תבואות השדה חלק ו קסב

(י"ז) ונ"ל ליישב באופן אחר עפ"י מה שראיתי בפרמ"ג ביו"ד סימן פ"א משבצות ס"ק ג' שכתב דלא מחזיקין ריעותא למפרע רק היכא שלא היה חזקה ברורה כמו חזקת כשרה דהוי רק מכח רובא משא"כ בחזקה ברורה לא מחזיקין כלל למפרע, וראיתי בספר דברי חיים דיני כתובה סימן כ"ז שתמה עליו שהרי הרשב"א קאמר הך דינא גם גבי כתם ושם יש לאשה חזקה ברורה חזקת טהרה ולענ"ד אין כדאי בזה לדחות דברי הפרמ"ג דגבי אשה לא מקרי חזקה ברורה כיון דמגופא קא חזיא הוי ריעותא טפי כדאמרינן בגמרא ריש מס' נדה עי"ש, וא"כ קם שפיר סברת הפרמ"ג לחלק בין חזקה ברורה ובין חזקה דאתיא רק מכח רובא. וביותר יש להסביר עפ"י מ"ש לעיל (באות י') הטעם דמחזיקין ריעותא למפרע משום דאגלאי מילתא למפרע שבטעות החזקנו, (וכן כתב בישועות יעקב ליו"ד סימן א' ס"ק ד' ובסימן פ"א שם, ועי' עוד שם בסי' י"ז ס״ק כ״ט באה"ע שם שהאריך בזה) וא"כ היינו דווקא בחזקה דאתיא רק מכח רובא שפיר י"ל שהיתה בטעות למפרע ומעולם לא היתה בחזקת כשרה ואע"ג שחיתה י"ב חודש מ"מ זה נמי רק מכח רובא דרוב טריפות אינם חיים י"ב חדש (כמ"ש הפרמ"ג ביו"ד סימן ל' ס"ק ה' בשפ"ד שם) עכ"פ י"ל דכל שנמצא ריעותא הוי למפרע חזקה בטענת משא"כ בחזקה ברורה דע"כ היתה פ"א וודאי לא מחזקין ריעותא למפרע לסלק החזקה דמעיקרא מכל וכל, ודוק היטב בהך סברא כי הוא נכון מאוד בס"ד. (ח"י) ומעתה י"ל דמה דמשני רבא לחלק בין רישא לסיפא מכח כניכ"ה ס"ל דמשנה מיירי בחזקה ברורה וא"כ דווקא ברשות האב דע"י מה שמומין לפניך איכא ריעותא עכ"פ ברשות האב אע"ג דלגמרי לא נסתלק החזקה מ"מ ריעותא מיהו הוי ומשו"ה צריך האב להביא ראיה משא"כ כשנמצא ברשות הבעל דרשות האב לא איתרע כלל משו"ה הבעל צריך להביא ראי' וא"כ לא קשיא ממומין הראויין לבא עמה מבית אביה דשם לא הוי חזקה ברורה מעולם ושפיר י"ל דחזקה דמעיקרא דאתיא רק מכח רובא הוי חזקה בטעות ומשו"ה אפילו נכנסה ברשות הבעל על האב להביא ראיה אמנם לרב אשי דע"כ לא מיירי בחזקה ברורה דא"כ אמאי לא מהני חזקת הבת לאביה דהא בחזקה ברורה אין לחלק בין חזקת הבת לבת או לאביה וע"כ דמיירי המשנה לדידיה ג"כ רק בחזקה דאתיא רק מכח רובא ולא בחזקה ברורה ואפי"ה במנה לי בידך צריך הבעל להביא ראיה פריך שפיר מ"ט מודה ר"מ במומין הראויין לבא מבית אביה דהאב צריך להביא ראיה הא רב אשי נמי מיירי רק בחזקה כי האי דאתיא רק מכח רובא ופריך הגמרא שפיר, ומתורץ קושיית התוס' בס"ד ודוק (ועי' בספר בינת אדם שער רוב וחזקה סימן ל"ג):

(י"ט) עוד יש לחלק בהא דלא מהני חזקת הבת לאבי' דהנה באמת איכא חזקת פנוי' רק התוס' כתבו דחזקת פנוי' לא חשיב וכתב המהרי"ט הטעם משום דכיון דאסורה להנשא מכח שוויא אנפשיה חד"א ממילא ליכא חזקת פנוי', ועי' בספר אמרי בינה להגאון מהר"מ א"ש ז"ל בסוגיא מ"ש בזה, וא"כ כיון דהיא רק מכח שויא אנפשי' חד"א שפיר אמרינן דזהו לא מהני רק לדירה משא"כ לאב כיון שאם היתה מתה ואין לדון עליה כלל והאב תובע הכתובה דבעל אינו יורש מאירוסין פשיטא דלא שיך שויא אנפשי' חד"א וא"כ שפיר איכא חזקת פנוי' ומשים הכי לא מהני חזקת הגוף להאב דלגבי האב אמרינן שפיר דנגד חזקת הגוף איכא חזקת פנויה ושויא אנפשיה חד"א לא שייך כלל לגבי האב דמשכחת לה שיתבע כתובה אפילו אין הבת לפנינו כלל והלכך בכל גוונא איכא חזקת פנוי' ולא מהני ליה חזקת הגוף משא"כ לגבי בת לא שייך חזקת פנוי' משים שויא אנפשי' חד"א כמ"ש המהרי"ט ושפיר איכא חזקת הגוף וגם זהו נכון בס"ד ודו"ק:

ובעיקר קושית התוס' הנ"ל אמאי לא מקשה לרבא כמי מהא דמודה ר"מ ראיתי בספר ש״ש שמעתא ב' פ"ט שכתב דמומין הראויין לבא מבית אביה תו ליכא חזקת הגוף וא"כ ניחא דלרבא על הבעל להביא ראיה אמנם רב אשי לא ס"ל דהטעם משום חזקת הגוף דא"כ אמאי לא מהני חזקת הבת לאביה וע"כ דס"ל משום דברישא דממון לאביה ורשותו איתרע לכך עליו להביא ראיה אמנם בסיפא שהממון שלה ואז רק רשות הבעל איתרע ומשו"ה על הבעל להביא ראיה וא"כ במומין הראוי' לבא מבית אביה כיון דעכ"פ לא נמצא הריעותא עד שנכנסה לרשות הבעל הו"ל לומר דעל הבעל להביא ראיה, עי"ש פרק ט' ופ"ד שם, אמנם לפימ"ש לעיל א"ש טפי דלרבא הכא צריך להביא ראיה כיון דלא היה לו מעולם חזקה ברורה ובאמת מ"ש האב צריך להביא ראיה א"צ להביא ראיה שלאחר אירוסי' נולדו בה המומין רק צריך להביא ראיה שהמומין לא נולדו עמה וממילא צריך הבעל להביא ראיה משום כנוכ"ה, וא"ש נמי דלא קתני הכא כמו במשנה האב צריך להביא ראיה שלאחר אירוסין נולדו בה המומין רק סתמא האב צריך להביא ראיה וסגיא באמת אם הביא ראיה רק שלא היו בה בשעת לידה ודו"ק, ועי' בחידושי הפלאה שמתרץ דקושי' היא לרב אשי דאפילו במומין הראויי' לבא עמה איכא ס"ס דלמא לאחר אירוסין ושמא ראה ונתפייס אמנם לרבא דס"ל כנוכ"ה א"כ מכיון שידעינן שהיו בבית אביה אמרינן דקודם אירוסין היו מכח כנוכ"ה וליכא ס"ס, ודו"ק:

(כ') והנה אי נימא דרב אשי לא ס"ל כלל סברת כנוכ"ה יתעורר פלוגתא חדשה בין רבא לרב אשי דלרבא כיון דס"ל כנוכ"ה צריך האב להחזיר כסף הקידושין נמי, ואע"ג דצריכה גט משום שוי' נפשי' חד"א, כבר כתב בס' אמרי בינה להגאון מהרם א"ש כיון דרק מבקשי' אותו ליתן גט אינו מפסיד כסף הקידושין, אמנם לרב אשי דלא ס"ל כנוכ"ה ורק משום דהוי מנה לאבא בידך צריך האב להביא ראיה וא"כ בכסף הקידושין שהוא מחזק א"צ להביא ראיה וא"כ קשה מ"ט לא הביא הרי"ף אי הלכה כרבא או כרב אשי כיון דיש שפיר נ"מ לעניין כסף הקידושין והכה הרמ"ה שהביא הרא"ש ס"ל דנ"מ נמי לעניין בוגרת דלרב אשי הבעל צריך להביא ראיה דהוי מנה לי בידך ולרבא האב צריך להביא ראיה אמנם הרא"ש חולק עליו וס"ל דלרבא נמי בבוגרת לעולם הבעל צריך להביא ראיה ואזיל לשיטתו דס"ל גבי מחליף פרה בחמור דעל בעל הפרה להביא ראיה דאזלינן בתר רשות הקניין וה"נ הרי ברשות הבעל נמצאו המומין רק, משום דהי' עדיין ברשות אביה לכמה דברים לא מקרי נולד הספק ברשות הבעל וא"כ בבוגרת דאינה כלל ברשות אביה הבעל צריך להביא ראיה דהספק ברשותו נולד ולדעת הרא"ש הרי"ף נמי ס"ל הכי שכתב דט"ס נפל בספרים וטעו בין פרה לחמור וא"כ ס"ל להרי"ף נמי דבוגרת לעולם הבעל צריך להביא ראיה, אמנם לפי גירסא דידן ברי"ף וכן דעת הר"מ והשו"ע בחו"מ סימן רכ"ד דעל בעל החמור להביא ראיה דאזלינן בתר רשות המקום ממש פשיטא דאין חילוק כלל בין נערה לבוגרת דהכל תלוי באיזה מקום נולדו המומין ובאמת יש מקום תימא על הרמ"א באה"ע סימן ק"ז כיון דאיהי מביא בחו"מ סימן רכ"ד שיטת הפוסקים דאזלינן בתר רשות קניין ועל בעל הפרה להביא ראיה וא"כ ה"נ בבוגרת לעולם על הבעל להביא ראיה כדעת הרא"ש וא"כ אמאי לא הביא כלל באה"ע סימן קי"ז דבבוגרת לעולם הבעל צריך להביא ראיה, ואולי