תבואות השדה חלק ו קלא

דמסרו אהרדי וכי במה קונה הב"ד החוב במילי בעלמא, אמנם י"ל כיון דמסרו מיליהו אהדדי שפיר מהני דאגב דקנה גמר ומקנה כמ"ש התוספ' מסכת' ב"מ ע"ד ע"א ד״ה הכא לאו בידו לענין אסמכתא דכל היכא דקנה גמר ומקנה משו"ה מהני כאן מסירת מילי בעלמא ג"כ וא"כ היכא שאינם מוסרים אהדדי לא מהני במסירת מילי בעלמא בלא פרוזבול כך היה ההו"א ומשו"ה הביא דר' יונתן מסר מילי לר' חייא בר אבא אמר צריכנא מידי אחרינא כלומר דר"י היה סובר באמת דצריך עוד שגם ר"ח ב"א ימסור לו ג"כ דנוכל לומר איידי דקנה גמר ומקנה ואמר ליה לא צריכת כלומר דאפילו היכא דלא שייך איידי דקנה גמר ומקנה מ"מ מהני כיון דעיקר שמטה היא רק לזכר בעלמא א"כ כל שעושה איזה דבר הוי זכר עכ"פ ומהני, ומדוייק הלשון צריכנא מידי אחרינא, כלומר אם צריך שהוא גם הוא ימסור לו חובו כמו שהוא מסר לו וכמו ברבנן דבי רב אשי דאי כוונתו אם צריך לכתיבת פרוזבול היה לומר לו אם צריך פרוזבול, אמנם לפימ"ש מדוייק הלשון שפיר כנ"ל, ועיין בר"ן שהוכיח מהא דרבנן דבי רב אשי דלא בעינן ב"ד אלים טפי דווקא וכדעת הרי"ף דלא הביא הא דשמואל דבעינן ב"ד דרב אמי ורב אסי, וא"ש עפ"י מ"ש לשמואל דס"ל שביעית בזמה"ז דאורייתא וא"כ ע"כ הני רבנן ס"ל שביעית בזמה"ז דרבנן משום זכר לשביעית ומשו"ה סגיא להו במילי בעלמא דאיכא זכר עכ"פ, ודוק:

(ט״ו) בגמרא ר"י ור"ל אמרו תרווייהו שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט אח"כ מסיק הגמרא דר"י אמר משמע ואמר ליה רב אסי והא תניא כוותיה דמר אמר ליה וכי מפני שאני מדמין נעשה מעשה, והנה צריך להבין אמאי לא רצה לסמוך על עצמו הלכה למעשה במה דאמר מעיקרא דשטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט וגם תניא כוותיה בברייתא רק משום ספק ״דלמא" ברייתא ב"ש לא רצה לעשות מעשה לומר דאינו משמט, והנה ראיתי בתומים סימן ס"ז ס"ק ב' שכתב דר"י ס"ל שביעית בזמה"ז מה"ת משום הכי לא רצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה ולא מלאו לבו להקל באיסור של תורה עי"ש, אמנם מ"מ הדבר צריך עיון וכי לא היה רבי יוחנן רב גובריה לסמוך על עצמו אפילו באיסור תורה ובפרט בדבר שבברייתא נמי תניא כוותיה רק משום דלמא בריתא ב"ש לא רצה לסמוך על עצמו, ונ"ל דהנה רש"י בד"ה אינו משמט כתב וז"ל:

דכגבוי דמי וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה הן וגבויות ממש ואין כאן חוב' עכ"ל, והכה מה שרש"י האריך כל כך בלשון במ"ש דכגבוי דמי וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה הן ואח"כ מוסיף עוד וגבויות ממש, ואין זה דרכו של רש"י להאריך כל כך, ונ"ל דכוונת רש"י הוא כך דהנה לכאורה יש להקשות לר"י אי נימא דשטר אינו משמט א"כ האיך מצינו ששמיטה יהיה משמט כיון דס"ל בכל מקום שיעבודא דאוריתא א"כ גם במע"פ הנכסים משעובדין והנה התוספ' במסכס' שבועות ל"ז ע"ב ד״ה ואין לשבעין הרגישו בזה, ושם תירצו דמיירי שמחל לו השיעבוד, אמנם לפי"ז קשה בשטר נמי משמע אם מחל לו השעוביד (ועי' בספר גרש ירחים שעמד ג"כ בזה) ועוד קשה דאי רק במחל השעוביד נוהג מצות שמטה א"כ למה נמנעו מלהלות הא ביד המלוה שלא למחול השיעבוד? משו"ה נ"ל לחלק דלעניין שמטה כל שיש איזה טענה נגד המלוה שאינו חייב לו תו ליכא למימר כגבוי דמי שלא ישמט דהא עכ"פ צריך ליגוש את הלוה וא"כ במע"פ איך נוכל לומר דהוי כגבוי אע"ג דשיעבודא דאוריתא כיון דהלוה מצי לכפור לו כל החוב ואפילו שבועה א"צ מה"ת ממילא לא הוי כגבוי משו"ה משמט משא"כ בשטר דאינו יכול לכפור ואע"ג דמצי טען אשתבע לי דלא פרעתיך [עי' בחו"מ סימן פ"ב] זהו רק מדרבנן (ועי' בחידושי הרי"מ למס' גיטין שהאריך ג"כ בזה) וא"כ שפיר יש חילוק מה"ת בין מלוה בשטר למע"פ מה"ת דבמע"פ לא הוי כגבוי כיון שהלוה יכול לכפור בו ובמלוה בשטר שאין ביד הלוה לכפור הוי שפיר כגבוי אמנם רב ושמואל דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא ממילא גם מלוה בשטר לא הוי כגבוי כיון דשל"ד וא"ש בהא פלוגת' דרב ושמואל ור"י ור"ל במלוה בשטר אי משמט או לא כל אחד לשיטתו דרב ושמואל דס"ל של"ד גם מלוה בשטר לא הוי כגבוי ומשו"ה משמט, ור"י ור"ל דס"ל ש"ד הוי כגבוי ואינו משמט, אמנם במע"פ לכ"ע לא הוי כגבוי כיון שהלוה יכול לכפור ומשו"ה מע"פ לכ"ע משמט ועי' בירושלמי ריש פרק י' מסכת' שביעית משמע דהא דאמר ר"י הכא שטר שאין בו אחריות נכסים משמט היינו רק לר"מ דלא ס"ל אחריות טעות סופר משא"כ לרבנן דס"ל אחריות טעות סופר כל שטר אינו משמט לר"י, וא"כ א"ש רב ושמואל ור"י ור"ל כל חד לשיטתו לפי מאי דס"ל לר"י מעיקרא קודם שחזר בו, ודו"ק [ועי' בחידושי כתב סופר מס' גיטין שכתב ג"כ כה"ג דרב ושמואל ור"י ור"ל לשיטתו]:

(ט"ז) והנה נראה דעד כאן נוכל לומר דכל שטר הוי כגבוי היינו רק אם לא משכחת שום צד שיוכל הלוה לפטור עצמו מה"ת כשיש למלוה שטר אז שפיר הו"ל כגבוי ממש משא"כ אם יש איזה צד גם בשטר שיוכל הלוה לפטור עצמו תו ל"ל דהו' כגבוי ממש וזהו ברור בסברא, וא"כ לפי דעת הר' אביגדור (הובא בש"ך חו"מ סימן מ"ו ס"ק ט') דהיכא שהלוה טוען מזוייף צריך קיום מה"ת א"כ האיך אפשר לומר דבשטר הוי כגבוי ממש דלמא יטעון הלוה מזוייף ואע"ג שהמלוה יוכל לקיימו מ"מ כיון שעדיין צריך לעשות מעשה להביא עדי קיום איך נוכל לומר דהוי כגבוי ממש וזהו וודאי פשוט מסברא דכל שהמלוה צריך ראיה מה"ת לא נוכל לומר דהוי כגבוי ממש:

אמנם יש לתרץ זה כיון דכל זמן שאין הלוה טוען מזוייף הרי השטר מוחזק אצלינו שמסתמא אינו אזוייף וא"כ הרי החזקנו כבר השטר לאינו מזוייף שפיר הו"ל כגבוי וזהו כוונת רש"י שהאריך בלשון וכתב וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה וכבגוי ממש כלומר כיון שאני מחזיקים השטר בחזקת שאינו מזוייף הו"ל כגבוי ממש עפ"י החזקה שאנו מחזיקים ועי' בב"ש באה"ע סימן י״ט דחזקה כי האי מה שאנו מחזיקים הוי ג"כ מה"ת ועי' בחידושינו בסוגיא דהעדים שאמרו באות כ"ב מ״ש דהך סברת הר' אביגדור דאם הלוה טוען מזוייף צריך קיום מה״ת תליא אי חוב הוי בתורת וודאי או רק בתורת ספק וא"כ אי נימא דבממון אין הולכין אחה"ר מה"ת דרוב הוי רק בתורת ספק אז צריך קיום מה"ת כשהלוה טוען מזוייף דאע"ג דרוב שטרות אינם מזוייפים מ"מ לא הוי רק בתורת ספק וא"כ י"ל דמעיקרא הוי סבר ר"י דרוב הוי בתורת וודאי ודמי ממון לאיסור כמו דבאיסור אזלינן בתר רובא ה"נ בממון א"כ ליכא שום חשש מזוייף והו"ל שפיר כגבוי במלוה בשטר אמנם אח"כ אמר וכי מפני שאני מדמין כלומר וכי מפני שאני רוצין לדמות ממון לאיסור לומר כמו באיסורא אזלינן בתר רובא ה"כ בממון נעשה מעשה דלהלכה למעשה לא רצה להורות דהולכין בממון אחר הרוב וא"כ גם מלוה בשטר לא הוי כגבוי דלמא יטעון הלוה מזוייף כמ"ש, ודו"ק:

וי"ל עוד במ"ש ר"י וכי מפני שאני מדמין דהנה במס' ב"מ ק"י ע"א גבי יתומים אמרו אני השבחנו ס"ל לר' יוחנן דעל היתומים להביא ראיה דהוי כמאן דגבוי והקשו התוספ' מסכת' סוטה כ"ה ע"ב ד"ה בית הלל דהא ב"ה ס"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי, ומחלקי בין כתובה לבע"ח עי"ש, והנה י"ל דמעיקרא היה ס"ל לר' יוחנן לדמות שמטה להך דהתם דכמו דהתם אמרינן כגבוי לענין