תבואות השדה חלק ו קנ

פריך הגמרא דלמא מה דאמר ר"מ אין נאמנין מיירי באנוסים מחמת ממון ורבנן ס"ל דאפילו אנוסים מחמת ממון נאמנים דאדם משים עצמו רשע היכא דאית ליה מגו כלישנא קמא דרמב"ח ור"מ ס"ל דאפילו היכא דאית ליה מגו אין מע"ר אבל באנוסים מחמת נפשות גם ר"מ מודה דנאמנין ומאי פריך הגמרא על ר"מ עי"ש, וצ"ל ע"כ דהגמרא ס"ל לסברא פשוטה דאפילו במגו אאמע"ר דהטעם דאין מע"ר הוא לא משום דחשדינן ליה למשקר דנימא היכא דאית ליה מגו יהיה נאמן רק משום דאינו בגדר עדות כלל לגבי עצמו וא"כ גם מגו לא מהני (ועי' מ"ש לעיל באות ה, בס"ד) ועפי"ז יש ליישב כוונת רש"י בד"ה הפה שהתיר וז"ל ופסולי עדות וכו' אלא דאמרו קרובים או עבדים היינו, והנה במשנה פרש"י פסולי עדות משחקים בקוביא ויל"ד מ"ט רש"י חזר בו עכשיו לגמר דפסילי עדות לאו היינו משחק בקובא (ועי' בשטמ"ק) אמנם לדברינו א"ש דהנה בספר ארעא דרבנן אות י"ז נסתפק אי אמרינן גם לעניין איסור דרבנן אאמע"ר או דנאמן שעבר על איסור דרבנן (ועי' בספר שדי חמד מערכת אות אלף בכללים סימן ל"ג מ"ש בזה) ונ"ל דתליא בהא דאי ס"ל משו"ה אאמע"ר דאינו נאמן בכך שעבר על איסור שפיר י"ל דלעבור על איסור דרבנן דלא חמיר כל כך שפיר נאמן משא"כ אי ס"ל דלהעיד ע"ע שנעשה רשע לא מקבלינן עדותו כלל א"כ אין חילוק דאפילו שעבר על איסור דרבנן כמו לא מקבלין עדותו, והנה כבר כתבנו לעיל באות ה' דאי ס"ל משו"ה אאמע"ר משום דאין מקבלין עדותו על עצמו לא מהני מגו ג"כ לשויה נפשיה רשע כיון דאין הטעם משום משקר עי"ש היטב, דמגו לא מהני רק היכא דאינו נאמן משום חשש משקר, וא"כ א"ש דברי רש"י הכא בגמרא כיון דפריך מ"ט דר"מ והיה קשה לו דלמא ר"מ ורבנן פליגי אי אמרינן אדם מע"ר במקום מגו ומיירי הכא במחמת ממון כקושיית מהרם ברבי הנ"ל וע"כ דס"ל לגמרא לסברא פשוטה דמגו לא מהני היכא דמשים עצמו רשע דטעמא דאאמע"ר הוא משום דאין מקבלין עדותו לגב' עצמו כלל וא"כ גם באיסור דרבנן אמרינן אאמע"ר וע"כ ליכא לפרש פסולי עדות משחק בקוביא וצ"ל ע"כ פסילי עדות היינו קרובים היינו לפי שיטת הגמרא עכשיו וא"ש דברי רש"י ודוק, [ולפי"ז א"ש מ"ש השטמ"ק דהוי מדת חסידות בזה שיהרג ואל יעבור וא"כ לומר שלא נהג מדת חסידות כלומר דעל עצמו אין נאמן כלל אפילו היכא דלא משקר דע"ע אינו בגדר עדות כלל]:

(כ"ט) אמנם קשה לי מאי פריך הגמ' מ"ט דר"מ דלמא גם ר"מ מודה כשאומרים אנוסים מחמת נפשות דאין גובה בזה השטר רק ר"מ ס"ל דעכ"פ לא נפסל השטר לגמרי שלא יועיל אפילו כי יבאו עידי קיום אחרים אח"כ דלרבנן אפילו אם באו אח"כ עדים לקיים מ"מ נפסל השטר לגמרי כמ"ש בשטק"מ במשנה וז"ל ומיהו אם כשבאו לקיים זה השטר נפל זהו ההפרש ואמרו כתב ידינו וכו' כיון שכבר נפסל השטר ואתרעאי לפני ב"ד שוב אין לו תקנה אע"ג דשוב נמצא כת"י יוצא ממקום אחר עכ"ל, ורק ע"ז פליג ר"מ וס"ל דאפילו באנוסים הוי הדין כמו למאן דס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן פרוע מ"מ אח"כ אם קיים המלוה השטר גונה בו ה"כ אע"ג דנאמנין לומר אנוסים במגו דאין זה כתב ידינו מ"מ אח"כ כשבאו עדים אחרים לקיים דאזדא ליה המגו גובה בשטר ומדוייק הלשון אין נאמנין ״לפוסלו״ כלומר שהשטר יפסל לחלוטין זהו לא אמרינן ורבנן ס"ל כסברת השטמ"ק הנ"ל דמכיון שכבר איתרע השטר לא מהני ליה קיום אח"כ וא"כ מאי פריך הגמרא לר"מ כיון דגם ר"מ מודה דנאמנין במגו רק דס"ל דאם באו אח"כ עדי קיום אחרים אזדא ליה המגו כמו במודה בשטר למאן דס"ל צריך לקיימו ורבנן ס"ל לחלק דגבי מודה בשטר כיון שגם לדברי הלוה היה השטר כשר פעם אחת משו"ה אע"ג דקודם קיום נאמן הלוה במגו מ"מ כי מקיים ליה אח"כ דליכא מגו אינו נאמן משא"כ באנוסים כיון דלפי דברי העדים שהיו מעיקרא נאמנין במגו לא היה השטר כשר אפילו פ"א לא מהני אע"ג דבאו אח״כ עדי קיום כיון דמ"מ אין מכחישין אותם לומר שלא היו אנוסים ור"מ ס"ל בכל גוונא מכיון שבאו עדי קיום אחרים ואזדא ליה המגו נפקע נאמנות הראשון מה שהיו נאמנים רק ע"י מגו כיון דעכשיו ליכא מגו משא"כ קודם שבאו עדים אחרים לקיים גם ר"מ מודה שנאמנים במגו רק שאין נאמנים לפסול השטר לגמרי ומשו"ה אמר אין נאמנים ״לפוסלו״ ומאי פריך הגמרא וצ"ע. ויש להוסיף עוד להקשות דלר"מ וודאי אפילו אי ס"ל דכשאין השטר מקויים נאמנים במ"ש אנוסים מ"מ כשבאו אח"כ עדי קיום מהני דלא כהשטמ"ק שהבאתי לעיל דהנה סברת השטמ"ק דלא מהני קיום הוא רק משום שכבר נפסל השטר ואיתרע בב"ד אין לו תקנה וא"כ י"ל דמאן דס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה שפיר מהני אפילו נתקיים רק אח"כ והנה כבר הבאתי בכמה מקומות בספרי בשם הגאון בעל דברי אמת דמאן דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה, והנה ר"מ דס"ל דהשוחט אשם תלוי בחוץ חייב אשם תלוי ס"ל דגם בחתיכה אחת חייב אשם תלוי א"כ ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא, ולפי"ז ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה, וא"כ מהני קיום אח"כ לשטר אע"ג דכבר איתרע מעיקרא משו"ה ס"ל אין נאמנין לפוסלו כלומר שהשטר לא נפסל לגמרי אבל קודם קיום גם ר"מ מודה דאין גובה בשטר כיון שאמרו אנוסים הו"ל הפה שאסר גם לר"מ וצ"ע, ואגב אורחא אעתיק בכאן מה שראיתי בספר נתיבות המשפט סימן מ"ו ס"ק כ"א שחקר בעדים עצמן שאומרים כתב ידינו ואנוסים היינו לא קרעינן דאם יתקיים השטר הוא כשר דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכתב דלדעת השטמ"ק גבי שנים החתומים על השטר ומתו אפשר דקרעינן ליה, ולא זכר השר במחכ"ת הרמה שהשטמ"ק במשנה כתב כן להדיא דכל שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר שוב אין לו תקנה אפילו אם נמצא אח"כ כת"י יוצא ממקום אחר כיון שבשעה שאמרו אנוסים לא היה יכול להתקיים רק על פיהם (ועי' לקמן באות כ"א מ"ש לתרץ קושי' הנ"ל בס"ד). (ל') בתוספת ד"ה מלוה גופא כתבו ולרבנן אפי' מלוה על פה לא הוי דבעינן שיהיה תחלתן וסופן בכשרות, נ"ל דכוונת התוספ' בזה הוא כך דהנה לכאורה קשה לרבנן דס"ל דנאמנים לומר פסולי עדות אע"ג דיש חזקה שהמלוה מידק דייק משום דיש להו מגו לומר אין זה כתב ידינו והשטר מזוייף והא הוי כמו מגו לחצי טענה דדלמא אין כוונתם להפסיד למלוה לגמרי רק שלא יגבה מלקוחות וא"כ אי יאמרו מזוייף הרי לא יגבה כלום משא"כ אי יאמרו פסולי עדות היינו הרי גובה מן הלוה עכ"פ כיון שמודים שההלואה היתה אמת רק שהשטר לא נכתב כדינו וא"כ לא הוי מגו כה"ג כמו דלא אמרינן מגו מגברא לגברא (עי' בתומים כללי מגו סימן פ"ב אות קל"ח) וה"נ דכוותיה דכוונתם רק שלא יגבה מהלוקח ונגד הלוה אין רוצים להפסיד המלוה וא"כ לא מהני מגו דאי בעי אמרו מזוייף משו"ה כתבו התוספ' דאפילו מע"פ לא הוי כשאמרו פסולי עדות וא"כ שפיר איכא מגו דאי בעי אמרו הוי מזוייף. הגם שיש לעיין בזה מ"מ מ"ט הוי מגו דאע"ג דאם נאמין להם שפסולי עדות היו ומ"מ נאמין לדבריהם שהלואה היה אמת שפיר גובה מן הלוה וא"כ