תבואות השדה חלק ו קכט

המלוה עצמו ויאמר כי לזה לא אלוה כי אפילו שיהיה לו מעות לא יפרע לי וא"כ ליכא מצות שמיטה כה"ג ומשו"ה ימנע מלהלות לו וז"ש מלהלות ״זה את זה״ כלומר שאומר לזה אשר נחשד בעיני לעכב הפרעון במזיד ובשאט נפש אינו רוצה להלות רק באמת אסור לחשוד את חבירו וז"ש התורה פן יהי' דבר עם לבבך בליעל כלומר שחושד הלוה שהוא איש רע אמונים איש בליעל עכ"פ כל זמן שלא אכשור דרי איכא איסור מצד הלוה ג"כ אם היה לו לשלם ולא שלם:

אמנם לדעת הרמב"ם פ"ב הלכות ממרים דכל שעשו ב"ד תקנה משום מילתא דאיסורא אפילו ב"ד הגדול אין יכול לבטל א"כ ל"ל דכאן בפרוזבול הוי מילתא דאיסורא משום הלוה שלא יעבור על איסור גזל נגד המלוה שלא יפרע לו אפילו כשיהיו לו מעות דא"כ אפילו ב"ד הגדול אינם יכולים לבטל וצ"ל דמשום הלוה לא רצו לתקן פרוזבול דסוף סוף אינם יכולים לעשות תקנה לגמרי דמישירצה להיות לוה רשע ולא ישלם יבקש תחבולה אחרת שלא לשלם משו"ה לא נחתי כלל משום תקנת הלוה מ"מ י"ל ג"כ דלעולם הוי התקנה משום מילתא דאיסורא ג"כ שהלוה לא יעשה איסור והא דב"ד הגדול יכולים מ"מ לבטל היא באמת כקושיית הפנ״י כיון דאותו ב"ד רוצים להעמיד ועל ד"ת שישמט יכולים לבטל אע"ג דהתקנה היה משום מילתא דאיסורא עכ"פ יהיה איך שיהי' נוכל לומר דאי שמטה בזמה"ז דאוריתא לא היו מתקנים פרוזבול להפקיע ממין הלוה שלא כדין רק משום דלפעמים ליכא כלל מצות שמטה מה"ת היכא שהלוה יכול לשלם ומעכב מעות המלוה עד לאחר שמטה בכוון ובשאט נפש משו"ה יכלו לתקן פרוזבול דתו ליכא הפקעת ממון כל כך דאע"ג דהתורה לא חששה לזה היינו משום דהתורה לא דברה רק מסתם אנשים כשרים אבל לאחר קלקול הדורות שפיר מצי חז"ל לעקור שמטה כיון שאפשר שהלוה היה לו לשלם ובכה"ג לא כתבה התורה מצות שמטה ודו"ק היטב:

(ט') ועפי"ז יש ליישב איזה דקדוקים בגמרא [א'] דאיבעי' להו ההוא עולבנא לישנא דחוצפא או לישנא דניחותא, ולכאורא מאי נ"מ לדינא אי לישנא דחיצפה או לישנא דניחותא, (ב') הדר פשוט ליה מעולא דאמר עלובה כלה ומשמע דעולבכא לישנא דחוצפא ואמאי לא פשוט ליה טפי מבריתא דקתני הנעלבים ואינם עולבים א"כ מוכח דעולבנא לישנא דחוצפא [ג] אח"כ פריך מאי פרוסבול ולמה קבע הגמרא הך שאלה מאי פרוסבול כאן לבתר דמסיק דעולבנא לישנא דחיצפא [ד'] דרבא אמר פרוסבול פורסא דמלתא ומאי נ"מ מזה, אמנם לדברינו הנ"ל א"ש הכל בס"ד דהנה י"ל דעד כאן הוי פרוזבול חוצפת הדיינין דווקא אי שביעית בזמה"ז מה"ת והם מפקיעים ממון הלוה הוי שפיר קצת חוצפת הדיינים משא"כ אי שמטה בזמה"ז רק מדרבנן רק משום זכר לשמטה תקנו גם בזמה"ז וא"כ כיון דע"י פרוזבול ג"כ איכא זכר (כמ"ש הריטב"א מסכת' מכות ג' ע"ב והרמב"ן, ועי' מהר"ם שיף ד"ה אע״ג דלא כתב) א"כ ל"ל דפרוזבול הוי חוצפת הדיינים וצ"ל ע"כ דעולבנא הוי לשון ניחותא ופשוט ליה מעולא דאמר עלובה כלה דהוי לשון חוצפא, והנה א"כ קשה איזה סמך מצאו חכז"ל להפקיע מצות שמטה דאוריי' ולהוציא ממון וצ"ל כמ"ש דלאחר קלקול הדורות י"ל דפעמים הרבה ליכא מצות שמטה שהלוה היה לו מעות לשלם אמנם איך נוכל לחשוד הלוה בכך שהמלוה עשה לו טובה והוא בשאט נפש עכב מעות המלוה שישמט ע״ז אמר עלובה כלה מזנה בתוך חופתה, הרי דמשכחת אפילו חוצפא יתרה כל כך ושפיר נוכל לחשוד הלוה בכך וא"כ אינם מפקיעים ממון לגמרי שלא כדין, ומשו"ה אמר אח"כ מאי פרוזבול פרוז בולי ובוטי, כלומר דגם להציל העניים מאיסור גזל היכא שיהיה להם לשלם ולא ירצו לשלם עשו להם תקנה רק לא אמר בפירוש פרוזבול דלא רצה לחשוד אותם בפירוש שהוא לוה רשע ולא ישלם משא"כ המלוה אינו רשע כל כך אם אינו רוצה להלות שחושד הלוה שלא יעכב מעותיו במזיד, ואח"כ מסיק רבא מאי פרוסבול פורסא דמלתא הנה פורסא הוא מלשון פרוסה כלומר שעיקר מצות שמטה ג"כ נפרס מצד עצמו ע"י שהלוים היו מעכבים המעות אע"ג שהיה להם לשלם וא"כ שפיר היו יכולים לעשות תקנה פרוזבול אפילו אי ס"ל שביעית בזמה"ז דאורי' וכל זה א"ש לשיטת הרמב"ן דס"ל שמטה בזמה"ז מה"ת, וא"ש כל השקלא וטריא בס"ד, ודוק היטב:

(י') והנה י"ל דעד כאן צריך ב"ד חשוב ואלים טובא להפקיע ממון המלוה רק אי ס"ל של"ד א"כ כשהגיע שמטה וחכמים מחייבים הלוה לפרוע מפקי מיניה ממונא משא"כ אי שיעבודא דאורייתא א"כ עד עכשיו היו נכסי הלוה משובדים למלוה ועכשיו כשהגיע שמטה אמרו חכמים שהנכסים ישארו בשיעבודים להמלוה כמו עד עתה זה לא מקרי אפוקי ממון ממש רק שנשארו משעובדים כמו עד עתה זה לא הוי אפוקי ממון ממש ושפיר יכולים לעשות כן אפילו ב"ד דלא אלים טובא, ובפרט לפימ"ש דיש קצת ספק ג"כ לאחר קלקול הדורות אולי היה מעות להלוה וליכא כלל מצות שמטה וא"כ לא בעינן ב"ד חשוב כל כך, ועפי"ז יש לתרץ קושיית הר"נ על הרי"ף שהקשה מ"ט השמיט להא דשמואל דלא כתבינן פרוסבול רק בב"ד דסורא כלומר ב"ד אלים טובא, ולהנ"ל א"ש דוודאי לשמואל דס"ל של"ד א"כ כשהב"ד מחייבים הלוה לפרוע למלוה אחר שמטה מקרי אפוקי ממונא ממש כיון שגם עד עכשיו לא היו הנכסים כלל ברשות המלוה משו"ה בעינן ב"ד דאלים טובא דווקא כגון ב"ד דרב אמי ורב אסי, משא"כ הרי"ף דס"ל שעובידא דאורייתא סוף מסכת' ב"ב (עיין בספרי ח"א בסוגיא דשעובידא דאורייתא מ"ש שם בדעת הרי"ף, ודוק) א"כ לא בעינן ב"ד אלים כל כך כיון דגם עד עכשיו היו נכסי הלוה ברשות המלוה וחכמים אמרו שישארו ברשותו כמו עד עכשיו לזה לא בעינן ב"ד דאלים טובא כל כך וסגיא בב"ד חשוב בעלמא, ושיטת הרמב"ם דס"ל פ"ט הלכו' שמטה ויובל דבעינן ב"ד הגדול דווקא (עי"ש הלכה י"ז) י"ל עפ"י מ"ש בספרי ח"א בסוגיא דש"ד דלהר"מ אע"ג דש"ד אינו רק בתורת ערבות ולא בתורת קניין א"כ לא היה להמלוה מעולם קניין בנכסי הלוה וא"כ אם יחייבו הלוה לפרוע למלוה הוי שפיר אפוקי ממונא משו"ה ס"ל להר"מ דבעינן ב"ד גדול ואלים טובא כגון ב"ד דרב אמי ורב אסי דלהר"מ הוי פרוזבול אפקועי ממונא ממש מהלוה למלוה כמ"ש הרמב"ם שם להדיא שהן ראויין להפקיע ממון בני אדם עי"ש, ודו"ק:

(י"א) ועפ"י הנ"ל יש לפרש כוונת התוספ' ד"ה דאלימי ר"ת כתב פרוסבול כי היה אומר דלא בעינן רק ב"ד חשוב וכו' ואח"כ הביאו במשנה במסכתא שביעית פרוסבול המוקדם כשר, וכבר עמדו בזה גדולי המפורשים על סמיכת דבריהם, (עי' בתומים סימן ס"ז ס"ק כ"ב) ועי' בחתס"ו בחידושיו שכתב דכוונת התוס' לאפוקי מפירוש המשנה להר"מ מסכת' שביעית דפרוזבול מוקדם פירושו שנכתב קודם הלואה דבאמת הוי דבר שלב"ל אם הפרוזבול קודם להלואה רק דבב"ד אלים טובא היה מהני אע"ג דהוי דבר שלב"ל, ומשו"ה כתבו התוספ' דסגיא בב"ד חשוב כל דהוא וא"כ פרוזבול מוקדם אין פירושו שקודם להלואה דלהקנות דשלב"ל בעינן ב"ד אלים טובא אלא