תבואות השדה חלק ו קמד

ונהימנא דאנוסי' היו אבל לא מחמת ממון רק מחמת נפשות ותירצו כיון דקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דבורא לפסול השטר, וכונת דבריהם כיון דמה"ת אפי' אמרו בפירוש אנוסים מחמת נפשות אין נאמנים דהו"ל חוזר ומגיד רק כיון דצריכים לקיום דידהו מדרבנן לא הו"ל חוזר ומגיד עכ"פ די לנו כשיאמנו דבריהם אם אמרו בפירוש מחמת נפשות ולא דנימא פלגינן דבורא (ועיין בס' אמרי בינה לחו"מ הל' עדות סי' מ"א בסי' הספר שכתב ג"כ כה"ג בכוונת דברי התוס', ועיין ג"כ שו"ת אבני צדק לחו"מ סי' מ' שכתב כה"ג) ועוד תירצו דאונס מחמת נפשות לא שכיח ועוד תירצו דמחמת ממון או מחמת נפשות הוי פירושא דאנוסים היינו הלכך לא פלגינן דבורא, ועוד כתבו התוס' וז"ל א"כ הכא עיקר עדות הוא במה שאמורים אנוסים היינו שבאו לומר שלא ראו המלוה א"כ עושים עצמן רשעים תיכף כיון שחתמו אם לא יעשה פירוש לדבריהם הלכך לא שייך הכא פלגינן דבורא אבל ההוא דהרגתיו עיקר העדות הוא לומר שנהרג כדי להשיא אשתו וכו' הלכך פלג"ד, עכ"ל התוס', והנה לכאורה מ"ש בתירץ הרביעי. הוא ממש מ"ש בתירוץ הג' דמחמת ממון או מחמת נפשות הוי פירושא דאנוסים, וא"כ קשה מה הוסיפו בתירוץ הד' יותר, ועור ל"ד דבתירוץ השלישי סיימו בדבריהם הלכך פלג"ד, ובתירוץ הד' מסיימו הלכך לא שייך הכא פלג"ד דמשמע שאין שום שייכות לקושיא מעיקרא כלל דנימא פלג"ד דלא שייך כלל פלג"ד, וצריך להבין כוונת התוס':

(י"ב) ונראה לי כוונת התוס' בזה הוא כך, דמקודם תירצו דמשו"ה לא אמרינן פלג"ד כיון דמה"ת השטר כשר לא אמרינן פלג"ד אמנם אכתי הי' קשה לשיטות דס"ל דאם הלוה טוען מזוייף צריך מה"ת קיום, (עיין בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק ט'), א"כ הא מצינן לומר דמשנה מיירו גם בכה"ג ואפ"ה אין נאמנים באנוסים מחמת ממון ואכתי קשה כה"ג נימא פלג"ד, ומשו"ה תירצו דבדבר דלא שכיח ל"א פלג"ד ואונס מחמת נפשות לא שכיח. אמנם באמת גם זה לא ניחא להו כ"כ כיון דבאמת כל אונס לא שכיח אפי' אונס ממון, אע"ג דיש לומר דאונס מחמת נפשות לא שכיח טפי דאונס מחמת נפשות מסתמא יש לו קול משא"כ אונס מחמת ממון אין לו קול, ועיין בתוס' בסוגיא דפ"פ בד"ה ואבע"א מ"מ כיון דכל אונס גם מחמת ממון לא שכיח שפיר הוי מצינו לומר גם כה"ג פלג"ד משו"ה תירצו דמחמת ממון או נפשות הוי פירושא דאנוסים ולא אמרי' פלג"ד כלומר משא"כ באומר פלוני רבעני לרצוני הך מ"ש לרצוני הוי דבור בפ"ע, אמנם גם הך תירוצא נראה להם לדוחק אם היינו מפרשים דאנוסים גרידא ג"כ הוי פירושא מחמת נפשות, ועיין בשטמ"ק שהביא כן בשם הרא"ה דאם אמרו אנוסים סתם והלכו להם מוקמי' לעדים בחזקת כשרות ואמרי' מסתמא מחמת נפשות וא"כ קשה אפי' כשאמרו מחמת ממון נימא דלא נאמין להו רק מה שאמרו אנוסים ומה שאומרים מחמת ממון הוי דבור בפ"ע כמו בפלוני רבעני דאמרינן דמה שאמר לרצוני הוי דבור בפ"ע, וא"כ הדרא הקושיא נימא פלג"ד, ובאמת ראיתי בחידושי הגאון העצום הר' משולם טיסמניטץ זצ"ל שהקשה לדעת הר"מ דס"ל דעיקר עדות שכשר בשטר הוא רק מדרבנן וא"כ לא שייך תירוץ קמא של התוס' דכיון דקיום שטרות הוא רק מדרבנן ל"א פלג"ד דהא להר"מ כל עיקר הכשירו של השטר הוא רק מדרבנן כמ"ש פ"ג מהל' עדות הלכה ד' וגם ל"ל דאונס נפשות לא שכיח שהרי הר"מ פסק שם הל' ו' דאנוסים סתם כמי הוי מחמת נפשות דאנוסים סתם נאמנים וע"כ דס"ל דאונס נפשות ג"כ ל"ה לא שכיח כ"כ או דמוקמינן לעדים בחזקת כשרות, וא"כ קשה לשיטת הר"מ אפי' אומרים בפירוש מחמת ממון ג"כ יהיו נאמנים משום פלג"ד כקושי' התוס' כיון דכל תירוצי התוס' לא שייכו לדעת הרמב"ם, (עיין בחידושי הג' הג' הנ"ל) לפיכך נ"ל דהתוס' בתירוץ הרביעי כווני לזה שלא יקשה לשום דעה והיינו שכתבו אח"כ הלכך ״לא שייך הכא״ פלג"ד כלומר דהקושי' דנימא פלג״ד לא שייך כלל, והקושי' מעיקרא ליתא כמה שאבאר בסיד:

(י"ג) דבאמת צריך להסביר מ"ט אמרי' פלג"ד ולפרש בכוונת העדות דבר שלא אמרו כלל כדי לקבל עדותו וע"כ צ"ל דבדבר זה שאנו מקבלין עדותן אין אנו מפרשים באמת כוונה אחרת כגון במ"ש פלוני רבע תהו עצמו די להרוג רובע בזה אנו מקבלים העדות רק כפי מה שאמרו רק מה שמוסיף עוד לרצוני בזה אינו בגדר עדות כלל ואינו זה שייך כלל להעדות שאם דנין עליו כגון להרוג את הרובע משא"כ הכא אם באנו לדון על מה שאמרו אנוסים לבטל השטר דזהו עיקר כוונת מה שאמרו אנוסים לבטל השטר וא"כ אפי' אם בטענת אנוסים גרידא הייני מפרשים מחמת נפשות מ"מ כיון שאומרים בפירוש מחמת ממון אי אפשר לחלוק דבריהם מה שנוגע בעיקר העדות לשנים דהיינו שמה שאומרים אנוסים יהיו נאמנים לבטל השטר ומה שמשימים עצמן רשעים במ"ש מחמת ממון אין נאמנים זהו וודאי אי אפשר לחלק עיקר העדות לשנים ולא שייך הכא פלג"ד ומתורץ קושיי' התוס' אפי' אי הו"א דמחמת נפשות ג"כ שכיח כמו מחמת ממון ואע"ג דהתוס' כתבו שנעשו רשעים אם לא יעשו פירוש לדבריהם הייני רק משום דתוס ס"ל הכי באמת דסתם אנוסים לא הוי מחמת נפשות אבל עיקר התירץ וכוונתם הוא לחלק דלא אמרינן פלג"ד רק בדבר שאיני מעיקר העדות וא"כ הכא אם באנו לדון שהיו אנוסים הרי מ"ש אנוסים הוא ג"כ מעיקר העדות ולומר שלא מחמת ממון אנוסים רק מחמת נפשות הוי חלוקה בעיקר העדות ובזה ל"א פלג"ד זהו עיקר כוונת התוס' ומתורץ לכל השיטות דהכא לא שייך כלל פלג"ד ודוק ועיי' בר"נ שכ' ג"כ דכה"ג לא מקרי פלג"ד אלא מעיקר דבורא תהו לא אמרינן, וזה יש לכוון גם בכוונת דברי התוס' כפי מ"ש וכדמות ראיה מצאתי לדברינו דבכ"מ פי"ב מה' עדות הלכה ב' הביא ג"כ הך קושי' התוס' אמאי לא נימא פלג"ד וכתב ולדעתי המחוור שבהם דהתם עיקר העדות אנוסי' היינו שבאו לומר שלא ראו המלוה וכו' עכ"ל הרי דעיקר התירץ הוא משום דל"א פלג"ד רק במה שאיני נוגע לעיקר העדות ודוק:

וזהו רבות בשנים אשר אמרתי לתרץ הך קושי' שהבאתי לעיל באות ט' אמאי חזר רמב"ח גם ממה שהיה ס"ל בס"ד ברשא דנאמנים באנוסים מחמת ממון ג"כ ואמרתי דבס"ד דלא ידע דקיום שטרות הוי רק דרבנן הוי ס"ל שפיר, דנאמנים באנוסים מחמת ממון ג"כ ואע"ג דאין אדם מע"ר מ"מ פלג"ד אמנם לבתר דהביא הך דר"ל דעדים בשטר הוי ג"כ מה"ת א"כ לא שייך פלג"ד כתירץ הראשון שבתוס' משו"ה ס"ל דמחמת ממון אין נאמנים גם ברישא ודוק (ועיין הפלא"ה שכתב כה"ג):

י"ד) בתוס' בד"ה הרי אלו נאמנים הקשו הא הו"ל מגו במקום עדים דאנן סהדי שלא היו אנוסים והנה כור כתבנו לעיל דתוס' לא ס"ל כרש"י דנאמנים דרישא היא משום הפה שאסור דאז לא היה קשה הא הו"ל מגו למקום עדים דמ"מ נאמנים משים הפה שאסור דרפה שאסר עדיף ממגו וכן כתב הפנ"י בסמוך בתוס' בד"ה חזקה דרש"י ס"ל הפה שאסר עדיף ממגו ומשו"ה הקשו התוס' לפי מה דס"ל דנאמנים משום מגו הא הו"ל מגו במקום עדים ותירצו דמ"מ לא חשיב קיום כיון שאומרים אנוסים והנה באמת יל"ד בזה כיון דס"ל דכל שטר שחתומים עליו עדים הוי כאנן סהדי שלא היו אנוסים א"כ ה"נ מ"ט