תבואות השדה חלק ו קלה

דרב וא"כ מכ"ש כי טען היה לי ואבד דנאמן ומוטב טפי לומר הכי מדנימא דהרי"ף פליג על כל הפוסקים דס"ל הא דר"נ), עכ"פ מ"ש בלשון הרמב"ם הוא וודאי נכון בס"ד, ובנוסחי הרי"ף שלפנינו איתא להא דר"נ (במוסגר) אמנם מסתמא נאמן הר"נ שכתב שהרי"ף לא הביא הא דר"ש יעי' ברא"ש שכתב ג"כ דהרי"ף לא הביא הא דר"נ, וכתב שם מדהביא סתמא דמתניתין במס' כתובות פרק הכותב משמע דס"ל כר"מ דלא יפרעו, ולע"ד צ"ע דאדרבא כיון דקיימ"ל כ"מ ששנה רשב״ג במשנתינו הלכה כמותו' והרי"ף הביא שם בשם רשב"ג דבע"ח גובה שלא בפרוזבול א"כ ע"כ הכי ס"ל דמסתמא לא יחלוק הרי"ף על הך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותי, וכבר הבאתי לעיל בשם השטמ"ק דלרשב"ג אפיל לאחר הסכנה גובה שלא בפרוזבול והיינו כמ"ש דמשעת הסכנה הורגלו עצמם שלא לשמור הפרוזבול וא"כ יתפרשו דברי הרי"ף ממש כדברי הרמב"ם תלמידו. ודוק, [ועיי' ספר יד מלאכי כלל ש"ז משמע דסתמא הלכה כרשב"ג במשנתינו היכא שאינו מפורש אפכא להדיא] ועי' ביש"ש שבזמן שרואין שאין העם יודעים כלל מדיני שמטה וודאי אינו נאמן לומר פרוזבול ועי' בטור שהביא בזה שו"ת הרא"ש ג"כ, והנה לפי דעת כל הפוסקים מדרבנן עכ"פ נוהג שמטה בזמה"ז:

כ"ה) והנה בתומים ס"ק כ"ט כפי הנראה מדבריו משמע דהכא גבי פרוזבול רק משו"ה נאמן המלוה לומר היה לי ואבד משום דמסתמא הלוה אינו יודע והו"ל בו"ש בצרוף חזקה דלא שבק התירא ומהני להוציא ממון עיי"ש, ולע"ד יש לעיין בזה דא"כ דרק מטעם ברי ושמא המלוה נאמן א"כ אמאי פסק המחבר בטוען תנאי היה נאמן במגו דפרוזבול היה לו הא פרוזבול גופא אם הלוה מכחישו בברי אין המלוה נאמן וא"כ בתנאי שהלוה מכחישו בברי איך יהי' נאמן וצ"ל דהתומים ס"ל דמ"מ מגו מעליתא הוא דהיה ניחא ליה יותר לטען פרוזבול שלא היה יכול להכחישו בברי וטוען תנאי וע"כ שהאמת כדברי המלוה ואיכא שפיר מגו מ"מ גבי פרוזבול כמי משכחת לה שהלוה מכחישו בברי שאומר שיודע בבירור שאותו היום שהמלוה אמר שעשה פרוזבול שהיה עמו כל היום ולא עשה פרוזבול, ויש לעיין בזה אי טענת פרוזבול מיירי דווקא בברי ושמא או אפילו בברי וברי ג"כ נאמן, ודו"ק, ובעיקר הדבר מ"ש השו"ע בחו"מ סימן ס"ז סעיף ל"ד דנאמן לומר תנאי במגו דפרוזבול היה לי אע"ג דהוי מגו להוציא נ"ל דמגו כהאי מה שיש בידו לעשות עדיף משאר מגו כמ"ש הכה"ג בכללי מגו בשם הרבד"ז דגבי שליש כיון שיש בידו לעשות הדבר אמרינן מגו אפילו להוציא (עי' תומים סימן פ"ב כללי מגו אות ו') וא"כ ה"נ כיון שהיה בידו לעשות פרוזבול ולא עשה ע"כ שאמת הדבר שהיה תנאי ומשו"ה מגו כה"ג מהני אפילו להוציא ודו"ק היטב:

(כ"ו) והנה אם גם במע"פ תקני פרוזבול התוספ' במס' ב"ק ל"ז ע"א ד"ה אין צריכין כתבו להדיא דאפילו במלוה ע"פ שייך פרוזבול אמנם מדברי רש"י שם נראה דדווקא במלוה בשטר שייך פרוזבול ולכאורה י"ל דתליא בהא דרש"י דס"ל דרבא משני הפקר ב"ד אפילו אי שמטה דאוריתא וא"כ י"ל דבעינן דיוקא במלוה בשטר דהוי עכ"פ כגבוי טפי, אמנם תוספ' לשיטתו דרבא ג"כ לא משני הפקר ב"ד רק על הא דתקנו דתשמט זכר לשביעית והנה כבר הבאתי לעיל דפרוזבול נמי הוי זכר לשביעית ס"ל שפיר דגם במע״פ שייך פרוזבול, ודו"ק היטב:

(כ"ז) אעתיק בכאן מה שראיתי במהרם שיק (על תרי"ג מצות, סימן תעיז) שכתב ליישב דברי הרי"ף מה שלא הביא הא דר"נ דנאמן לו' פרוזבול היה מטעם לא שבק התירא, והוא כך, דבאמת היה המלוה להיות נאמן מטעם בו"ש בריא עדיף דהמלוה טוען בריא והלוה רק שמא רק אי ס"ל דשמטה דאוריתא א"כ הא דעקרי חז"ל שמטה מטעם הפקר ב"ד ע"י פרוזבול אינו מתחיל החיוב רק לאחר שמט' והו"ל כאינו יודע אם נתחייבת וצריך הטע' משום לא שבק התירא, אמנם הריף ס"ל שמטה בזמה"ז רק מדרבנן א"כ הפקירו מצוות שמטה לגמרי ע"י פרוזבול והו"ל הלוה בטענת שמא כאינו יודע אם פרעתי וא"כ חייב אפילו בלא הטעם דלא שבק התירא עי"ש, אמנם בספר ערך שי לחו"מ סימן ס"ז ראיתי דהכא כמו שהחיוב וודאי, ה"נ שמטה הוא וודאי, וא"כ אפילו הלוה איני יודע אם היה לו פרוזבול או לא לא הוי כא"י אם פרעתי, דהספק בא מצד אחר עי"ש בד"ה ובמרדכי, ואמנם יש ליישב דברי המהרם שיק הנ"ל דהכי תלי אי ס"ל חזקה דאיתרע שמי' חזקה או לא שמי' חזקה וא"כ אי ס"ל חזקה דאיתרע שמי' חזקה הו"ל שפיר חזקת חיוב דאע"ג דחזקת חיוב איתרע ע"י שכבר עבר שמטה מ"מ כיון דחזקה דאיתרע שמה חזקה איכא שפיר חזקת חיוב והו"ל הלוה שאינו יודעים אם היה פרוזבול כמו א"י אם פרעתי, אמנם המחוור מ"ש לעיל (באות כ"ד) דהרי"ף ג"כ ס"ל הא דר"נ רק דסמך עצמו על מ"ש להך דרשב"ג במסכת' כתובות דמסכנה ואילך גובה שלא בפרוזבול ור"נ נמי קאי על זה דאי לאו משום שהיא סכנה לא היה נאמן בטענת אבד דהוי טענה גרועה רק כיון דהיה סכנה לשמור הפרוזבול ממילא לא הוי אבד טענה גרועה כמ"ש לעיל ודוק:

(כ"ח) ולאשר ראיתי הרבה גדולים שנוהגים ללמוד זכות מ"ט לא נהגו פרוזבול בזמה"ז, נ"ל ג"כ עפי"מ שכתבתי לעיל באות ט"ז בהא דר' יוחנן לא הי' רצה לסמוך על עצמו לומר דשטר אינו משמט היינו משום דגם שטר לא הוי כגבוי ממש דהא אם הלוה יטעון אזוייף יצטרך קיום מה"ת לדעת הר' אביגדור בש"ך חו"מ סימן מ"ו ס"ק ט' ואע"ג דמסתמא אינו מזוייף מ"מ לא הוי כגבוי ממ"ש, וא"כ היינו דווקא בזמן הגמ' הי' לנו לחוש דלמא יטעון הלוה מזוייף אע"ג שאינו מזוייף מ"מ לא יפסיד הלוה כלום אם יטעון מזוייף ויכריח המלוה להביא עדי קיום ואפשר שיחשוב הלוה דלמא עי"כ יתפשר עמו משא"כ בזמ"ה שענוש יענש עפ"י חק המלך אם טען מזויף ואח"כ מביא המלוה עדי קיום אזי ענש יענש ויתיסר הלוה עפ"י חק המלכות וא"כ כל שטר אין שום ספק שבוודאי לא יטעון הלוה מזוייף א"כ הי"ל שפיר כגבוי ממש ומשו"ה אינו משמט, והבן רק מ"מ אנשי מעשי נוהגים לעשות פרוזבול אפי' במלוה בשטר ואמרתי להעתיק פה נוסח פרוזבול, (עפימ"ש בשו"ת חת"ס חחו"מ סי' קי"ג, ובעט סופר ח"ב כלל מ"ב פרט ב' ובתוס' ביאור קצת) המלוה מביא או שילח כתב לב"ד בלה״ז:

מוסרנו לכם (פ' ב' פ' ופלוני ב"פ) הדיינים שבמקום (פלוני) שכל חיב שיש לי שאגבהו כל זמן שארצה יום..... שנת..... לבע, (פב״ב,) ואח"כ כותבין הב"ד בזה"ל:

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא מכתב הנודע לנו ב"ד ח"מ וניכר לנו היטב שהוא כתיבת וחתמ"י לפ' ב' פ), ומדאתברר לנו שכן הוא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי ויהי' לפרוזבול זה כל תוקף עוז היום יום.... שנת..... לב"ע, שהוא שמטה. דק' לפלוני) הק' (פלוני) הק' לפלוני) בית דין צדק דעיר לפלוני) יצ"ו עוד נזכה לראות ירושלים בנויה, על תלה וארמנותיה שלום שנזכה למנות שמטין ויובלות וישיב שבותינו כבראשונה וקרן דוד יצמיח במהרה בימינו, בשם ד' אלקי ישטנו ועזרינו:

כ"ט) ועתה נעתיק ח"ת בסוגי דהלואת יוט מס' שבת (דף קמ"ח ע"ב), הנה שם פליגי רבה ור' יוסף ד״ר יוסף ס"ל הלואת יו"ט לא ניתנה ליתבע דאי אמרת ניתנע=