תבואות השדה חלק ו יח

וצריך לדקדק למה שנה הכתוב כאן להזכיר מקרא קידם התרועה ? ונ"ל דהנה הפסיק דזכרון תרועה מיירי בשבת (כדאית' במס' ר"ת פ"ד) ואע"ג דמה"ת מותר לתקוע בשבת מ"מ התורה מרמזת על גזירת חז"ל, והנה בשבת כשמקיימים מצוות שופר ע"י הזכרון הוא משום שזוכר בלבו מה שחטא שהתרועה מרמזת על זה (כמ"ש במקום אחר) ובשבת מקיימים מצוות שופר במה שזוכר החטא ומצער על שחטא א"כ ע"י שגומר בלבו שלא יחטא עוד ניתוסף בו רוח קדושה וטהרה ושפיר אמר ע"י זכרון תרועה אע"ג שלא יתקעו בפועל ממש מ"מ צריך הזכרון לפעול אצל האדם שיתוסף בו רוח קדושה ומשו"ה אמר זכרון תרועה מקרא קדש כלומר שע"י שיזכור התרועה ומה שפגם בנפשו יתוסף בו רוח קדושה, אמנם בפרשת פנחס דקאי בחול ושם הוי תרועה ממש לא. רק זכרון, והנה כשהאדם הולך לעשות מצוות ד' והמצוות שאדם עושה כל זמן שלא גמר בלבו לשוב מחטאתיו אינם עולים לפני הקב"ה כמשה"כ ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקו וע"כ צריך לשוב תחלה מעבירות שבידו, הזהיר הכתוב תחלה מקרא קדש יהי' לכם כלומר שתטהרו מעוונותיכם ואח"כ תוכלו לקיים מצוות שופר בפועל שיעלה זכרוניכם לטובה לפני הקב"ה משו"ה אמר תחלה מקרא קרש יהי' לכם כלומר שתראו לקדש עצמכם ואח"כ יום תרועה יהי' לכם שתקיימו המצוה בפועל שיעשה לרצון לפני הקב"ה, משא"כ בשבת שאינו תוקע רק זכרון תרועה שהוא הסכמת התשובה וזה יכול אפילו אם לא קדש עצמו עדיין שעל מצוות תשובה לא שייך לומר שאם הוא רשע אין הקב"ה מקבל תשובה כי הקב"ה מקבל אפילו תשובת רשעים והבטיחני הקב"ה שתיכף שנזכיר חטאינו ונהיה מתחרטים יקבל אותנו הקב"ה ויוסיף עלינו רוח טהרה וקדושה משו"ה אמר הכתוב ע"ז זכרון תרועה שהוא התשובה אתן עליכם רוח קדושה ויהי' מקרא קדש ומשו"ה אמר תחלהזכרון תרועה ואח"כ מקרא קדש ודו"ק כי הוא רמז נכון בס"ד, (וע״י מ"ש בוילקנו יוסף חלק א' קונטרס יו"ד על המסורה ג"פ זכרון תרועה):

מ"ה) למען ירבו וכו' כימי השמים על הארץ, נ"ל כי הימים שאדם עוסק בעבודת הקב"ה המה מיוחסים לשמים כי שכר העבודה הוא בשמים והימים אשר האדם עושק לצורך גופו המה מיוחסים אל הארץ בעוה"ז והאדם צריך ליתן יתר שאת לימים אלו ולזמן שעובד בהם הקב"ה כי זה העיקר, וז"ש כימי השמים על הארץ כלומר שימים שמיוחסים לשמים, יהיו יותר מימים אשר על הארץ, ויש לפרש עוד כי גם מה שעוסק בעניני ארציי יהי' כוונתו שיוכל להשלים עצמו כמשה"כ בכל דרכיך דעהו, וז"ש כימי השמים על הארץ כלומר שגם על הארץ יהיה התכלית שישיג השלימות לימים שהם על השמים, כן יהי' השי"ת בעזרנו שנזכה להשלים עצמנו ויהי כל מעשינו לעשות נחת רוח לפניו ית"ש ויתעלה אמן. מ"ו) הנה כשישראל נתונים ח"ו באיזה צרה, הן יחיד או רבים, צריכים לקיים מ"ש בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ד' אלקיך. והנה י"ל שאנו צריכים להתפלל להקב"ה לאשר בצרתינו כביכול גם לו צר וממילא צריך אתה להושיענו, אולם בעוה"ר לבנו כל כך אטום שאין אנו מכירין כלל אבינו שבשמים וא"כ היה ח"ו הדין נותן שהקב"ה לא ירחם עלינו, אמנם יש להמתיק עפ"י משל שמ"מ יתעוררו רחמי הקב"ה עלינו והוא למשל שהיה למלך בן אחד שלא נהג כשורה וגרשו המלך מעל פניו, אמנם בכ"ז היה לבו דואג עליו ושמע שהוא במדינה רחוקה ונחלה מאוד והלך לבקר אותו, והנה כאשר בא אביו אליו לא הכיר כלל את אביו ולא בקש ממנו מאומה, והנה משרתי המלך היו סבורים כי מאחר שאין הבן שואל כלל מאביו איזה דבר וודאי לא יפנה אליו כלל, אמנם המלך השיב להם כי אדרבא מאחר שהוא כל בך חולי שאפילו אותי לא יוכל להכיר שאני אביו מכ"ש שצריך אכי לרחם עליו, כמו כן אנחנו נבקש רבש"ע! מאחר שאתה רואה שאנחנו כל כך נתונים בצרה וכל כך גבר עלינו החולי שאפילו אותך שאתה אבינו שבשמים לא הכרנו אותך ע"כ יהמו רחמך עלינו ויתגלגלו רחמך עלינו ביותר, אמנם אם הקב"ה יהיה בעזרתינו בוודאי יושיענו רק באופן הזה שיהי' ישועה אמיתית שניישר דרכנו לעבודת ד' (והארכתי במוסר בס"ד. מ"ז) במשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, נ"ל לפרש, דהנה כבר עמדו בזה המפורשים מה שאנו מודים להקב"ה על נתינת התורה לישראל הלא רצה ליתן לאוה"ע ג"כ רק שלא רצו לקבל אמנם התירוץ הוא מ"ש בריש פ"ק דע"ז שאוה"ע טענו כלום כפית עלינו הר כגיגית (עיי' באפוקי יהודא וישמח משה באריכות) והנה בכפית ההר גלה הקב"ה שכל קיום העולם תלוי בקבלת התורה והנה אם האוה״ע היו יודעין מזה שכל קיום העולם תלוי בקבלת התורה לא הי' מתנופשים כ"כ להשיב להקב"ה שכל קיומם היא הרציחה או הגנבה כיון שאם לא יקבלו התורה ממילא יפסקו ממציאותם לגמרי, רק שהם לא ידעו מזה שא"א לעולם בלא תורה, אמנם לישראל גלה הקב"ה שכל מעשי שמים וארץ תלוי בקבלת התורה, וז"ש התנא חבה יתרה הי' נודעת להם היינו מה שהקב"ה הודיע להם מה שלא הודיע לאוה"ע והוא שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שא"א לקיום העולם בלא תורה, וגם הידיע להם שהוא כלי חמדה ג"כ רק אז לא יטמאו עצמם בתאוות עוה"ז והקב"ה יהי' בעזרם ג"כ לקיום התורה וממילא מוכח שהקב"ה אוהב ישראל בחיבה יתירה והבן:

מ"ח) במסורה ג"פ מצאה, ולא מצאה היונה מנוח ואם לא מצאה ידו די השבר גם צפור מצאה בית ונ"ל הכוונה דהנה כנס"י נמשלה ליונה כדאיתא במדרשים מה יונה מכרת את בת זוגה, והנה אנחנו כעת בגלות ואין לנו מנוחה, אמנם כבר איתא שאין נגאלים אלא בתשובה, אולם מה נעשה בעוה"ר כי מחמת כובד הגלות וטרדת הפרנסה אין לנו כח להשיב ואין לנו טענה להגאל רק בזכות הקב"ה ושכינה הקדושה שהיא עמנו בגלות כמה שהאריך בזוה"ק פ' בחקתי על הפסוק לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, ומתוך כך יגאל אותנו שהשכינה לא תהי' בגלות עיי"ש) וז"ש ולא מצאה היונה מנוח כלומר שכנס"י אין להם מנוחה בגולה והגם שאין הדבר תלוי אלא בתשובה אמנם מה נעשה כי מחמת טרדות פרנסה אין לנו כח לעשות תשובה כראוי, וז"ש ואם לא מצאה ידו די השב וא"כ ח"ו אבדה חקותינו ע"ז אמר שמ"מ לא נתיאש מן הגאולה כי גם צפור כלומר השכינה מצאה בית אם יבנה לנו ביהמק"ד כי כעת בגלות אמר הכתוב כצפור נודר מקונו כן איש נודד ממקומו והקב"ה כביכול ג"כ עמנו בגלות' כמ"ש מלך אסור ברהטים, וממילא נוכל להיות בטוח שהקב"ה בוודאי יגאלינו למען שמו הגדול (ועיי' בס' ישמח משה פ' בהר כמה וכמה פירושי' על המסורה הנ"ל ודברינו עולים ג"כ יפה עפימ"ש שם ואם לא מצאה ידו די השיב כלומר שאין לנו פה מה לחשוב להקב"ה עיי"ש, וא"כ א"ש דברינו שאנו אומרים לפני הקב"ה גם צפור מצאה בית כלומר שיגאלינו למען שמו הגדול) ויה"ר שיהי' במהרה בימינו אמן. א"ט) במשנה (סוף פ"ק דברכות) למען תזכור את