תבואות השדה חלק ו טז

עפ"י מוסר כי הנה נתבונן נא לפני חמשים או מאה שנה בעוד שלא היה לישראל חירות כשאר יושבי הארץ [רעציפירט] בכ"ז השגיח הקב"ה עלינו ומעת אשר השגנו כל החירות, נתקנאו בנו דלת העם מהאומות הורגים ומכים בכמה מקומות ר"ל, אמנם העניין כי בעת אשר היינו ללעג וקלס בגוים היו עינינו נשואות לד' וצופי' לרחמי שמים והי' הקול קיל יעקב בבתי מדרשות וממילא אין הידים ידי עשו, אולם לאחר שהשיגו החירות כמה וכמה מישראל עזבו התורה ואין מגדלים בניהם על דרך היראה, ע"כ שולח הקב"ה עונש ר"ל, וז"ש ״הבט משמים וראה״ לעת ״כי היינו לעג וקלס בגוים״ אז השגחת עלינו בעינא פקיחא שלא נהי' למרמס חוצות, אמנם מעת ״נחשבנו״ בין האומות, אזי רואים כי כצאן לטבח יובל' ע"כ נתעורר נא לבל נשכח ח"ו את ד' אלקינו וז"ש ובכל זאת (אף אם יש לנו חירות) שמך לא שכחנו ואז יהי' ג"כ הקב"ה בעזרתינו תמיד ולא ישכח אותנו ג"כ אכי"ר:

ליה) לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ד' והיה שם בך לעד (וילך) נ"ל דהפסוק בא להורות שיגיעו עוד הימים אשר ישראל לא יקיימו התורה מ"מ תעיד בהם התורה הגם שירצו לפנות עורף אל התורה מ"מ התורה לא תעזוב אותם כי יענשו מהקב"ה וידעו כי הכל הוא על שעברו על התורה, וז"ש לקח את ספר התורה ושמתם אותו מצד ארון ברית ד' כלומר כשתקחו התורה ותניחו אותה מן הצד שלא תקיימו מ"מ הדע כי גם שם יהיה בך לעד כי תראה מן השמים שאתה נענש ע"ז, (והארכתי במוסר על ביטול התירה בעוה"ר הקב"ה ירחם):

ל״ו) בהפטרה (פ' וילך) מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ד' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בס' ויש לדקדק על כפל הלשון מי חכם ויבן אלה נבון וידעם ? ונ"ל כי ההמון מתחכמים למה לנו לילך בדרכי התורה כיון שרואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו ואך שוא ח"ו עבוד את ד' אמנם הלא עכ"פ תוכל לידע שכבר היו בעילם נבונים כמוך שידעו ג"כ להקשות קושיא זאת ומ"מ הלכו בתורת ד' רק הענין הוא להיפוך כי הנה מה שטוב לרשע בעוה"ז שנותנים לו שכר איזה מצוה קטנה ומזה נוכל ליקח מוסר כמה גדול שכר מצוה בשלימות בעוה"ב כמ"ש בגמרא אם לעוברי רצונו בעוה"ז כך לעושי רצינו בעוה"ב על אחת כמה וכמה וכן עונש הצדיק בעוה"ז הוא ג"כ להענישו על איזה עבירה קטנה בעוה"ז להיות נקי בעוה"ב ליקח שכרו משלם, ומזה ג"כ נוכל ליקח מוסר גידל עונש הרשעים בעוה"ב, וז"ש לאחר שאמר אני כברוש רענן ממנו פריך נמצא, ורבים מתחכמים נגד זה הלא אנו רואים כי יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו ע"ז אמר מי חכם ויבין אלה נבון וידעם כלומר למה לא תבין כי מסתמא כבר היו נבונים כמוך שידעו פשר הדבר אמנם התירוץ כי ישרים דרכי ד' (כי לפי שטותו ניהו שהב"ה איני מעניש על העבירות עכ"פ עדיין לא מתורץ למה צדיק ורע לו וכי אפשר לחשוב שהקב"ה מעניש על המצות ח"ו הרי אין לך שטות גדול מזה לפי דעתו הנפסדה וע"כ וודאי כי ישרים דרכי ד') רק צדיקים אדרבא ילכו בם כי ממה שרואין עונש הצדיק בעוה"ז ושכר הרשע בעוה"ז מזה לוקחים עוד מוסר לילך בתורת ד' ופושעים יכשלו בם כי רק היצה"ר מסיתם מחמת זה לעזוב ח״ו דרך ד' לזאת העיקר שאדרבא עי"ז נלהיב לבינו לילך בתורת ד' כי גדול מאד שכר עוסקים בתורה ועבודה, הקב"ה יהיה במזרני להיות תמיד מעושי רצונו ית"ש ויתעלה:

ל"ז) אמרתי להמליץ טוב על ישראל בר"ה (שהי' שנת שמטה) רבש"ע אתה מקיים ג"כ התורה והמצוות שנתת לנו, הנה שמטה הוא מצוה לשמט כל בעל משה ידו כמו כן גם אתה תשמט כל החובות אשר ישראל חייבים לך ותמחול כל החטאים ועונות ופשעים אמנם אולי יקטרגו המקטריגים שתעשה פרוזבול ותמסור ח"ו החובות להב"ד של מעלה שלא ישמט, ע"ז אנו מתפללים רבש"ע ״מלפניך״ משפטי יצא כלומר שאתה תדון אותנו ולא תמסור אותנו לידי הבית דין. וממילא ישמטו כל החובות ותמחול לכל עונותינו כי לא תקנו פרוזבול רק משום שיראו שלא יעברו על השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך ונמנעו להלות, והיינו רק לאנשים אשר אינם הולכים בתומם אולם אצל הקב"ה לא שייך זה וז"ש דוהמ"ע שפטנו ד' כי אני בתומי הלכתי, כלומר אני הולך בתומי וא"כ גם אתה תשפטני, וממילא ישמטו כל חובת ישראל, יהי' ד' בעזרתינו לעבדו בלב שלם נס"ו. דרוש לסיום מס' בבא קמא ל"ח) במשנה סוף פרק איתא מה שהחרש מוציא במעצר הרי אלו שלו ובכשיל של בעה"ב, ובברייתא אח"כ סוף פרק איתא ת״ר מסתת אבנים אין בהם משום גזל, ואח"כ אומרים הדרן עלך הגוזל וסליקא לה מס' ב"ק, נ"ל הכוונה דהנה איתא במס' חולין עה"פ האמנם אלם ברק מה אומנתו של אדם בעוה"ז יעשה עצמו אלם, כי באמת רוב חטאים באים ע"י דבורים רעים וגם ע"י מחלוקת איש את רעהו עד אין לשער. אמנם מי שסובל חרפתו ושומע זה מביא אח"כ לידי שלום וכמה טובות יוכל לבא עי"ז אמנם יש ב' מיני אנשים ששומעים חרפתם ואינם משיבים. כת אחד שאעפ"י שאין בלבו שום פחד להשיב ואין לו לירא כלל שיגיע לו איזה מכשול עי"ז שחבירו יוכל להתנקם עוד יותר ממנו רק שכבר השלים עצמו כל כך שהכל שוה אצלו, כמ"ש דהע"ה ואני הייתי כחרש לא אשמע, וזהו וודאי אומנות גדול שיכול לבא למדריגה כזו וא"כ לו נאה לשבח עבור זה, אמנם מי שאינו משיב רק משום שירא שלא יגיע לו ע"י זה איזה מכשול יותר אין להתהלל במדת השתיקה כלל, וזה כוונת המשנה מה שהחרש מוציא כלומר מה שיוצא מזה ע"י שמחריש ואינו משיב דבר למבזים אותו במעצד כלומר אם היה צריך לזה כלי אומנות שלהם באמת נגד טבעו להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, הרי אלו שלו, כלומר כי אז נאה לו השבח והתהלה עבור זאת המדה, אמנם אם בכשיל, כלומר שרק משום זה שותק שלא יגיע לו איזה מכשיל מחבירו, וירא להשיב אז רק של בעה"ב, יש לו להודות להקב"ה שלא נצמח לו עוד איזה מכשיל גדול יותר. ואח"כ אמר בברית מסתתי אבנים, הוא מי שנלחם עם היצה"ר שנקרא אבן ומחליק אותו שלא ישחית צורת שכלו ומסגף עצמו כדי להחלישו, הגם שאין על האדם לסגף עצמו, כמשה״כ גומל נפשו איש חסד, וא"כ מי שמסגף עצמו ביותר הרי גוזל חלק השייך לגופו, אמנם אם עושה זאת להחליש היצה״ר הרי זה בכלל בא להורגך השכם להרגו, וז"ש מסתתי אבנים כלומר שמחליש גופו כדי להחליש היצה"ר אין בהם משום גזל (ובמקום אחר פרשנו מ"ש סרנו ומוצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו הכוונה כי האדם צריך לילך תמיד בדרך הממוצע ליתן לגוף חלקו ונשמתו חלקה אמנם מי שכבר נטה קו והלך אחרי תענוגי עוה"ז צריך אח"כ לסגף כהמשל במקל עקים שצריך לנטותו לצד אחר אם רוצים שיהיה ישר, וזה שאמר משום שמרני ממצותיך עי"ז ולא שוה לנו ומוכרחים לסגף עצמנו, ודוק). ל"ט) והנה במקום אחר בסמיכת מס' קידושין למס' ב"ק פרשתי המשנה ארבעה אבות נזיקין