תבואות השדה חלק ו יז

השור הבור המבעה וההבער שזהו קאי על יצה"ר המזיקים לאדם, והנה בשור יש פלוגתא אי אמרינן תנא שור לקרנו או תנא שור לרגלו ושניהם אמת כי יש יצה"ר משום שרוצה להגביה קרנו בעוה"ז ואינו מחשיב עצמו נגר בעוה"ז וזה שאמר תנא שור לקרנו ויש מין יצה"ר שהולך אחר הרגלו הטבעי, ח"ש תנא שור לרגלו שאינו יודע לכבוש טבעו והרגילו זהו מין יצה"ר אחד וזהו השור, אח"כ נקנו הבור כי היצה"ר כשרואה אם כבר חטא ורוצה לעשות תשובה אומר לו שאין לו עוד תקנה והוא ב"כ ובין כך סופו לירד לבור שחת, ואח"כ נקנו המבעה זהו השן מה שמשחית נפשו במאכלים אסורים ובדבורים רעים ר"ל, ומבעה מלשון ניב שפתים כמ"ש בגמרא שזהו מלשון נבעו מצפונו והדבור הוא ג"כ מה שמגלה מחשבות לבו ואח"כ נקנו ההבער הוא מי שמחטיא אחרים ג"כ וזהו יצה"ר הוא כמו אש ששורף למרחוק (ויש להאריך בזה בדרך המוסר) וזהו כוונת התנא דמשנה והברייתא לאחר שהורו לנו בלשונם הצח איך צריך האדם להתנהג בעוה"ז ותנא דמשנה אמר לנו שהאדם צריך להיות לו כלי אומנות לאחוז בפלך השתיקה כמ"ש מה שהחרש מוציא במעצד ותנא דברייתא השמיענו כי צריך להחליש כח היצה"ר לכך מסיים הדרן עלך הגוזל כלומר לאחר שסיימת זאת המס' וסליקא לה מס' ב"ק כלומר סליק לתחלת המס' ותראה כמה מיני יצה"ר באים עליך להדיחך ח"ו מזה תלמוד עד היכן צריך לפעול לכבוש היצה"ר, ודו"ק. מ') במדרש שאלו תלמידיו את ר"א אנחנו עה יהי' אחריתינו אמר להם אין בריה ניצלת מיום הדין דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה הוא שאמר הנביא קודש ישראל לד', נראה הכוונה כי כל מה שיש בעולם הוי נברא כי הכל רק נברא רק הקב"ה בעצמו הוא הבורא הכל והנה כל דבר שיש לו ראשית יש לו תכלית ג"כ רק הקב"ה הוא בלי ראשית וממילא בלי תכלית ג"כ וא"כ הנשמות ישראל שנאצלות מהקב"ה בעצמו כביכול מכסא כבודו ג"כ לא יהיו כלים לעולם, וזהו כוונת המדרש שהתלמודים שאלו מה יהי' אחריתינו וא"כ היו סבורים שח"ו האדם יהיה כלה לבסוף, ע"ז אמר להם אין בריה ניצלת מיום הדין כלומר מה שהוא בכלל נברא והוא יהי' ככלה משא"כ ישראל שנאצלים מתחת כסא כבודו ית"ש כמ"ש קודש ישראל לד' יהיו חיים וקיימים עדי עד, ודו"ק איזה מאמרים לתשובה מא) שמואל א' [קפיטל י"ג] ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים, הראש אחד יפנה אל דרך עפרה אל ארץ שועיל והראש אחד יפנה אל דרך בית חורין והראש אחד יפנה אל דרך הגבול הנשקף על גי הצבועים המדברה, נ"ל הכוונה כי הנה היצה"ר אשר רוצה להשחית האדם הוא על ג' דרכים, הדרך האחד אשר מבקש רק לילך אחר תאוות לבו והוא כהמשל שהובא במדרש שהשועל היה רצה ליכנס לכרם ולא היה רק נקב קטן ליכנס והיה מתענה עד שנכחש גופו ונכנס ואח"כ הרוה נפשו עד שנעשה בשרו שמן במעבה החומרית וכשרצה לצאת לא היה יכול עד שהתענה עוד שיוכל לצאת, כן האדם עושה כל תחבולות שיוכל לפנק עצמו מתענוגי עוה"ז ואח"כ כשיצא מן זה העולם לא ישא בידו מאומה ונתקיים בו נירום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה וזש"ה ויצא המשחית ממחנה פלשתים הוא היצה"ר שלשה ראשים הראש אחד יפנה אל דרך עפרה כלומר להנות מהעוה"ז ולהשביע גופו שנברא מהעפר אל ארץ שועל, כמ"ש בהמשל מהשועל, ויש עוד לפרש אל ארץ שועל כמו שהשועל יש לו תחבולות שונות, כמו כן האדם שמחשב רק בעניינו, עוה"ז בתחבולת שונות נדמה לשועל, והראש אחד יפנה אל דרך בית חורין נגד האנשים שרוצים למשול על כל אדם ואינם רוצים להיות נכנעים נגד שום אדם, וזהו מדת הגאוה, כי מי שמתגאה אינו רוצה להיות נכנע, על זה אמה"כ והראש אחד יפנה על דרך בית חורון דרק בהפקירא ניחא ליה, ויש עוד דרך אחד שרוצה להראות נגד אנשים צדקתו ויושרו והוא מכת הצבועים ר"ל, וכל המצוות ומעש"ט שעושה הולכים למקום תהו כיון שאין כוונתו לש"ש כלל על זה אמר הכתוב והראש אחד יפנה דרך הגבול כלומר שהגם שהיא מגביל רסן תשוקתו לבל יפרוץ אחר תאוות עוה"ז מ"מ כיון שכוונתו רק להראות צדקו שלא לש"ש הנשקף על גי הצבעים כלומר שהוא מן הצביעים המדברה שמצוות ומעש"ט שלו הולכים רק למקום המדבר כי עיקר הדבר שהאדם יכוון בכל מעשיו לשם שמים, ודו"ק:

מ"ב) ילקוט [האזינו] עתידה כנס"י שתעמוד לדון לפני המקום ואמרת לפניו, רבש"ע איני יודעת מי קלקלו במי ומי שינה במי, אם ישראל קלקלו לפני המקום, ואם המקום שינה בהן בישראל, כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו, הוי ישראל קלקלו לפני המקום, ואין המקום שינה בהם, שנאמר כי אני ד' לא שניתי עכ"ל, נראה הכוונה כי היצה"ר מפתה את האדם כי הקב"ה הכביד עולו על ישראל מה שנתן להם התורה והמצוות אשר אי אפשר לקיימם, וא"כ לא תתיחס החטא לישראל עה שחוטאים רק הקב"ה כביכול שינה בה שנתן עליהם עול כבד מזה וזהו טענת כנס"י נגד הקב"ה כביכול אינו יודעת מי קלקל במי וכו' כלומר אפשר שאתה הגורם על שהכבדת עלינו בעול תורה ומצוות ואילו לא נתת לנו רק איזה מצוות היינו מקיימים אותם אמנם לאשר אנו רואים כי בכל דור יש צדיקים גדולים שמקיימים כל המצוות ואדרבא לתענג הוא להם אם מקיימים המצוות מזהו ניכר כי אדרבא הקב"ה עשה לנו טובה מה שנתן לנו כל כך מצוות, וזשה"כ אספו לי' חסידי כורתי בריתי עלי זבח כלומר שמוכנים למסור נפשם להקב"ה מזה ניכר שרק אם אינו מניח לפתות עצמו מהיצה״ר יכולים לקיים המצוות ואין זה עול כבד וזשה"כ ויגידו שמים כלומר אלו הצדיקים אשר אין דבק בטנם לארץ המה מגידים צדקות הקב"ה, וזה שאמר אני ד' לא לא שניתי כי מי שחוטא נגד הקב"ה הוא מתחייב בנפשו ומי שרוצה לשמור התורה הקב"ה יהי' בעזרו:

מ"ג) בדמשק אליעזר הביא מדרש באריכות (מספר רקנטי) מה שטוען מדת הרחמים נגד מדה"ד ואחד מהם הוא מדה"ד טוען בפשע יעקב כל זאת ומדה"ר אומר לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פנוי יחוורו כי בראיתי ילדיו יקדישו שמי, נראה הכוונה כי באמת רואין הרבה בני אדם מבלים כל עתותם בהבלי עוה"ז ויצא אדם לפעלו מבקר עד ערב ואין עושים מאומה עבור נשמתם והגם שהוא מחוסר הפרנסה אמנם גם נגד זה יש טענה למדה"ר כי הרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי, וזהו שטוען מדה"ד בפשע יעקב כל זאת כלומר כי אפילו מה שהאדם צריך לרדוף כל היום להמצא לחם חקו ג"כ הוא ע"י פשעיו אמנם אם שעכ"פ רואה לגדל בניו על דרך התורה ויר״ש נשתתק מדה"ד וזה שאמר מדת הרחמים נא עתה יבוש יעקב וכו' כי בראותי ילדיו יקדישו שמי (והארכתי במוסר על גידול בנים בדרך התורה ויר"ש):

מ"ר) בפ' אמור כתיב, בחדש השביעי באחד לחדש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש, הזכיר הכתוב תחלה זכרון ואח"כ מקרא קדש יהי' לכם יום תרועה יהיה לכם, הזכיר הכתוב תחלה מקרא קדש, ואח"כ התרועה