תבואות השדה חלק ו יד

אמנם מי שאינו יכול לעסוק בתורה באיזה אופן ימצא מנוחה בעוה"ב ע"ז פירש"י כמו איש על ידו כלומר שאיש אחר יעסוק בתורה על ידו ועי"ז יהי' לו חלק בעוה"ב, וזה כוונת הפסוק ויד כלומר במצות שיעשה ביד דהיינו צדקה זה תהי' לך מחוץ למחנה דהיינו בעוה"ב, ודו"ק– ושמעתי בשם הקדוש רבי ר' אלימלך זי"ע לפרש ״ראה תאנה שבכרה כורך עליו גמי״ כלומר כשמשתוקק לתאוות עוה"ז ישים אל לבו כי סופו ישכב בעפר ויצמח עליו גמי, ודפח"ח, ואנכי הוספתי על דברי קדשו כי הנה איכא למ"ד שהעץ הדעת הי' תאנה, והנה ידוע כי שורש כל התאוות של היצה"ר היה העץ הדעת, וזה כוונת התנא ראה תאנה שבכרה כלומר אם מתגבר עליו תאוות העוה"ז שהוא ע"י תאנה כורך עליו גמי, כנ"ל, (אח"כ ראיתי בס' מאור ושמש שכ' כן ושמחתי שכוונתי לדעתו הקדושה). כ"ז) במג"א לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה וגו', והוא תמוה הלא זה פחיתית הכבוד למלך, אם אחד יקל בכבוד המלך ויאמרו שלא רק בפני המלך לבדו חטא רק נגד שאר השרים, א"כ מבזה הוא בכבוד המלך ואיך לא ירא ממוכן לומר כדבריהם האלו? ונראה לי כי כוונת ממוכן הי' רק להגדיל החטא נגד המלך דהנה אם המלכה חטאה נגד המלך בהיותו לבדו ואין איש עמו יוכל המלך למחול משא"כ אם חטאה במעמד כל השרים אין המלך יוכל למחול, וזה מ"ש ממוכן לא על המלך לבדו וגו' ויהי' כוונת ופי' ״על״ בסמוך כלומר חטא ושתי לא הי' במעמד המלך לבדו שיוכל למחול כיון שאין בזיון גדול כ"כ רק על כל השרים ועל כל העמים כלומר במעמד כל השרים וא"כ חטא כזה נגד המלך כשהי' במעמד כל השרים הוא חטא גדול מאוד, ח"ש והיום הזה תאמרנה שרות פרו"מ כלומר כי יאמרו מה שהי' כהיום הזה שאז הי' מקובצים כל השרים וסגנים ואז הוא בזיון גדול להמלך אשר על בזיון כזה אין בכחו למחול אפי' נגד המלכה וא"כ עכ"פ הי' טענת ממוכן העיקר מה שחטאה נגד המלך והכל היה מן השמים שתהרג ושתי ותמלוך אסתר שיהי' ישועה לישראל, (ובמקו"א הארכתי יותר בס"ד) והבן כ״ח) נשאלתי מכבוד הרב הגאון הצדיק וכו' מו"ה חיים לערמאן שליט"א האבדק"ק פלאצק (רוסיא) יצ"ו לבאר הא דאיתא במס' סוטה [דף מ"ט ע"א] גבי רב הונא אשכח תמרי דחינונותא וכו' אמר לי' שמחת את לבי והקהית את שיני, (כלומר משום שלקח התמרי ממנו ונתנה לבנו) ואמר היינו דאמרי אנשי רחמא דאבא אבני, אלמא דאינו אוהב כל כך לבני בניו, ובזוה"ק פ' ויחי [דף רל"ג] איתא שם וז"ל ברכתא דבריך לבני יוסף אמאי אקדים לון ברכאן עד דלא בריך לבנו, אלא מכאן דחביבותא דבניה בנו חביב עליה דבר כש יתיר מבנו וכו', עכ"ל עי"ש וא"כ מוכח שהאדם אוהב בני בניו יותר מבניו ונ"ל ליישב דלעולם אוהב בני בניו יותר מבניו רק התם במס' סוטה משו"ה אמר הקהית את שיני היינו משום דהקפיד על רבה בריה שהוא עכ"פ הי' צריך לנהוג כבוד באביו ולא ליקח התמרה שרצה ליתן לאביו וליתנה לבנו אמנם י"ל עוד דרך אחר דבאמת אדם אוהב בניו יותר מבני בניו, אמנם מ"ש בזוה"ק דחביבותא דבני בניו חביב עליה דבר נש יתיר, כוונת הזה"ק הוא כך, דבאמת יל"ד מ"ש דחביבותא דבני בני וכו' ולא אמר בקיצור דבניה בני חביב עליה דבר נשתיר, אמנם כוונת זיה"ק הוא כך דלשון חביביתא לא שייך רק במי שהוא חשיב אצל הקב"ה כמ"ש התנא במס' אבות חביבין ישראל שנקראו בנים, והנה עי שזוכה להיות לו בן חביב וודאי יש לו שמחה, אמנם מ"מ אין שמחתו שלמה כ"כ דמי יודע במה שיהי' אחריו אם הבני בנים ג"כ יהי' צדיקים, אמנם אם רואה שבני בניו הם צדיקים ג"כ אזי יש לו שמחה יתירה דאז כבר הוא מובטח שלא ימישו מדורותיו ע"ע כדאיתא במסי ב"מ (דף פ"ה ע"א) כל שהוא ובנו ובן בנו ת"ח שוב אין התורה פוסקת מזרעו, והנה ידוע ששמחת אבות הקדושים בבניהם לא הי' רק במה שראו שיהי' צדיקים ויעקב אבינו ע"ה נסתכל היטב במנשה ואפרים מה יהי' בדורות הבאים אחריהם ומשו"ה כשראה ברוח הקרש כל הגדולה שעתיד לצאת מאפרים ומנשה כמ"ש וזרעו יהי' מלא הגוים שראה יהושע עתיד לצאת ממנו נתמלא שמחה יותר ממה שראה שבניו הם צדוקים דמכיון שבני בניו הם צדיקים ג"כ בטוח הוא על לעולם, וזה כוונת הזוה"ק שמדייק דחביבותא דבניה בני כלומר בני בניו נקראים חביבים דהיינו שהם צדיקים דאם לא הי' צדיקים לא הי' נקראו חביבים חביב עליה דבר נש יתיר מבנו דאם בני בנים ג"כ חביבים יש לו שמחה גדולה יותר ממה שבניו הם חביבים כלומר צדיקים דבבני בניו הוא מובטח שהתירה לא תפסק ממנו לעולם, כנ"ל בכוונת דברי קדשו של הזיה"ק ויהי' הקב"ה בעזרנו שלא ימישו דברי תורה מפינו ומפי זרעים תרע זרעינו עד עולם, אמן:

כ"ט) במסורה ג"פ אמלא, את מספר ימיך אמלא ואוצרותיהם אמלא, ופי אמלא תכחות, הכוונה היא כך כי מצינו הרבה צדיקים מתים קודם שבעים שנה, וא"כ חסרו מצות אשר הי' צריכים לקיימם, אמנם אם בחייהם הי' מזכים את הרבים א"כ אין שיעור למנין מצותם כי אפי' אחר מותם נמי יש להם חלק במצות שאחרים עושים, וז"ש הכתוב את מספר ימיך אמלא כמ"ש בעה"ט ״אמלא" בגימ' שבעים (חוץ משנה שנולד ושנה שמת בה) ושמא תאמר הלא יש צדיקים אשר לא הגיעו לשבעים שנה ע"ז אמר מ"מ אוצרותיהם אמלא כלומר שלא יחסר משכרם משים ופי אמלא תוכחות וא"כ כיון שזכו לזכות את הרבים אין שיעור לשכר מצותם. השי"ת יזכנו שנמלא שנתינו בנחת אמן:

ל') במדרש. (שמות) ואתה תבא אל אבותיך בשלום, אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע כל מה שסגלתי מע"ט בעוה"ז אני הולך אצל אבותי בשרו הקב"ה חייך שעשה אביך תשובה, נ"ל הכוונה כי לפעמים יש לאדם זכות אעפ"י שלא הי' צדיק כל כך למשל אם אביו הי' רשע גדול ולא חנכו בדרך התורה ויראה אם אפי' לא סגל מצות ומע"ט כראוי מ"מ יש לו חלק לעוה"ב והי' סבור אברהם שמה שאמר לו הקב"ה ואתה תבא אל אבותיך היינו שהשי"ת יעריך מעשיו נגד מעשי אבותיו ועי"ז יזכה לחיי עוה"ב, וע"ז תמה שאחר שהתהלכתי לפניך בכל כחי אין לי זכות אחר רק שתעריך מעשי נגד מעשי אבותי, אמנם כוונת הקב"ה הי' שמה שעשה תרח תשובה יהי' ג"כ נחשב לאברהם לזכות כיון שהוא גרם לו שיעשה תשובה, וז"ש לו הקב"ה חייך שעשה אביך תשובה, כלומר כי מה שעשה אביך תשובה הוא ע"י מעשיך הטובים וזכותך גרמה לו וא"כ ני מצרף לך זה הזכות ג"כ מה שאביך עשה תשובה, ודו"ק:

ל"א) בפסוק ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וד' הצליח דרכי וגו', ואינינו מובן כי מי שהולך אודות איזה עסק לא יוכל לומר שהצליח רק אם הגיע למחוז חפצו והנה כאן שחזרו מדבריהם ולא רצו לשלח עמו את רבקה איך יוכל לומר וד' הצליח דרכי הלא על זה אנו דנין אם הצליח? ונראה דהנה עוד יל"ד מה ראו עתה לחזור מדבריהם הראשונים שהיו מרוצים לומר הנה רבקה לפניך קח ולך? ונ"ל דהנה במס' חולין (דף צ"ב ע"ב) אמרי' בית תינוק ואשה אעפ"י שאין נחש יש סימן, והנה כאן לאחר שגמרו בלבם לשדך עם יצחק מת בתואל וראו שאין זה סימן טוב ורצו לחזור אמנם באמת פירשו דבתואל