תבואות השדה חלק ו קסא

י"ג) והנה י"ל דאי ס"ל דכנוכ"ה לא הוי רק בגדר ריעותא לאורעי החזקת הגוף ולא בגדר חזקה שפיר י"ל דהיכא דהיא או אביה טוענים בריא לא מהני כנוכ"ה לסלק החזקה דמעיקרא אמנם אי ס"ל דהוי חזקה מעליתא לא מהני בריא לסלק החזקה דכנוכ"ה דהוי כמו חזקה והנה לעיל באות ט' הבאתי דתוס' ס"ל דהכא מיירי באביה טוען בריא ואפי"ה לא מהני לגבי כנוכ"ה ולא כדעת הר"נ שכתב דגבי משארסתני נאנסתי אע"ג דבבית אביה נבעלה וא"כ הו"ל לומר כנוכ"ה וקודם אירוסין כבעל' משום דכיון שהיא טוענת בריא לא אמרינן כנוכ"ה אלמא דס"ל להר"ן דטענת בריא מסלק ליה לריעותא דכנוכ"ה זה לא ס"ל לתוס' דהא לדברי התוס' ה"נ מיירי בברי והא דגבי משארסתני נאמנת מיירו בענין שיוכל להיות שנאנסה לאחר נשואין כמ"ש להדיא בד"ה רישא משא"כ היכא דאיכא כנוכ"ה לא מחשב טענת בריא דידה והיינו משום דס"ל דכנוכ"ה הוי חזקה מעליתא (כמ"ש בבעהמ"א) אמנם הר"נ י"ל דס"ל דלא הוי רק ריעותא שפיר ס"ל דבריא מסלק הריעותא דכנוכ"ה, יעי' ברמ"א באה"ע סימן קי"ז שהביא הך דעה בשם הרשב"א ג"כ דהיכא שטוען בריא תמיד על האב להביא ראיה דכנוכ"ה לא מהני נגד בריא (עי"ש סעיף ח') אמנם מדברי רש"י לא משמע הכי דרש"י נמי ס"ל דכנוכ"ה לא הוי רק ריעותא נגד חזקת הגוף, עי' בד"ה רבא אמר, וכמ"ש דמשו"ה לא הקשה רש"י מכח כנוכ"ה דלהוי תרתי כקושיית התוס' משום דכנוכ"ה לא חשיב רק ריעותא בעלמא ואפי"ה קאמר רש"י דבפ"ק פלוגתא דר"ג ור"י היא בשנכנסה לרשות הבעל הא בבית אביה אמרינן כאן נמצא וכאן היה אלמא דס"ל לרש"י דאפי' אי לא הוי רק ריעותא בעלמא מ"מ לא מהני טענת בריא נגדה מ"מ הא וודאי אמת דלהר"נ דס"ל דטענת בריא מהני נגד כאן נמצא וכאן היה דס"ל דכנוכ"ה לא הוי רק ריעותא ומשו"ה כשטוען בריא לא אמרינן כאן נמצא וכאן היה, ודו"ק. לייד) בגמרא רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וכו' והנה הר' יצחק בתוס' רוצה לומר דהפירוש היא דברי של הבת לא מהני לאב ומיירי שאין האב טוען ברי, והנה הא דברי של הבת לא מהני לאב י"ל דכל עיקר עדיפות הבריא משמא ובפרט הכא דהשמא אינו גרוע דהא אין לבעל לידע מתי נולדו בה המומין רק די"ל משום דלגבי הטוען שמא איכא ספק גזל משא"כ למי שטוען בריא ליכא ספק גזל וא"כ היינו דווקא אם היא בעצמו טוען בריא משא"כ אם אחר טוען בריא לא נפק מכלל ספק גזל וא"כ כך לי השמא כמו הבריא ואוקי ממונא בחזקתו. אמנם לפירוש השני וכן פרש"י דחזקת הגוף דבת לא מהני לאב וודאי קשה אמאי לא יועיל לאב חזקת הבת וכבר עמדו בזה המפורשים ועי' בחידושי מהרי"ט שהקשה ג"כ כמו דמהני חזקת מקוה להטמא וכן חזקת חי דבעל החמור לבעל החמור אמאי לא יועיל נמי חזקת הגוף דהבת לאביה, ונ"ל דהנה יש ב' מיני חזקות האחד שנתברר לנו בבירור גמור שהיתה מעיקרא כך כגון המקוה שמדדנו וראינו שלמה וכיוצא בו השני שגם מעיקרא לא ידענו בבירור רק מכח הרוב ידעינן שמסתמא היא כך כגון בהמה שהיא בחזקת כשרה דהוי חזקה דאתיא מכח רובא, והנה בחזקה דאתיא מכח רובא לפי דעת השטמ"ק במס' ב"מ בסוגיא דתקפו כהן דהיא רק מתורת ספק רק שהתורה התירו לזה הספק וא"כ החזקה דאתיא מכח רובא נמי פשיטא דלא עדיף מרוב גופא, וא"כ י"ל בסברת רב אשי כך דוודאי אילו ברור לנו שנולדה בלא מימין והוי הדבר בלי שום צד ספק וודאי פשיטא דאין שום הו"א שבעולם שחזקת הבת לא יועיל לאב והא חזקה כזו הוי כמו עדים וכי נימא דאם עדים מעידים על איזי דבר לאחד ויש תועלת ע"י זה העדות גם לאחר שלא יועיל לו אם לא העידו בפירוש גם לזה זה בוודאי אינו דכל דבר שברור לנו בלי שום צד ספק מועיל לכל העולם, אמנם רב אשי מיירי במומין שאפשר שנולדו עמה ג"כ רק אנו מוקמינן אותה בחזקת שאין בה מומין מכח רוב דרוב אין להם מום וכיון דזה לא הוי דבר ברור רק דהתירה גלתה לנו שניזול בתר רוב, בזה שפיר יש לחלק דהך רובא לא מהני רק למי שאנו דנין עליו ממש משא"כ לאב לא מהני הך רובא וא"כ לא דמי כלל לחזקת המקוה דמהני גם לטמא דהתם הוי חזקה ברורה שהיתה שלמה כשנמדדה ובאמת לולא דחסר ואתאי לא הוי חשבינן אפי' לתרתי לריעותא משא"כ הכא גבי חזקת הבת ס"ל לרב אשי דמתני' מיירי שאין לה חזקה בריר רק מכח רובא ומשו"ה שפיר אמרינן דחזקה כזו אין מועיל חזקת הבת לאב, ודו"ק:

(טו) ובזה מתורץ קושית המהרי"ט שהקשה מאי פריך הגמרא מבריתא דמודה ר"מ במומין הראויין להביא עמה מבית אביה דלמא לא אזלינן בתר חזקת הגוף רק במומין שידעינן בבירור שלא היו עמה משעת לידה משא"כ במומין שאפשר שהיו בשעת לידה לא אזלינן בתר חזקת הגוף גם לרב אשי, אמנם לפי דברינו מתורץ בס"ד דהמקשן ידע דע"כ רב אשי לא מיירי לאוקמא מתני' בגוונא שבבירור לא היי בה המומין בשעת לידה דכה"ג פשיטא דאין שום ס"ד לומר דלא מהני חזקת הגוף לבת דמאי חילוק יע"כ דרב אשי אוקים המשנה בחזקת הגוף כי האי דרק מכח רובא אתינן עלה וא"כ אפילו במומין הראויין לבא מבית אביה אמאי על האב להביא ראיה אפילו בנכנסה לרשות הבעל והא הו"ל מנה לי בידך ופריך הגמרא שפיר:

(טז) ועפ"י סברא הנ"ל יש ליישב נמי קושיית התו' ד"ה ואמאי מנה לי בידך הי' שהקשו אמאי לא פריך הגמרא לרבא נמי אמאי צריך האב להביא ראיה במומין הראויין לבא מבית אביה כיון דברשות הבעל נמצאו נימא כנוכ"ה ותירצו דלרבא מצי לאוקמא במומין שאין הבעל יכול לבדוק וליכא חזקה אין אדם שותה בכוס, אמנם לדרכנו יתירץ בפשיטות דהנה כמו שיש לחלק לעניין אי מועיל חזקת הבת לאב בין חזקה ברורה דהיינו שידעינן בבירור שלא היו בה מומין אלו בשעת לידה ובין חזקה שרק מחמת רוב ידעינן שלא היו בה ה"נ לעניין כנוכ"ה פשיטא שיש לחלק בין חזקה ברורה או שהיה רק מחמת רוב החזקנו אותה שלא היו בה מומין והנה הרשב"א במס' חולין י"א הקשה מ״ט לא אמרי' גבי מומין להחזיקה למפרע כיון שלא מיירי במומין שעכשיו ממש נולדו וכמו בטריפות כל שאין לומר שסמוך לשחיטה ממש נטרפה מחזקינן למפרע, ותירץ הרשב"א דמרשות הבעל לרשות האב אין מחזיקין עי"ש, אמנם קשה קצת עפ"י מ"ש בספר מקו"ח להלכות פסח סימן תס"ז ס"ק ט' וס"ק י"א לחלק בהא דממקום למקום אין מחזיקין איסור ומזמן לזמן מחזיקין משום דממקום למקום יש לתלות דרק במקום זה נולד ריעותא ולא במקום אחר משא"כ במזמן לזמן כיון דאין סברא יותר לתלות שעכשיו איתרע מבקודם לזה הזמן לכך מחזיקין מזמן לזמן וא"כ קשה גם גבי מומין איזה סברא יש לומר שבבית הבעל נולדו בה המומין יותר מבבית אביה וא"כ אמאי אמרינן דבבית הבעל נמצאו ומ"ש שם המקו"ח משים דאמרינן דמזל הבעל גרם ולכך ברשותו נולדו המומין הגם דיש לכוין בזה לשין המשנה שהאב טוען נסתחפה שדהו כלומר דמזלו גרם מ"מ היא דחוק קצת לתלות משו"ה טפי ברשות הבעל מברשות האב (ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סימן ת' ד״ה אחר זמן רב עי"ש).