תבואות השדה חלק ו קמב

עדים והאיך לוקין הא הו"ל התראת ספק דלמא יחזור ע"י אמתלא, וזה רבות בשנים אשר אמרתי דכה"ג לא הוי התראת ספק דמוקמינן הדבר אחזקה ובוודאי לא יחזור כמ"ש התוס מס' גיטין ל"ג ע"א ד"ה אפקעינהו עי"ש שוב ראיתי בס' ישועות יעקב לאה"ע סי' קנה בסיף התשובה מבנו הגאון ז"ל עי"ש בד"ה אמנם באמת שכתב ג"כ הכי וא"כ שפיר הוי מצינן לומר דגם שני עדים יכולים לחזיר ע"י אמתלא ומשו"ה איצטרך קרא דאפי' ע״י אמתלא אינם יכולין לחזיר ויהי' מתורץ קושיית הפנ"י שהקשה מאי פריך רבא כיון שהגיד שוב איני חוזר ומגיד דלמא בכה"ג שיש להם אמתלא טובה שהיו אנוסים ע"י נפשות שפיר יכולין לחזור ולהנ"ל א"ש דע"כ כי אתי קרא שאינן חוזרין ומגידין אצטריך דאפי' ע"י אמתלא אינם יכולין לחזור ואפשר שזהו כוונת רש"י בד"ה כיון שהגיד שהביא הקרא כלומר דמוכח מדצריך קרא שאפי' ע"י אמתלא אינם יכולים לחזיר דאי רק בלא אמתלא אינם יכולין לחזור ע"ז ל"ה צריך קרא דאי נימא דיכולין לחזור אפי' בלא אמתלא האיך משכחת שום עדות שבעולם וע"כ דעדים אפי' ע"י אמתלא אינם יכולין לחזור ואפשר דרמב"ח בס"ד הוי ס"ל באמת דע"י אמתלא חוזרים ומגידים ומשו"ה ס"ל דאנוסים ע"י נפשות נאמנים אפי' בכתב ידם יוצא ממקום אחר אע"ג דלית להו מגו וע"ז השיב לו רבא דשני עדים אין חוזרים ומגידים אפי' ע"י אמתלא:

(ז) ולהסביר העניין נ"ל דהנה באמת יש לחקור דניהו דאינם נאמנים לחזור ע"י אמתלא שיהיו נאמנים בתורת עדות גמורה בדבריהם האחרונים כגון לקרוע השטר באומרי' אנוסים מחמת נפשות או כיוצא בו עכ"פ למה לא נקבל דבריהם אחרונים בתורת ספק עכ"פ כגון גבי שטר שיהי' הדין שלא לגבות בו עכ"פ ויהי' כמו תרי ותרי דעלמא דאמרי' במס' כתובות כ' ע"א דמהני תפיסה ולמה נימא שאין ממש בדבריהם האחרונים והשטר כשר לגמרי וצ"ל כיון שהשטר הוחזק ע"י המכירים כתב ידן לכשר גמור נשאר השטר בחזקתו, וכה"ג כתבו התוס' מס' גיטין ב' ע"ב בסו' ד"ה ואם יש עליו עוררין דאם כבר נתקיים אפי' הלוה טען מזוייף לא מהימן כיון שהוחזק בהיתר עיי"ש היטב דאפילו בשטר דאיתרע ע"י נפילה מ"מ אם הוחזק בהיתר לא חיישי' למידי וא"כ ה"נ אפי' נימא דמה שחוזרין ומגידין אינו אמת ברור מ"מ ספיקא הוי לא מהני כלל להורע כח השטר דמוקמינן השטר בחזקתו (עיין שטמ"ק ד"ה עוד כתב הר' יהוסף הלוי ואפילו אם העדים שמעידין כתב ידן באו בבת אחת אם העדים שאומרים אנוסים מחמת נפשות ל"ל דבכה"ג יהי' נאמנים בטענת אנוסים מספיקא עכ״פ דכה"ג לכאורה תו ליכא חזקת השטר כיון שתיכף בשעה שבאים לקיים השטר טוענים עדי השטר אנוסים מ"מ י"ל דבכה"ג ג"כ מוקמינן השטר בחזקתו דאפי' קודם שנתקיים כבר הי' מוחזק אצלינו השטר שהוא וודאי כשר דמה"ת לא חיישי' כלל לזיופא ואיכא שפיר חזקת השטר ומשו"ה לא חשבי' חזרת העדים אפילו לספיקא בעלמא אמנם היינו דוקא לרבא דס"ל הכי דשטר א"צ מה"ת קיום כלל משא"כ רמב"ח בס"ד הוי ס"ל דשטר צריך קיום מה"ת א"כ ניהו דס"ל ג"כ דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ש"מ ע"י אמתלא הוי ס"ל דעכ"פ חזרת הערים משוי לספק וממילא השטר פסיל דחזקת השטר לא מהני כיון דעפ"י הגדת העדים שהיו אנוסים מעולם לא הי' בחזקת כשר, אמנם באין כתב ידם יוצא ממקום אחר הכל מודים דאנוסים מחמת נפשות נאמנים או משום הפה שאסור לפירש"י או משום דלא הוי קיום עכ"פ לפי' התוס' וא"כ פליגתא דרמב"ח ורבא בס"ד הוא אי שטר מה"ת צריך קיום או רק מדרבנן דלרבא א"צ קיום רק מדרבנן ולרמב"ח צריך קיום מה"ת, ודו"ק, ולרמב"ח סיפא נמי מיירי שאומרי' אנוסים בשעה שהובא השטר לקיים בב"ד רק רישא מיירו דליכא עידי קיום אחרים, ובסיפא איכא עידי קיום אחרים מ"מ עכשיו הובא השטר לקיים ואפשר דמשו"ה פרש"י במשנה שהי' מעידים לקיים השטר משום לישנא קמא דרמב"ח דס"ל דאפי' בסיפא כשיש עדי קיום אחרים נאמנים באנוסים מחמת נפשית ולכאורה קשה איך הי' טועה בזה שהעדים יכולים לחזור ונאמין לדבריהם אחרונים משו"ה פרש"י שרק עכשיו מעידים על השטר וא"כ לא הי' לשטר עדיין חזקת כשרות כיון דס"ל לרמב"ח דמה"ת צריך קיום וא"כ אע"ג דאינם כאנמים אפי' ע"י אמתלא מ"מ ספיקא מיהו איכא במילתא וחזקת השטר ליכא כיין דמעולם לא נתחזק אצלינו בכשר ומשו"ה נאמנים במחמת נפשות ללישנא קמא דרמב"ח אפי' היכא שיש עדי קיום אמנם בשטר שכבר נתקיים מקדם והוחזק בכשרות אפי' ללישנא קמא דרמב"ח אינם נאמנים אפי' באנוסי' מחמת נפשות דאע"ג דיש להם אתמלא מ"מ לא נוכל לעשות עדותם האחרונה כוודאי ולא היי יותר מספיקא עכ"פ וכיון דהשטר נתקיים מכבר מוקמי' השטר בחזקתו אפי' לל"ק דרמב"ח ודו"ק, (ועיין בשטמ"ק שהביא ג"כ שיש חילוק בין אם העדים מעידים בשעת קיום או לא שכתב וז"ל אם כשבאו לקיים השטר נפל זה ההפרש וכו' כיון שכבר נפסל השטר ואיתרע בב"ד שוב אין לו תקנה, עי"ש היטב) ודו"ק, אמנם רבא ס"ל דאפילו לא נתקיים מכבר מ"מ כיון שמה"ת א"צ קיום הו"ל השטר בחזקת כשרות כמו אילו נתקיים מכבר ומשו"ה לא מהני עדותם האחרונה להורע חזקת השטר כלל ומשו"ה ס"ל דאין נאמנים בסיפא כלל אפי' באנוסים מחמת נפשות, אמנם באנוסים מחמת ממון כיון דמשוי נפשיהו רשעים גם רמב"ח אפי' בל"ק מודה דלא מחשבינן עדותם כלל אפי' לספק בעלמא ומשו"ה השטר כשר רק ברישא היכא דהשטר צריך קיום ס"ל בלישנא קמא דגם מחמת ממון נאמנים או משום הפה שאסר כמ"ש לעיל בכוונת רש"י דבכל מקים דאמרי' הפה שאסר אינו בתורת נאמנות רק הוי כאילו לא העידו כלל ומ"מ פסול השטר כמ"ש לעיל דמכיון שהובא לקיים ולא נתקיים איתרע ליה השטר, או דמשו"ה ס"ל להרמב"ח בל"ק ברישא דאפי' מחמת ממון נאמנים אע"ג דאין אדם מע"ר מ"מ הרי לא נתקיים עכ"פ דאע"ג דא"א מע"ר מ"מ עדי קיום ליכא כמ"ש התוס' לענין דלא הוי מגו במקום עדים כיון דלא נתקיים עכ"פ ה"נ אע"ג דא"א מע"ר גם לרמב"ח מ"מ קיום ליכא ומשו"ה ברישא גם מחמת ממון נאמנים אע"ג דגם רמב"ח ס"ל אאמע"ר, ודו"ק היטב:

(ח') והנה בב"י בחו"מ סי' כ"ט. כתב הטעם דאין הרי עע"ר שהעיד שקר חוזר ומגיד משום דאמע"ר ואם חוזר ומגיד משו"ה אין חוזר ומגיד וראיתי בישועות יעקב (לאה"ע סי' קנ"ה בתשובה שם) שהניח דברי הב"י בצ"ע הא קיי"ל אין חוזר ומגיד אפי' באנוסי' מחמת נפשות הרי דאפי' במקום שאין מע"ר ג"כ אין חוזר ומגיד ועיי' בס' עדות ביוסף להגאון ר' יוסף שאול ז"ל על הרמב"ם פ"ג מהלכות עדות שהביא ג"כ הך קושי' על הב"י] ונ"ל ליישב דברי הב"י הנ"ל דהנה לכאורה יש לחקור למה לא יהי' חוזרין ומגידין ע"י אמתלא עכ"פ ולמה לא נימא דהעדות אחרונה יהי' עכ"פ כמו תרי ותרי נגד העדות הראשונה ועיון בחי' הרי"מ לחו"מ סי' כ"ט שהאריך בזה] ונ"ל ליישב בפשיטות דכיון שהעדות הראשונה כבר נתחזק בב"ד וא"כ אפי' אי נחשוב חזרתן כתרי ותרי מוקמינן אחזקה קמיותו שכבר נתחזק עדותן הראשונה, ואע"ג דאם עדים אחרים מכחישין הראשונים לא מוקמינן אחזקת עדות