תבואות השדה חלק ו קעד

הנה בענין אם הרוב יכולים לכוף המיעוט בכל ענין, בזה כבר האריכו גדולי הפוסקים אם אפי' במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אם ג"כ יכולין לכוף, ועיין בס' דברי אמת בשו"ת סימן י"א בד"ה ולי הצעיר עיי"ש, (ובתשובה אחת אשר כתבתי זה איזה שנים הארכתי מאור בזה בס"ד) סוף דבר העולה מדברינו שאם הוא קצת לאיזה מגדר מילתא וודאי יש יכולת בידם לכוף המיעוט, ובענין כזה לא אוכל לדון מרחוק בלי שמוע טענת שני צדדים וטעמם ונימוקם. ד) ועל ארבעה לו אשיבנו מה ששאל אם מותר לאחד מבני קהלה ליתן מעות שכר סידור קידושין להרב ולכבד איש אחר בסידור קידושין, הנה כבר כתב בזה הנוב"י מהד"ת לאה"ע סי' פ"ג שעפ"י המנהג וודאי אסור ואין אחר רשאי לסדר קידושין זולת אם הרב נתאחר ביותר לבא לסדר קידושין עי"ש, וא"כ בדורינו שהרבה מכשולות יכולים לבא מזה אם יקחו הכח מהרב כידוע, וכמה איסורים כבר נעשה ע"י דברים כאילו, לזאת ודאי אסיר לכל אדם לסדר קידושין בלא רשות הרב, אפי' אם רוצה לשלם שכר סידור קידושין להרב, וכל זה פשוט וא"צ ראיות לזה. ואגב הנני לעוררו כי מ"ש לו מאז בתשו' אחת (כעת נדפס' כבר בסוף ספרי תבואות חלק ה' עי"ש) להכשיר ס"ת שנגמר בסיוע מעט שאין בו ממש רק באחיזת הקולמוס והסופר כותב כדרכו] ע"י אנשים שמחללים שבת כי טעות נזדקר שם ואין הכוונה על מי שמחלל ש"ק בפרהסיא, רק שידוע מאומד הדעת שמחללים ש"ק בעוה"ר ר"ל, ומ"מ בשוק לעין כל רואה אינם מחללים ש"ק והני כעובדא שהובא במס' עירובין (דף ס"ט ע"א) בההוא דנפק במחומרתא דמדושא דיכיל אפילו לבטל רשות, וכיון שידוע שאילו אנשים מדקדקים בהרבה מצות ואם נחשב אותם כמומרים יצאו מדת לגמרי, והנה לאשר שעיקר כתיבה עושה הסופר והם רק אוחזים הקולמס ביד לזאת כתבתי בתשובה שם להכשיר הס"ת, אמנם ממי שמחלל ש"ק בפרהסיא ממש' מזה לא מיירי שם כלל, וכתבתי לו זאת להוציא הטעות שלא יטעו להכשיר מומר ממש לכתיבת ס"ת. ובתשו' אחרת הארכתי לענין מומרי זמנינו בדין יבום וחליצה, ועיין בשו"ת הרי בשמים מהדו"ת סימן רל"ג מ"ש בזה ואכמ"ל והכני בזה מחו' אוה"נ הד"ש בלונ' כו"ח פק"ק באניהאד יום ו' עש"ק לס' ויקהל פקודי כ"ד אדר תרס"ג לפ"ק. סימן ב' יתענג על רב טוב ויהי' גדול כבוד הבית האחרון לכבוד אהו' ידנ"פ הרבני המופלג בתוי"ש הנגיד הנכבד המפואר היקר וכו' מו"ה חיים גראסם נ"י, בכפר עגרעדי יצ"ו. מכתבו הגיעני ואשיב לו בקיצור, ע"ד אשר נסתפק באלמן שנושא אלמנה אם צריך ג"כ להתענות ביום חופתו ? הנה ב' טעמים יש על הא דחתן מתענה ביום חופתו באה"ע סי' ס"א, טעם אחד שלא יאמר שהיה שכור בשעת קידושין, טעם ב' משום שהוא לו יום סליחה וכפרה, והנה לא מיבעיא לטעם משום שכרות פשיטא שגם באלמן שייך זה הטעם שלא יוציאו לעז על הקידושין, אמנם אפי' לטעם השני משום סליחה וכפרה, נ"ל ג"כ דגם באלמן שייך הא דאמרו חז"ל כיון שנשא אשה עוונותיו מתפקפקין דעכ"פ מסתמא מידי הרהור לא יצא כל זמן שהי' בלא אשה, וא"כ כיון שנושא אשה הקב״ה מוחל לו, וממילא צריך להתענות על ההרהורים שהי' לי כ"ז שהי' בלא אשה וממילא צריך ג"כ לומר סדר הוודוי על חטא, (שוב ראיתי בשערי תשובה באו״ח סי' תקע"ג שהביא בשם ס' אלי' רבא ג"כ שגם באלמן הוי יום החופה יום סליחה וכפרה והביא ראי' מן הפסוק ויקח את מחלת בת ישמעאל שנמחלו לו עוונותיו אע"ג שכבר הי' לו אשה אחרת ע״יש):

ב') ועל דבר אם גם אלמן צריך ללבוש קיטל תחת החופה, ? הנה ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק (לאה"ע סי' פ"ח) שהביא טעם ללבוש הקיטל שהוא להראות שהנשואין הוא רק לקיום המין ולאחר המיתה יופסק זה הקשר (ועיי' שו"ת נהרי אפרסמון חיו"ד סי' כ"ו) ויש לי להוסיף על דברי קדשו שעיקר מצות נשואי אשה הוא רק משום שנברא המות ולולא זאת לא הי' צריך לישא שה ולפרות ולרבות וא"כ גם אלמן צריך ללבוש הקיטל, ואוסיף עוד כי הנה ידוע בכל פעם שאדם מעורר עצמו לאיזה תאוה אם מזכיר לו יום המיתה נחלש התאוה, [עיי' וילקט יוסף חלק א' סימן מ"ג] והכה אם הי' תכלית הנישואין לא לשם מצוה רק למלא תאותו א"כ ע"י הקיטל נחלשה התאוה כיון שמעורר עצמו ליום המיתה ולא הי' צריך לישא אשה רק לאשר ישראל קדושים ותכלית הזיווג הוא לשם מצוה ולכך לובשין הקיטל שאעפ"י שמזכיר לו יום המיתה מ"מ אינו נמנע מלישא אשה כיון שאין כוונתו בזה למלא תאוות נפשו רק לקיים מצות ד' וא"צ למנע מן המצווה ע"י לבישת הקיטל שהיא זכר ליום המיתה, ולדעתי הוא טעם נכון בס"ד להלבשת הקיטל ביום החופה, וא"כ כיון שגם אלמן אפי' יש לו בנים מצווה לישא אשה, כמ"ש באה"ע סי' א', בוודאי צריך להלביש הקיטל לרמז שלא לשם תאוה נושא אשה רק לשם מצוה דאילו הי' לשם תאוה הי' מונע מזה ע"י הלבשת הקיטל שהוא הזכרת יום המיתה ואנו ישראל קדושים וכל מעשינו לש"ש ואין מונע אותנו הלבשת הקיטל מלישא אשה, כנ"ל בס"ד ותבאנא לדינא מכל מ"ש שגם באלמן שנושא אלמנה צריך להתענות שהוא יום סליחה וממילא צריך לומר סדר הוידוי וגם צריך ללבוש קיטל מטעם שכ' בשו"ת מהר"ם שי"ק הנ"ל וביארנו דבריו בתוס' מרובה על העיקר בס"ד והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד מוש"ק לס' חקת התורה ד' תמוז שנת תר"ס לפ"ק. והנני ידידו הדו"ש בלונ"ח המברכו בכט"ס. אליעזר דייטש. האב"ד דקהל היראים. על הטוב יזכר כבוד תלמודי חביבי הב' המופלג החרוץ וכו' כד' בנימין פריעדמאנן נ"י (מילדי נירעדיהאז יצ"ו) שטרח בהעתקת רוב הספר, ישלם די פעלו ויוכה לעשות חיל בתורה, וכן יזכר לטובה כבוד תלמודי הב' המופלג המשכיל ושנון כד' שמואל שווארטץ נ״י (בן מחו' הרב הגאון הצדיק וכו' מו"ה נפתלי הכהן זצ״ל שהי' אבדק"ק ה' מאד יצ״ו) כי גם הוא הי' מסייע, יהי' ד' בעורו לעלות למעלה בקודש, אמן.