תבואות השדה חלק ו קמח

העדים הוא לכל דבר דעדים נאמנים אפילו בדבר שאין ראוי להאמין בלא עדותם מ"מ עדים נאמנים בכל מקום רק במקום שחוזרין ומגידים אין נאמנים ומשו"ה בשטר שאינו מקויים כיון שבלא הגדת עדים לא היה אצלינו השטר בחזקת שאינו מזוייף בוודאי אי רוב לא הוי רק בתור ספק וא"כ עכשיו כשאומרים כתב ידן הוא זה הו"ל חדא הגדה ולא חייך לומר אין חוזר ומגיד כיון דמה שאמרו כתב ידינו ואנוסים היינו ואנו צריכים למה שאמרו כתב ידינו לידע שהשטר בוודאי אינו מזוייף מה שעד עתה היה רק בתורת רוב שאינו מזוייף ורוב לא הוי רק בתורת ספק א"כ הו"ל כולה חדא הגדה ולא שייך אין חתר ומגיד ומשו"ה עדים אלימי לפסול שטרא כלומר כיון דנאמנות העדים אפילו בדבר שאינו ראוי להאמין משא"כ הלוה אין לו נאמנות בטענת פרוע כיון דמצד עצם הטענה פרוע אין ראוי להאמין משום שטרך בידי מה בעי משו"ה לא מהימן אפילו היכא דאית ליה מגו דמזוייף וזהו החילוק בין לוה דאינו נאמן לפסול השטר אפילו אית ליה מגו ועדים נאמנים היכא דאית להו מגו דאין זה כתב ידינו לרבנן ודוק היטב [ועי' שו"ת בית יעקב סימן מ"ז שהביא ג"כ בשם הר"נ דכל שצריכין עדיין לדברי העדים לא הוי חוזרין ומגידין' והוא ג"כ כמ"ש, ודו"ק]:

(כ״ד) אמנם אי הוי ס"ל דרוב הוי בתורת וודאי אז גם העדים אין נאמנין כמו הלוה כיון שאין זה חדא הגדה דמה שאומרים כתב ידינו לא הוי הגדה כלל כיון שגם עד עכשיו היה מוחזק אצלינו השטר שוודאי אינו מזוייף ולא נחשב הגדה רק מה שאמרו אנוסים ולזה גם עדים אין נאמנין דהו"ל חוזר ומגיד, ובזה יש להבין מ"ש התוספ' בד"ה אימא הלכה כר"מ ותימא דאפילו כרבנן נמי מצי סבר ושאני עדים דאלימי לאור עי שטרא וי"ל דרב נחמן אין נראה לו לחלק, וקשה דמ"מ מנ"ל לר"נ להקשות על ר"ה דלמא ר"ה ס"ל החילוק בין עדים ללוה וא"כ בלוה גם רבנן מודו דאין נאמן (ועי' בספר מג"ש שהרגיש ג"כ בזה, והוא באמת תמיה גדולה דהא גם ר' יוחנן ס"ל במס' ב"ב קנ"ב ע"ב לחלק בין לוה לעדים) אמנם לפימ"ש א"ש דעד כאן י"ל דעדים אלימי לפסול שטרא וטעמא דרבנן הוא רק משום דעדים אלימי ובלוה מודו רבנן ג"כ דאינו נאמן היינו רק אי ס"ל דרוב הוא בתורת ספק וא"ח גבי עדים שפיר נאמנין אע"ג דהוא טענה שאינן ראוי להאמין מ"מ גבי עדים לא איכפת לן רק שלא יהיו חוזרין ומגידין וכיון דעכשיו אומרים כתב ידינו ג"כ הו"ל חדא הגדה ולא מקרי חזר ומגיד משא"כ אי רוב הוי בתורת וודאי א"כ גם עדים אין נאמנים דמה שאומרים אנוסים לא הו"ל חד הגדה עם מ"ש כתב ידינו דמ"ש כתב ידינו לא נחשב להגדה כלל כיון שכבר ידענו שהשטר אינו מזוייף בוודאי:

והנה ידוע מ"ש הפלתי בסימן ס"ג דרב דס"ל הולכין בממון אחר הדוב ס"ל רוב הוא בתורת וודאי, והנה הכא אמר ר"ה משמיה דרב מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וע"כ דחשש מזוייף לא הוי שום חשש כלל וא"כ גם עדים לא מהימנו דאע"ג דלעדים יש להאמין אפילו דבר שאינו ראוי להאמין מ"מ היכא דחוזרין ומגידים ח"נ וכיון דחשש מזוייף לא הוי חשש כלל הו"ל מה שאומרים אנוסים כחוזר ומגיד וגם עדים אין נאמנים לחזיר ולהגיד וא"כ לא אתיא כרבנן כיון דלרבנן עדים נאמנים מכח דחשש מזויף הו"ל חשש גמור א"כ גם הלוה ראוי להיות נאמן מכח הפה שאסר דכל שיש להאמין מכח הפה שאסור גם הלוה נאמן. והנה מ"ש דרב דס"ל דרוב הוא בתורת וודאי ס"ל כר"מ דלא חוששין למזוייף כלל אע"ג דלר"מ ע"כ ל״ל דרוב הוי בתורת וודאי דהא ר"מ חייש למיעוטא וע"כ דרוב אינו בתורת וודאי מ"מ לעניין חששא דמזוייף ס"ל לר"מ דאפילו בגדר מיעוט לא הוי והוי כמיעוטא דלא שכיח כלל, ודוק, מ"מ א"ש דברי התוספת דר"נ אליבא דר"ה לא נראה כלל לחלק בין לוה לעדים כמ"ש דאם חשש מזוייף לא הוי שום חשש גם עדים אין נאמנים דהו"ל חוזרין ומגידין ודוק היטב [ועי' בספר בית יצחק ח"ב לאה"ע סימן ס"ד שכ' כה"ג]:

(כ"ה) בהא דאמרינן עדים החתומים על השטר הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד ראיתי בחידושי הרי"מ לחו"מ סימן מ"ו שעמד בזה הא הו"ל כהגדה חוץ לב"ד כיון שהשטר לא נחתם לפני הב"ד והגדה חוץ לב"ד לא מהני, ותירץ כיון שביד המלוה להביא השטר לב"ד הו"ל כאילו העידו בב"ד, ובהכי א"ש מ"ש הרי"ף במס' יבמות לעניין זמן בשטר קידושין, עי"ש דף ל' לחלק דאם מוסרים השטר למלוה לא הו"ל מפי כתבם וכשר העדות ואם השטר תחת יד העדים הו"ל מפי כתבם דהיינו הטעם כיון שאין השטר ביד המלוה הו"ל עדותם בשטר כמעיד חץ לב"ד ויש להסביר יותר כיון דבאמת אמרינן מס' גיטין ס"ז גבי עדים דבורא אמרו, וכתבו שם התוספ' דבדבר שנגמר על ידי העדים לא משקרי, וא"כ י"ל דוודאי מה שאומרים בב"ד יראים לשקר משא"כ אם אומרים חוץ לב"ד אינן מדקדקים כל כך כיון שיכולים להכחיש דבורם לגמרי וא"כ בשטר שאין יכולים להכחיש חתימתן גם חוץ לב"ד אלים טובא (ועיין שטמ"ק מס' ב"ב מ"ו ע"א שכתב ג"כ דעדות בשטר אלים טפי) ויש לכוון דברינו בלשון ר"ל שאמר עדים החתומים על השטר נעשה במי שנחקרה עדותן בב"ד, ולכאורה הוא יתיר לשון ולמה לא אמר בקיצור עדים החתומים על השטר כשר, ועוד הלשון כמי שנחקרה עדותן הא באמת דיני ממונות א"צ דרישה וחקירה, ועי' שו"ת הר"נ סי' ל"ד שכתב דבעדות היכא דלא בעי דרישה וחקירה אין יכולין לחזור תיכף לאחר שהעידו בב"ד, וא"כ למה נקט הלשון כמי שנחקרה, אמנם לדברינו א"ש דר"ל בא ליתן טעם למה באמת מהני עדים החתומים על השטר הא הוי חוץ לב"ד החתימה, משו"ה אמר דעיקר עדות דלא מהני רק בב"ד הוא רק משום שאם אמרו חוץ לב"ד יכולים להכחיש דבריהם לגמרי ואינם מדקדקים כל כך לומר האמת דווקא משא"כ בב"ד יראים להכחיש דבר הנעשה בב"ד דאימת ב"ד עליהם ומשו"ה באמת מה"ת בעינן דרישה וחקירה דכל שנחקרו דבריהם וודאי מדקדקים יותר שלא לשקר דבלא חקירה בקל יכולים להשמיט עצמן אפילו אם שקר העידו רק משום שלא תנעול דלת בפני לווין בטלו בדיני ממונות דרישה וחקירה וא"כ כל שחתמו בשטר דזהו אין יכולין להכחיש לעולם דלהכחיש כתב ידם זהו דבר הניכר לכל וא"כ בשטר אפילו חוץ לב"ד עדיף כל כך כמו שהעידו בב"ד אפילו ע"י דרישה וחקירה דדבר שלא יהיו יכולין להכחיש מדקדקין ביותר ומשו"ה מהני עדות בשטר אע״ג שהוא חוץ לב"ד ודו"ק; אמנם כן הייני דווקא אי ס"ל דמכיון שהעידו בחתימתן על השטר תו א"צ קיום מדינא א"כ הרי כבר נגמר העדות שפיר י"ל דעדות בשטר אלים טובא שהרי אין יכולין להכחיש העדות וגם כבר נגמר על פיהם הדבר משא"כ אי הוי ס"ל דהשטר אכתי צריך קיום מדינא א"כ הרי לא נגמר עדותן תיכף וכל שלא נגמר העניין עדיין תיכף על פיהם הוי רק כדבורא בעלמא דיש לחוש שמשקרים (כמה שהבאתי לעיל מדברי התוספ' מס' גיטין ס"ז ע"א) וא"כ איך מהני כלל עדות בשטר וע"כ דתיכף בשעת חתימתן נגמר העניין דא"צ תו קיום מדינא וא"כ שפיר מוכח מדמהני עדות בשטר דמה״ת שטר א"צ קיום ומתורץ מה שהקשה הרי"מ שם לחו"מ האיך תלוי זה בזה דקיום שטרות רק דרבנן בדר"ל דעדים החתומים על השטר וכו' ולפימ"ש א"ש דאי הוי צריך קיום מה"ת א"כ לא נגמר