תבואות השדה חלק ו קעג

שניהם מעיקר המצוה בדיקה וביטול והנה לכאורה קשה אי אמרינן ספיקא מה"ת לקולא אמאי הוצרכה התורה בדיקה לפי מ"ש הרמ"א ביור"ד סימן קנ"ז דחמץ לא מקרי אתחזק איסורא דבשלמא אי ספיקא מה"ת לחומרא שפיר צריך בדיקה דלמא יש לו חמץ ויעבור מספק בב"י משא"כ אי ספיקא מה"ת לקולא למה צריך בדיקה מה"ת היכא שאינו מבטל ולאיזה צורך הוא וע"כ צ"ל דהבדיקה הוא מצוה דפני עצמה והוי גוף המצווה ולא רק שלא יעבור על ב"י דמה"ת אין לחוש בספק וכיון דגוף המצוה היא שפיר אמרי' ניחא לי' וכו', והנה בספר ש"ש שמעתא א' פ"ד הוכיח מסוגיא דחולין ט' ע"ב דאביי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא וא"כ ס"ל דבדיקה הוי גוף המצוה ושפיר אמר אביי לשיטתו דגבי בדיקת חמץ נמי אמרינן ניחא לי' לאינש וכו' דגוף הבדיקה הוי מצוה (חיי) שוב ראיתי בספר מנחת חינוך סימן ט' שכתב להוכיח ממקום אחר דלאביי הוי תשביתו מ"ע בקום ועשה להשבית ולא רק שלא יהי' לו חמץ מדס"ל לאביי בסמוך להוכיח דתשביתו הי' מערב יו"ט מדכתיב שבעת ימים וכתיב אך ביום הראשין תשביתו ואי הוי ס"ל דתשביתו לא הוי גוף המצוה רק שלא יהיה לו חמץ א"כ מאי קשיא ליה קראי אהדדי דלמא רק הכי קאמר קרא ביום הראשון תשביתו שיהי' מושבת כבר סמוך ללילה וע"כ צ"ל דאביי ס"ל דהוא בקום ועשה ואם נאמר ביום הראשון תשביתו היינו ביו"ט אסור להשבית קודם לכן דהי' גזירת הכתוב דווקא ביו"ט כמו סוכה ולולב דווקא ביומו ממש עי"ש, עכ"פ ס"ל לאביי לפי סברתו נמי דתשביתו הוי גוף מצוה ומשו"ה ס"ל שפיר דניחא ליה לאינש וא"כ קם שפיר סברתינו דבמה שאינו גוף מצוה לא אמרינן ניחא לי' לאינש וכו', ודוייק היטב. (י"ט) עוד נ"ל בכוונת הר"מ שהבאתי לעיל (באות י"ד) שכתב כפל לשון שהכל נאמנים על ביעור חמץ דהנה לכאורה י"ל דאין נאמנים על הבדיקה דאע"ג דהיא דרבנן הו"ל כאתחזק איסורא וי"ל דלעניין ביטול הו"ל כוודאי שמסתמא בטל המשכיר דאין לו טורח בזה כלל והוי כוודאי וכיון דמעיקרא קודם הבדיקה וביטול הו"ל ספק דאורייתא ומחשש דאוריתא נפק ליה כיון דוודאי בטל עכ"פ שאין לו בו טורח לא מקרי אתחזק איסורא גם לעניין דרבנן דחזקה הראשונה כבר איתרע ליה ע"י ביטול שבוודאי בטל וכה"ג כתב הר"ש פ"ב דמס' מקואות משנה ב' דכל שהיה פ"א איסור דאורייתא ועכשיו ידעינן בבירור שאין כאן חשש דאוריתא ממילא הו"ל כדרבנן בלא אתחזק איסורא ומשו"ה נאמנים לעניין בדיקה נמי דתו הו"ל כדרבנן בלא איתחזק, וזהו כוונת הר"מ שנאמנים לומר אנו בדקנו שהכל נאמנים על ביעור חמץ ואמר הכל נאמנים דלעניין ביטול הו"ל כוודאי וממילא איתרע חזקה דמעיקרא לענין דאורייתא ושפיר נאמנים על הבדיקה ג"כ דתו לא הו"ל איתחזק איסורא כיון דמחששא דאוריתא נפק ליה כבר ע"י שבטל בוודאי דע"ז אין אנו מסופקים כלל (ועיין בחידושי חתס"ו על סוגיות הש"ס שכתב ג"כ כה"ג.) ודו"ק היטב:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. אמר המחבר, כאשר בכל חלק וחלק מספריי העתקתי בסוף הס' איזה תשובות להלכה אשר השבתי לשואלי דבר, כן גם עתה הנני מציג ב' סימנים. ומי יתן שאזכה במהרה להדפיס את ספרי הגדול הכולל שו"ת על כל ד' חלקי שו"ע בס"ד:

סימן א' בין גאולה לגאולה יצמיח ה' שם ותהלה. לאיש סגולה כבוד אהו' מחו' הרבני היקר המפואר המופלג בתורה ויראה טהורה. וכו' בש"ת מו״ה משה קלאפטער נ״י, בעיר נעוויארק יצ"ו. מכתבו היקר הגיעני, וארב"ע שלח בגבולי, אולם מחמת טרדות שונות בימים הללו סמוך לחג הפסח אשיב לו רק בקיצור על ד' שאלותיו (א') אם מותר לדבר בשבת ע"י טעלעפאן ? הנה לאשר הרוצה לדבר מוכרח קודם לקשקש בפעמון וגם ע"י זה נתלהב כח העלעקטירוצינועט. וא"כ עושה שני איסורים האחד בהשמעת הקול ע"י הפעמון, והשני חמור יותר ללהב האש של כח העלעקטרי, וראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"ג סימן ל"א בד"ה וביחוד שכ' שמותר לדבר עם חבירו ברחוק כמה מילין ע"י כלים המיוחדים לזה וא"כ לכאורה משמע דמותר ע"כ צ"ל שאז לא היו עשוים בכח העלעקטער, וליכא שום איסורא והראי' שמדמי לה לקידוש הלבנה עי"ש היטב, משא"כ בטעלעפאן שהיא ע"י כח העלעקטער אסור, וכן כתב בפי' ידידי הגאון מלעמבערג שליט"א בספרו בית יצחק ח"ב ליו"ד במפתחות סימן ל"א עי"ש, [וא"כ נפשוט נמי שאסור לעלות בשבת מ"י עלוועטער' שעולים בו בבתים גבוהים כיון שהוא ג"כ עשוי בכח העלעקטיר ומבעיר בשבת, וזהו פשוט]:

ב') מה ששאל אותי אתהו איסור גדול יותר אם להכניס בביתו כלי זמר הנקרא נקלמווידר או להלבין פני חבירו ברבים? האמת אגיד כי לא ראיתי מעולם יראי השם שיכניסו בביתם קלאוויר להתענג מקול זמרה, וזה בכלל מ"ש בגמ' סוטה מ"ח ע"א זמרא בביתא חורבא בסיפא ור"ה בטל זמרה ונתרבה השפע בעולם ועי' ברש"י ד"ה בטל זמרא, דעוד שם אודנא דשמעה קול זמרא תעקר ובאמת אנו רואים משיום. שנתרבו בעלי התענוגים נפסקה השפע מן העול אמנם אם להלבין פני חבירו הוא חטא יותר גדול זה א"צ לפנים דהוא גמרא מפורשה שאמרו לו לדוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמר להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חבירו אין לו חלק לעוה"ב, במס' ב"מ דף נ"ט ע"א, ועי"ש בתוס' ד״ה נוח לו לאדם, ע"כ מי שהוא יר"ש צריך להרחיק משניהם, הן מכלי זמרים כאילו, ומהלבנת פנים לא ב״ש ואין להאריך בזה. (ג') ומה שנסתפק אם רוב הקהל יכולים לכוף המיעוט לקנות ביה"ק אם יש עוד די בביה"ק הישן?