תבואות השדה חלק ו קמט

הענין על פיהם כלל ולא הוי מועיל עדותן כלל, ודוק. (כ"ו) ובעיקר הדבר מ"ש התוספ' ד"ה במודה בשטר בשם רש"י דמשו"ה אינו נאמן פרוע במגו דמזוייף משום דמה"ת א"צ קיום רק מדרבנן לכאורה יל"ד מהו החילוק מ"מ כיון דמדרבנן צריך קיום אמאי לא יהיה נאמן פרוע, (עיין בחידושי הרי"ם שתמה ג"כ בכה"ג) ונ"ל בכוונת התוספ' עפ"י מ"ש לעיל דאם מה"ת א"צ קיום כלל היינו משום דהשטר הוי בחזקת שאינו מזוייף בוודאי וע"כ דס"ל דמזוייף לא שכיח כלל, אמנם למאן דס"ל מה"ת צריך קיום כשטוען מזוייף ע"כ צריך לומר דמזוייף לא הוי כל כך לא שכיח לגמרי ומשו"ה צריך קיום מה"ת כשטוען מזוייף וא"כ א"ש דבאמת י"ל דפרוע לא הוי ליה מגו דמזוייף כיון דמזוייף לא שכיח לא אמרינן מגו דלא שכיח (ועי' בתומים סימן פ"ב כללי מגו סימן מ"ו) וא"כ א"ש דברי התוספ' כיון דד"ת א"צ קיום כלל אפילו כי טוען הלוה מזוייף משו"ה אין נאמן פרוע במגו דמזוייף דהוי מגו דלא שכיח משא"כ אי הוי ס"ל דמה"ת צריך קיום וע"כ דלא הוי מזוייף מגו דלא שכיח לגמרי ושפיר היה נאמן במגו דמזוייף. ודו"ק:

ומ"ש התוספ' שם דירא לומר מזוייף פן יכחישהו, ראיתי בחידושי הרי"מ שהרי אפילו בפרוע אם יבאו עדים לקיים השטר יתחייב אח"כ לשלם כמ"ש השו"ע בחו"מ סימן פ"ב סעיף א' דאפילו אי ס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אם המלוה מביא עדים לקיימו גובה בשטר, וא"כ אין חילוק בין אם טוען פרוע או מזוייף כל זמן שאינו מקיום עי"ש ונ"ל דמ"מ יש חילוק דבטענת פרוע אפילו אם יבאו עדי קיום אח"כ ג"כ יתחייב לשלם מ"מ אצל העולם לא יהיה הלוה מוחזק לשקרן דהא אע"ג שהוא מקויים מ"מ יוכל להיות שפרע משא"כ אם יטעון מזוייף ואח"כ יבאו עדי קיום לא רק שיתחייב לשלם גם יהיה מוחזק לשקרן ומשו"ה ניחא ליה לטעון פרוע יותר ממזוייף רק כיון דמ"מ לעניין תשלומין אין חילוק בין טענת פרוע או מזוייף דבין כך ובין כך יתחייב לשלם אם יבאו עדי קיום (כמ"ש בחידושי הרי"מ הנ"ל) משו"ה כתבו התו' וז"ל:

וי"ל ״דשמא״ ירא לומר מזוייף פן יכחישהו כלומר דאע"ג גם עכשיו שטוען פרוע לא הועיל כלל לפטור עצמו אם יבאו עדי קיים מ"מ אם יטעון מזוייף "יכחשיהו״ כלומר יהיה נעשה שקרן ע"י עדים משא"כ בטענת פרוע לא נעש' שקרן אפילו ע"י עדי קיום, ומשו"ה ניחא ליה יותר בטענת פרוע וליכא מגו, כנ"ל ברור בכוונת התוספ' בס"ד:

(כז) בגמרא אמרינן להו זילו קיימו שטריכי ואותו לדינא, ויל"ד למה להאריך כל כך היה לו לומר בקיצור אנא ס"ל כמ"ד צריך לקיימו (וכן תמה בחידושי הרי"מ עי"ש) ונ"ל דר"נ קמ"ל אגב אורחא עוד דין אחר, דהנה יש לעיין אם לא קיים השטר תיכף לאחר שטען הלוה פרוע ונפטר הלוה ואח"כ קיים המלוה השטר דאיתא בשו"ע חו"מ סימן פ"ב דגובה בו אי ס"ל דגובה ממשעובדים ג"כ מאותן הלקוחות שלקחו אחר שכבר נשבע הלוה שהוא פרוע, וראיתי בסמ"ע שם ס"ק ה' שכתב דגובה אפילו מאילו הלקוחות שלקחו מן הלוה לאחר שנשבע (ועי"ש בש"כ ס"ק ד' ובתומים ס"ק ב') אמנם י"ל דוודאי אי ס"ל שעובידא דאורייתא א"כ מה"ת גובה אפילו במלוה ע"פ ממשעובדים רק רבנן תקנו שלא יגבה שפיר י"ל דכה"ג אע"ג שטען הלוה פרוע מ"מ כיון שנתקיים השטר אח"כ גובה ממשעבדים משא"כ אי ס"ל של"ד ורק משום שלא תנעול דלת גובה ממשעבדי א"כ היכא שטען הלוה פרוע ולא נתקיים השטר רק אח"כ אינו גובה ממשעבד דמוקמינן אדאורייתא שלא לגבות, והנה התוספ' מס' ב"ק י"ב ע"א ד"ה אנא מתניתא ידענא כתבו דר"נ ס"ל של"ד עי"ש ומשו"ה אמר להם ר"נ זילו קיימו שטריכו בעוד שלא יטעון הלוה פרוע כמ"ש רש"י ד״ה כי אתו לקמן שהמלוים באים מתחלה בלא הלוה וא"כ אם יקיימינו קודם שטען הלוה פרוע לא יפסיד לגבות מן הלקוחות כלל משא"כ אם הלוה יטעון קודם פרוע אע"ג שאח"כ יקיימנו מ"מ יפסיד לגבות מן הלקוחות שלקחו לאחר שטען הלוה פרוע עד זמן הקיום וא"כ יהיה מוכח מכאן דלא כהסמ"ע, אמנם י"ל עוד דרך אחר דבאמת גם ר"נ מודה דלאחר שנתקיים גובה מן הלקוחות אפילו מה שלקחו לאחר טענת הלוה רק כיון דר"נ תקן שבועת היסת א"כ אפילו כשאינו מקויים צריך הלוה לישבע עכ"פ ואח"כ יקיים המלוה השטר והיה שבועת הלוה לבטלה, ועי' בש"כ שם ס"ק ד' בשם הב"ח שחולק באמת על זה וס"ל דלאחר שבועת הלוה אין גובה אפילו אם נתקיים אח"כ, יעי' שם בתומים ס"ק ב', עכ"פ להנצל מזה אמר להו ר"נ שיקיימו השטר מקודם כיון דיצטרך הלוה לישבע אח"כ כשיטעון פרוע ואם אח"כ יקיימנו יהי' שבועת הלוה לבטלה כמ"ש הב"ח, ומשו"ה האריך בלישניה שיקיים השטר מקודם שלא יבא לידי שבועה לבטלה, ודו"ק:

והנה י"ל דמשו"ה אמר ר"נ בהאי לישנא אילו קיימו שטריכו וחותי לדינא לאשמעינן דהלוה צריך לישבע עוד כמ"ש כדי דלא יקשה לר"ה באמת אמאי ס"ל לר"נ מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן הלוה בטענת פרוע הא טענת פרוע הוי טענה גרוע דחזקה שטרך בידי מה בעי, אמנם י"ל כיון דעכ"פ נשבע הלוה שפיר נאמן נגד החזקה דשטרך בידי מה בעי ומשו"ה אמר ליה ר"נ בהאי לישנא לר"ה שלא יקשה לו למה יהיה נאמן שיבין דעכ"פ צריך הלוה שבועה, ולפי"ז י"ל דבר חדש דבאמת לא ס"ל לר"כ לגמרי כרבנן דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דבאמת גם ר"נ מודה דטענה פרוע הו"ל טענה גרועה רק דבימי ר"נ שכבר היתה שבועת היסת לא איכפת לנו כל כך להאמין הלוה כיון דעכ"פ שבועת בעי ואז נאמן שפרע לו ולהאמינו בשבועה א"צ טענה טובה כל כך, אמנם בימי ר"מ ורבנן דפליגי שאז לא היתה עדיין שבועת היסת ואפי"ה ס"ל לרבנן דצריך לקיימו והלוה נאמן על זה אפשר דר"נ חולק באמת, ומש"ה א"ש דלא אמר ליה לר"ה אנא כרבנן ס"ל דצריך לקיימו דבאמת לא ס"ל כרבנן דאם לא היה עדיין שבועת היסת לא היה הלוה נאמן משו"ה אמ"ל רק כי אתי לקמן כיון דבימינו כבר נתקן שבועת היסת אמרינן להו קיימו שטריכו כלומר שלא ישבע הלוה לבטלה כמ"ש וממילא הבין ר"ה דרק משויה האמינו ללוה כיון דצריך שבועה עכ"פ, והנה הא דנקטינן הלשון בכל מקום צריך לקיימו או א"צ לקיימו ולא נקט הלוה נאמן או אינו נאמן י"ל בפשיטות דאי הוי נקט הלוה נאמן הי"א דלאחר שכבר יצא הדין דנאמן פטור לגמרי ולא מהני ליה תו קיום השטר משו"ה נקט צריך לקיימו כלומר אע"ג שהלוה כבר היה נאמן מ"מ מהני ליה קיום השטר למלוה כמ"ש להדיא בש"ע חו"מ ריש סימן פ"ב, אמנם הא דס"ל דאפילו כבר נשבע הלוה ג"כ חיוב לשלם לאחר קיום השטר הוא באמת תמיה קצת כיון דעדי קיום אינם מכחישים טענת פרעון של הלוה א"כ אי נימא דכל שבועה הוי כוודאי דאנן מחזיקין לוודאי שנשבע באמת א"כ אמאי יהיה חייב לשלם לאחר שבועה [ועי' בש"כ חו"מ שם ס״ק ד' מ"ש בשם הב"ח] וא"כ צריך לומר לפי"ז דאפילו מ"י שבועה נמי לא הוי דבר ברור שנשבע באמת (ועי' בספרי ח"ב בסוגיא דפוגמת אות ה' ובסוגיא דשליח נעשה עד אות ה' מ"ש בזה אי לאחר שבועה הוי כוודאי או לא) ודוק [ועיין עוד לקמן באות ל"ו] (כ"ח) בגמרא אלא לר"מ מ"ט, ראיתי בחידושי מהר"ם ברבי בסוגיין שהקשה מאי