמת ל"ת חמורה ומשו"ה לא כתב מהרש"א תירץ זה לסברא מוחלטת דבאמת אפשר דל"ת השוה בכל אינו נדחת כלל ומשו״ה הניח המרש"א בצ"ע:

(ג) עוד מצינו כלל אחר דלא מקרי עדל"ת רק היכא שיש מציאות להמצוה בלא דחיית הל"ת ג"כ כמו כלאים בציצית דיש מצות ציצית בלא כלאים ג"כ משא"כ היכא שאי אפשר לעשה כלל באופן אחר כמו יבום באשת אח לא הוי בגדר דחיה וכן כתבו התוס' ג' ע"ב ד״ה ל"ת שיש בה כרת דליכא למילף דעדל"ת שיש בה כרת מיבים דאשת אח דהא לא אפשר כלל בענין אחר, וכן איתא להדיא מס' מנחות ה' ע"ב דליכא למילף דטריפה יהיה מותר לגבוה ממנחת העומר דמותר בחדש או שבת שהותר גבי קרבנות או כלאים בבגדי כהונה דשאני התם מצוותו בכך וכ"כ התוס' מס' יבמות ה' ע"ב ד"ה כולה משענות דלא נוכל למילף עדל"ת מכלאים בבגדי כהונה דהתם מצוותו בכך, ובאמת יש לעיין אמאי לא כתבו התוס' שם דמשו"ה לא נוכל לומר דשאני כלאים שהיתר מכללו בבגדי כהונה דכיון דמצוותו בכך לא מקרי הותר מכללו דלכאורה משמע מסוגיא מסכתא מנחות שם דמה שמצותו בכך לא הוי בכלל הותר מכללו ולא היה צריך לומר לתוס' דכלאים בבגדי כהונה הוי ג"כ הטעם משום דעשה דבגדי כהונה דוחה ל"ת דכלאים כיון דיכולים לתרץ בפשיטות דמה דמצותו בכך לא מקרי הותר מכללו ורק חלב שפיר מקרי הותר וכללו במס' פסחים כ"ג ע"ב מה שהותר בחיה, משא"כ בדבר שאי אפשר בלא"ה כמו כלאים בבגדי כהונה לא מקרי הותר מכללו, ובאמת או הו"א דכלאים בבגדי כהונה הוי מטעם עדל"ת יש לעיין אי זהו הוי בעידנא דהא עיקר המצוה הוי עבודה וקודם העבודה הרי לובש כלאים א"כ לא הוי בעידנא, ואע"ג דלדעת התוס' מס' יבמות צ' ע"ב ד"ה כלהו נמי שכתבו דמצות ציצית לא הוי רק לאחר שנתעטף וכלאים עובר תיכף בשעת לבישה, צ"ל ע"כ דכה"ג כיון שצריך למצוה הוי נמי בעידנא וכמ"ש הרנב"ר בנמ"י מס' ב"מ ל' גבי השבת