תבואות השדה חלק ו קמז

נאמנין לערער עליו עכ"ל, הרי דס"ל באמת כקושיא הנ"ל דאע"ג שצריך קיום הו"ל כאנן סהדי שלא היו אנוסים ומשו"ה כי אמרו אנוסים הי"ל כחוזרין ומגידין ואין נאמנים וזהו סברת ר"מ דאפילו באין כת"י יוצא ממ"א אין נאמנים כקושיית התוס' הנ"ל, ורבנן ס"ל שכל זיון שלא נתקיים כיון שהשטר צריך קיום מדרבנן עכ"פ לא שייך אנן סהדי שלא היו אנוסים כיון דעכ"פ מה שאומרים עכשיו אנוסים לא גרע מתרי ותרי רק דהו"ל לאוקמא השטר בחזקתו וכל שלא נתקיים ליכא חזקת השטר ומשו"ה שפיר נאמנים לומר אנוסים (ועי' היטב מ"ש לעיל באות י"ד) ולפי״ז מה דנאמנין לרבנן הוא באמת רק שיהיו כתרי ותרי והיינו דלא מגבינן בזה השטר וא"ש הלשון שהביאו התוספ' ממסכתא ב"ב בגמרא אי אלימי עדים לאורועי שטרא כלומר דע"י מה שאומרים העדים אנוסים איתרע השטר דהו"ל עכ"פ כתרי ותרי וחזקת השטר ליכא כיון שלא נתקיים; (כ"א) ואפש"ל דעיקר סברת פלוגתא דר"מ ורבנן תליא בזה דר"מ ס"ל דכל השטר אע"ג שלא נתקיים עוד יש לו חזקת השטר שהוא כשר מסתמא כיון דמה"ת א"צ קיום כלל ואע״ג דאפשר שהלוה יטעון מזוייף ויצטרך קיום מה"ת וא"כ אין לו חזקה לסברת הר' אביגדור (הובא בש"כ חו"מ סימן מ"ו ס"ק ט') דהיכא שהלוה טוען מזוייף צריך קיום מה"ת מ"מ ר"מ לא ס"ל כהר"א הנ"ל וס"ל דאפילו בטוען מזוייף א"צ קיום מה"ת, ועי' בתוספ' בד"ה במודה בשטר שכתבו וז"ל ורבנן הוא דאצרכו קיום כי טעין מזוייף עכ"ל, משמע דס"ל להדיא דאפילו כי טען מזוייף א"צ קיום רק מדרבנן ומה"ת א"צ קיום בשום אופן א"כ ממילא הו"ל שפיר חזקת השטר אפי' כל זמן שלא נתקיים עדיין והו"ל אנן סהדי שלא היו אנוסים ואין נאמנים אע"ג דאם העדים בעצמם היו אומרים שאין זה כתב ידם היה השטר פסול אפילו לר"מ מ"מ הו"ל מגו במקום עדים כקושיית התוספ' הנ"ל, אמנם רבנן ס"ל כשיטת הר' אביגדור הנ"ל דאם הלוה טוען מזוייף צריך קיום מה"ת א"כ ל"ל בשטר כל זמן שלא נתקיים דהוי אנן סהדי שאינן אנוסים כיון שיש עדיין לחוש שמא יטעון הלוה מזוייף ואז יצטרך קיום מה"ת וליכא חזקת שטר כלל כשלא נתקיים ומשו"ה ס"ל דנאמנים דלא הוי מגו במקום עדים דמה שאומרים אנוסים לא גרע עכ"פ מתרי ותרי ולאוקמא השטר בחזקתו ליכא למימר לרבנן בשטר שלא נתקיים אע"ג דמה"ת א"צ קיום מ"מ אם הלוה יטעון מזוייף צריך קיום מה"ת וא"כ ליכא חזקת השטר ואפשר דר"מ ס"ל דחששא דמזוייף אפילו בגדר מיעוטא לא הוי ומשו"ה א"צ קיום מה"ה אפילו היכא שהלוה טוען מזוייף רק עדים בעצמן נאמנים אם אומרים אין זה כתב ידינו דעדים פשיט' דנאמנים לכל דבר רק לחזור ולהגיד אין נאמנים ובאין זה כת"י לא הוי חוזרים ומגידים אבל אנוסים הו"ל חוזרים ומגידים אפילו בשטר שאינו מקויים כיון דמה"ת א"צ קיום בכל גוונא ודו"ק הגם דיש שיטות דאפילו לומר אין זה כתב ידינו אין נאמנים (עי' במהריקיו שורש ע"ד ובש"כ חו"מ סי' מ"ו ס״ק ט') אע"ג דכה"ג לא הוי חוזר ומגיד כיון שמכחישים חתימתן וצ"ל דמאן דס"ל הכי ס"ל דכל שטר הוי וודאי אינו מזוייף, ועי' בספר מלא הרועים ח"ב בערך מודה בשטר שכתבו ושם כתב ג"כ דמאן דס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ס"ל דאם הלוה טוען מזוייף צריך קיום מה"ת ומאן דס"ל א"צ לקיימו ס"ל דאפילו אם הלוה טוען מזוייף ג"כ א"צ קיום מה"ת, וא"ש עפ"י מה שהסברנו בס"ד דאי ס"ל דאם טוען מזוייף מה"ת צריך קיום ליכא כל כך חזקת שטר כיון דאיכא גוונא דיצטרך קיום ומאן דס"ל דאפילו הלוה טוען מזוייף א"צ קיים מה"ת שפיר איכא חזקת השטר כמ"ש, ויש להוסיף עוד יותר דמכיון שחכמים הוצריכו עכ"פ קיום אם יטעון הלוה מזוייף ממילא לא שכיח כלל לזייף דהא ירא שמא יטעון הלוה מזוייף ולא יוכל לקיימו א"כ כל שטר יש לו חזקה מעליא, וא"ש הכל בס"ד, ודוק [ועי' בספר בית יעקב שכתב ג"כ דר"מ לית לי' סברת הר' אביגדור הנ"ל] (כ"ב) והנה י"ל אי צריך קיום מה"ת כשטוען הלוה מזוייף או רק מדרבנן דתליא בהא דהנה הא וודאי דחשש מזוייף הוא רק מיעוטא וא"כ אי ס"ל דרוב היא בגדר וודאי הרי החזקנו כבר השטר שאינו מזוייף בוודאי א"כ אפילו אי הלוה טוען מזוייף א"צ קיום לפי שהשטר מוחזק מכבר לוודאי אינו מזוייף משא"כ אי רוב הוא רק בגדר ספק א"כ מה שהיה השטר בחזקת שאינו מזוייף הוא רק בתורת ספק, שפיר י"ל דכל שהלוה טוען מזוייף כיון דללוה נמי יש חזקה שלא יטעון מזויף אם הוא שקר צריך קיום מה"ת, ועד"ז נמי י"ל אי מקרי הפה שאסר גבי הלוה כשמודה שכתבו או לגבי עדים כשמודים שהוא כתב ידן רק שהיו אנוסים דאי ס"ל דרוב הוא בתורת וודאי א״כ מה שהלוה מודה שכתבו ואינו מזוייף לא נודע לנו שום דבר חדש ולא הוי הפה שאסר וגם לגבי עדים הו"ל חוזרין ומגידין ול"ש הפה שאסר כיון דבלא הגדתן ג"כ היינו מחזיקים השטר שוודאי אינו מזויף, אמנם אי רוב הוי רק בתורת ספק א"כ כשהלוה או העדים מודים שכתבו השטר הו"ל עכ"פ הגדתן דבר חדש שלא היינו יודעים עד עתה דעד עכשיו היה מוחזק אצלינו רק בתורת ספק שאינו מזוייף ועכשיו נודע בבירור שאינו מזוייף וא"כ הו"ל הגדתן דבר חדש והו"ל הפה שאסר ולא שייך אין חוזרין ומגידין דעכשיו הו"ל הגדה חדשה, ודו"ק היטב:

(כ"ג) ועד"ז יש ליישב מה שהקשה בספר מגיני שלמה לדעת התוספ' שפירשו בתירוץ הגמרא דר"מ ס"ל כר"ה כמו דלא אמרינן מגו לפסול השטר בלוה ה"נ ס"ל לר"מ בעדים דלא אלימי לפסול במגו, והקשה בספר מג"ש מאי תירוץ הגמרא דמעיקרא פריך לר"מ אמאי אין נאמנין מכח הפה שאסר ומשני דגם לוה אין מהימן והוא גופא תקשו דנימא הפה שאסר, אמנם לדברינו א"ש דכיון דקיי"ל דהלוה לא אלים לפסול במגו והיינו כמ"ש דמה שהלוה מודה שאינו מזוייף לא הוי דבר חדש כיון דגם עד עכשיו היה בחזקת שאינו מזוייף בוודאי ולא הוי הפה שאסר א"כ גם לגבי עדים לא הוי הגדה חדשה ואעפ"י שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ג"כ היה אצלינו מוחזק השטר שאינו מזוייף בוודאי וא"כ שפיר אין נאמנים לומר אנוסים דהו"ל חוזרין ומגידין ולא הוי חדא הגדה רק אי הו"א דקודם שמעידין שהוא כתב ידן לא היה השטר בחזקת שאינו מזוייף בוודאי רק עכשיו כשאומרים כתב ידינו ואנוסים אז שפיר היה מקרי חדא הגדה כמ"ש רש"י בד"ה כיון שהגיד ולא הוי חוזר ומגיד, אבל לר"מ כיון דגם בלא הגדתן היה השטר בחזקת שאינו מזוייף בוודאי א"כ הו"ל אפילו באין כתב ידן יוצא ממקום אחר כמו לרבנן היכא שכתב ידן יוצא ממקום אחר דבלא הגדתן ג"כ בחזקת שאינו מזוייף בוודאי ומשו"ה ס"ל לר"מ בכל גוונא אין נאמנין, ודוק; אמנם לרבנן שפיר יש לחלק בין לוה לעדים דהנה ללוה אע"ג שהשטר אינו מקיום ורק על פיו נעשה מקויים מ"מ כיון דלוה אינו נאמן לעצמו רק בדבר שראוי להאמינו וא"כ פרוע דאין ראוי להאמינו מצד עצם הטענה כמ"ש רש"י ד"ה אין המלוה צריך לקיימו שהרי השטר ביד המלוה א"כ שפיר אמרינן אע"ג דמכח מגו דמזוייף היה ראוי להאמינם לרבנן דס"ל שהשטר לא היה בחזקת שאינו מזוייף בוודאי מ"מ גוף הטענה דפרוע אין ראוי להאמין משום שטרך בידי מה בעי ומשו"ה לא מהני ללוה מגו דמזוייף משא"כ נאמנות