תבואות השדה חלק ו קמג

הראשון התם שאני דעדים אחרים כיון שיכולין להכחיש הראשונים בכל עניין אפי' שלא ע"י אמתלא דהא יש להם נאמנות מתורת עדים א"כ כל שבאו אחרים והכחישו הראשונים לא שייך לאוקמא אחזקה דנגד עדים לא מהני חזקה אי ס"ל תו"ת הוי ספיקו דאוריתא משא"כ לגבי העדים עצמם שיחזרו מהגדתם הראשונה שפיר מוקמינן בחזקת העדות הראשון שכבר נתחזק בב"ד, אמנם עד כאן נוכל לומר דהגדה הראשונה כבר נתחזק היינו דווקא אם מסתמא אין יכולין לחזור רק ע"י אמתלא דאונס ואונס לא שכיח וא"כ שפיר מקרי חזקה מה שכבר נתחזק עדותן הראשונ' בב"ד וא"כ כשאח"כ חוזרין אפ"י ע"י אמתלא לא מהני דמוקמינן אחזקה קמייתי דחזרתן מה שחוזרין ע"י אמתלא לא עדיף מתרי ותרי משא"כ אי הו"א דעדים יכולין לחזור אפי' שלא ע"י אמתלא דאונס א"כ מעולם לא נתחזק עדותן בשום פעם כיון שעדיין יכולין לחזיר וזהו כוונת הב"י דבאמת עיקר הטעם שאין חוזרין ומגידין הוא משום שאין נאמנים להשים עצמן רשעים שהעידו מעיקרא בשקר וא"כ הרי ממילא כבר נתחזק עדותן וא"כ ממילא אין נאמנים אח"כ לחזיר אפי' ע"י אמתלא דאונס דאפי נחשוב הגדתן האחרונה שיהי' כמו עדות אחרת והוי ספיקא עכ"פ מ"מ מוקמינן בחזקת עדות הראשון שכבר נתחזק פעם אחת בב"ד וא"כ שפיר צריכין לטמא דאין משים עצמו רשע כדי שיהי' עדות הראשין כבר נתחזק וא"כ ממילא אין יכולין לחזור אפי' ע"י אמתלא אע"ג שאין נעשים רשעים דמוקמינן העדות בחזקת מה שכבר נתחזק מעיקרא וא"ש דברי הב"י ודוק. (ט') וראיתי בשו"ת אמרי אש ליו"ד סי' א' שכתב דמה"ט אין נאמנים באנוסים מחמת ממון כיון דלפי דבריהם היו אז רשעים בשעת חתימה ואם הוא שקר שלא היו אנוסים הרי עכשיו עושים עול שמעידים בשקר לפסול שטר כשר ומשו"ה אמרינן דעד עתה כשרים היו ולא חתמו בשקר ורק עכשיו יצאו מחזקת כשרות עי"ש ולפי דבריו היה מקום לומר דאי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה הרי איתרע עכ"פ חזקת כשרות דידהו ע״י שעכשיו אומרים שקר וא"כ לא נעמיד אותם על מעיקרא ג"כ בחזקת כשרות כיון דאיתרע עכ"פ חזקת כשרות דידהו ויהיה השטר פסול, וצ"ל דאע"ג דחזקת כשרות דידהו איתרע עכשיו מ"ע מוקמינן השטר בחזקתו ואע"ג דלא נתקיים השטר מ"מ לא הורע חזקתו כיון דמה"ת א"צ קיום שפיר מוקמינן השטר בחזקתו, ועפי"ז היה מקום ליישב מה שהקשה בספר הפלאה כיון דבמה שאין חוזרין ומגידין אפי' בעדות בשטר לא נדחה סברת רמב"ח רק במה שכתב דבסיפא אפי' נתקיים השטר מ"מ נאמנים באנוסים מחמת נפשות ובזה נדחו דברי רמב"ח דאין חוזר ומגיד אמנם במ"ש מעיקרא ללישנא קמא דכשאין השטר מקויים נאמנים אפילו באנוסים מחמת ממון לא נדחה וא"כ למה חזר רמב"ח לגמרי מלישנא קמא, והוא קושיא עצומה וכן הקשו כל גדולי האחרונים, אמנם להנ"ל א"ש דבאמת יל"ד בדברי רמב"ח כיון דגם הוא נחית לסברא דאין אדם משים עצמו רשע שהרי מודה דבסיפא כשנתקיים אין נאמנים באנוסים מחמת ממון א"כ למה ס"ל בס"ד דברישא כשלא נתקיים השטר נאמנים אפי באנוסים מחמת ממון אמנם להנ"ל א"ש דס"ל לרמב"ח דאע״ג מע"ר מ"מ איתרע חזקות כשרות דידהו וחזקת השטר לים כיון שלא נתקיים עדיין ומשו"ה השטר פסול אפי' באנוסים מחמת ממון כיון דחזקת השטר ליכא כשלא נתקיים וחזקת כשרות דידהו איתרע עכ"פ אע"ג דאין מע"ר אמנם למסקנא דס"ל לדר"ל דעדים החתומים על השטר הו"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד א"כ תיכף משעת חתימה נתחזק השטר בחזקת כשרות וגם עכשיו אינם מעידים שהוא מזוייף וא"כ שפיר אכא חזקת השטר ומשו"ה אין נאמנים בכל עניין אנוסים מחמת ממון דאע"ג דעכ"פ איתרע חזקת כשרות דידהו, אע"ג דאין משים עצמו רשע מ"מ לא נפסול השטר בכך דמוקמינן השטר בחזקתו תיכף בשעת חתימה כיון דגם עכשיו אין אומרים שהוא מזוייף ומוקמינן השטר בחזקתו ומשו"ה לבתר דשמע לר"ל דעדים החתימה על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, הדר ביה לגמרי מסברתו הראשונה וס"ל דאנוסים מחמת ממון אין נאמנים אפילו בשטר שאינו מקיום, ודוק היטב:

(י') ובשו"ת בית אפרים לחו"מ סימן ע"ד ראיתי שכתב לתרץ דמשו"ה חזר רמב"ח לגמרי מסברתו הראשונה וס"ל דגם ברישא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים באנוסים מחמת ממון דבאמת ידע גם מעיקרא דאאמע"ר רק דהוי ס"ל דלא נעשו רשעים אפילו באנוסים מחמת ממון דמצי לומר כיון דאין כת"י יוצא ממ"א הרי ע"כ יצטרכו לקיום שלהם ואז יאמרו האמת כי אנוסים היו ולא נעשו רשעים כלל אמנם אכתי היה להם לחוש אולי יוציא השטר שלא בפני הלוה ויגבה שלא כדין דכיון דמה"ת א"צ קיים אין טוענין מזוייף שלא בפניו וא"כ אכתי המה רשעים, אמנם כן לבתר דמסיק דעדים החתומים עה"ש נעשה כמי שנחקרה וגובין שלא בפני הלוה ג"כ ואין טוענין מזייף ונעשו רשעים ומשו"ה אין נאמנים אנוסים מחמת ממין גם באין כתב ידם יוצא ממקים אחר אמנם בס"ד שפיר היה ס"ל דאע"ג דאין מע"ר מ"מ נאמנים מחמת ממון ברישא דכיון דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ע"כ יצטרכו לקיום שלהם ואז יטענו האמת דאנוסים היו ולא כעשו רשעים לס"ד דרמב"ח והוא דבר נכון, וצ"ל דאע"ג דמ"מ נעשו רשעים תיכף משעת שחתמו בשקר מ"מ הם יכולים להתנצל שהיה בדעתם להגיד האמת בשעת קיום ולא נעשו רשעים ועיי' רמ"א חו"מ סימן ל"ד סעיף ד' שפסק דכל שיש לומר שטעו בזה לא נעשו רשעים וה"נ אע"ג דלפי האמת אסורים לחתום בשקר בכל גוונא אפילו היה דעתם לגלות אח"כ האמת, מ"מ אפשר שהם טעו בזה שבכה"ג מותר ואינם נעשו רשעים, ועיי' בחתס"ו לאה"ע ח"א סימן ע"ה שכתב דגם בסיפא לעניין שאיני חוזר ומגיד אמרינן ג"כ דאם תיכף לאחר שאנס אותם במחמת נפשות לחתום הלכו אל הב"ד והעידו שבאונס חתמו לא הוי חתר ומגיד דמאי הו"ל למעבד רק הכא כיון שהמתנו עד שהובא השטר לקיים ולא העידו תיכף שפיר הוי בכלל דאינו חוזר ומגיד ומשו"ה נקט רש"י במשנה שמיירי שהובא השטר לקיים בב"ד עי"ש, מ"מ אפשר דבאין כתב ידם יוצא ממקום אחר כיון דע"כ צריך לקיום דידהו לא נעשו רשעים אפילו לא באו עד שעה שהוצרכו לקיים כיון דאי אפשר להתקיים כי אם על ידיהם כמ"ש בשו"ת בית אפרים הנ"ל בס"ד דרמב"ח וא"צ שיבאו תיכף דווקא לב"ד, ואפשר עוד לומר גם באופן אחר קצת עפ"י סברת שו"ת ב"א הנ"ל דוודאי אי לא ס"ל דעדים החתומים עה"ש נעשה כמי שנחקרה שפיר י"ל דבכה"ג היכא שהיה בדעתם שתיכף בשעה שיצטרכו לקיים יאמרו האמת לא נעשו רשעים דבשעת חתימה לא עברו על לא תענה דחתומת השטר לא חשוב כעדות ממש ומשו"ה ס"ל לרמב"ח בס"ד דאפילו אנוסים מחמת ממון נאמנים כמ"ש בשו"ת ב"א הנ"ל אמנם לבתר דמסקינן דעדים החתומים הוי כהגדה ממש א"כ לא שייך לומר שהיה בדעתם בשעת קיום להגיד האמת דמ"מ הו"ל רשעים דעברו על לא תענה בשעת חתימה משו"ה שפיר ס"ל במסקנא דמחמת ממון גם ברישא אין נאמנים, ודוק, שוב ראיתי בחי' הרי"מ שכתב ג"כ דלחתום בשקר אסור משום לא תענה אפי' ליכא הפסד ממון, ומדוייק בזה מ"ש וכ"ת ה"מ בעל פה אבל בשטר לא כלומר דבשטר ליכא ל"ת:

(י"א) בתוס' ד"ה ואין אדם הקשו נימא פלגינן דבורא