תבואות השדה חלק ו קכז

לגבות, ומה מאוד נכון בזה לשון הפרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני וכו' שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה הכוונה בזהו הנוסח היא כך דהמלוה מתרץ עצמו למה הוא עושה פרוזבול ולא סגיא ליה במסירת שטרות לב"ד, וכי אין הב"ד נאמנים בעניו על שטרותיו משו"ה אמר שאגבנו כל זמן שארצה משא"כ במסירת שטרות הגביית חוב תלוי ברצון הב"ד ושמא הב"ד לא יזדקקו לגובינא עכ"פ איכא מה"ת ג"כ חילוק גדול בין שליח לב"ד דבסתם שליח נשאר עדיין שעוביד הלוה אצל המלוה ומשו"ה משמט דרצון התורה היה שבשנת השמטה לא יהיה אחד משעובד לחבירו דוגמא דיובל שכתבה התורה וקראתם דרור בארץ משא"כ במסירת שטרות לב"ד נסתלק המלוה לגמרי מן הלוה וא"כ אין לו מה לשמט ונגד הב"ד לא צותה התורה לשמט דהא אין גובין בעבור עצמם, וא"ש להבין הסברא והטעם מ"ט במוסר שטרותיו לב"ד מה"ת אין משמט, ודו"ק:

(ד') הראשונים הקשו למה הוצרכו לתקן פרוזבול הא מצי להלות על תנאי שלא תשתמיטנו בשביעית, והריטב"א תירץ במסכת' מכות (ג' ע"ב) דא"כ תשתכח תורת שביעית משא"כ ע"י פרוזבול אוושא מילתא ולא ישתכח תורת שביעית, וראיתי בספר גרש ירחים בסוגיא זו (אות רי"א) שמתרץ דבאמת לא היה מהני תנאי דהא גם כאן דלא ידע דמחל ולא מהני להתנות עמ"ש בתורה אפילו דבר שבממון רק מכיון שכבר תקנו פרוזבול לא הוי מתנה עמ"ש בתורה דהא בידו לעשות פרוזבול והוי רק כאילו הותנה שלא יצטרך לפרוזבול שיהיה כאילו כתב פרוזבול וא"כ אי לא היו מתקנים פרוזבול לא היה מהני תנאי, והוא דבר נכון, כעין הסברא שכתבתי לעיל אות ב' דאי מוסר שטרותיו מהני מה"ת תו לא הוי פרוזבול עקירת דבר מה"ת רק שתקנו שפרוזבול יועיל כאילו היה מוסר שטרותיו בפועל וממילא לא עקרו דבר מה"ת, ועפי"ז יש ליישב ג"כ מה שהקשה הלח"מ (פי"ג הלכות מכירה הלכה ג') מ"ט בע"מ שאין לך עלי אונאה קיי"ל כרב דלא מהני תנאי ובע"מ שלא תשמיטנו בשביעית מהני תנאי ובגמרא מדמי להו אהדדי (ועי' בשאג"א החדשות סי' ט"ו סעיף ג' שהאריך בזה) ולהנ"ל ניחא דהכא לעניין שביעית לא הוי עקירת דבר מה"ת כלל דהתנאי הוא רק שלא יצטרך לפרוזבול ודוק:

ועפי"ז מדוקדק לשון הגמרא מסכת' מכות שם דאמר שם לימא קסבר שמואל מתנה עמ"ש בתורה הוא, ומדקדק בשאג"א שם מהו אמר מתנה עמ"ש בתורה ״הוא״ דתיבת הוא מיותר, ולדברינו הנ"ל ניחא, דהגמרא באמת ידע דגבי ע"מ שלא תשמיטנו נוכל לומר דלאחר תקנת פרוזבול תו לא הוי מתנה עמ"ש בתורה דהתנאי הוא רק שלא יצטרך פרוזבול משו"ה פריך לימא קסבר שמואל מתנה עמ"ש בתורה ״הוא״ כלומר דשמואל לית ליה האי חילוקא ורק דס"ל דגם הכא הוי מתנה עמ"ש בתורה והא אפילו אי הוי מתנה עמ"ש בתורה מ"מ לשמואל היה לו להיות תנאי קיים כמו גבי ע"מ שאין לו עליו אונאה, ומתרץ דהכאשאני כיון שאמר ע"מ שלא תשמיטני שביעית גרע משאר מתנה עמ"ש בתורה, כמ"ש רש"י בד"ה לדידי דהשביעית אינה מסורה בידו להתנות שלא תהא משמטת וא"כ לפי האמת י"ל דגבי תנאי שלא תשמיטנו בשביעית דקאי על הלוה באמת לא מקרי מתנה עמ"ש בתורה לאחר תקנת פרוזבול כסברת גרש ירחים הנ"ל, ומתורץ שפיר קושיית הראשונים אמאי הוצרכו לתקנת פרוזבול וגם קושיית הלח"מ מ"ט גבי אונאה לא מהני תנאי וגבי שביעית מהני תנאי כמ"ש, ודוק:

(ה') עוד יש לתרץ באופן אחר קושיית הלח"מ מ"ט פסקי בשביעית דמהני תנאי ובאונאה ס"ל דלא מהני תנאי' דהנה ראיתי בספר תורת יחזקאל (מסכ' מכות) שכתב דאפילו אי מהני תנאי לגבי שביעית מ"מ עבד איסורא במה שהתנה, וכן משמע קצת מדברי ריטב"א מס' מכות שם, דהתנאי גופא הוי איסור, עי"ש שכתב שנראה כאילו מראה עין רעה לשמיטת שביעית, רק באמת י"ל דכל תנאי שהוא נגד התורה עושה איסור, והנה לפי"ז קשה למה יועיל התנאי אמאי לא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ, וא"כ יבטל התנאי, אמנם לפי מ"ש בספרי ח"ג בסוגיא אעל"מ דכל שאותו דבר עצמו משכחת בהיתר ג"כ ל"א אעל"מ (עי' שם בספרי שער טהרת חולין שער י"ב אות ה' ואות כ"ה) וא"כ בשביעית לאחר תקנת פרוזבול דמשכחת לה בהיתר גמור שלא ישמט שביעית ע"י פרוזבול מהני תנאי ג"כ אע"ג היכא שמתנה נגד התורה זה גופא הוי איסור מ״מ ל"א אעל"מ כיון שזאת העניין דהיינו שלא ישמט משכחת בהיתר ג"כ ע"י פרוזבול או מוסר שטרותיו משא"כ באונאה דלעולם לא משכחת בהיתר דאם יודע ומוחל זהו לא מקרי אונאה כלל, ועכ"פ באונאה לא משכחת היתר, וא"כ כי מתנה לעבור על ד"ת לא מהני משום דתנאי גופא הוי איסור ואמרינן אעל"מ, ודוק. שוב ראיתי בספר החינוך להרא"ה סימן ת"פ שכתב להדיא דאם התנה שלא ישמט בשביעית אע"ג דמהני מ"מ איכא איסור במה שהתנה, וז"ל שם ואל יעלה במחשבתך איך ימנע אדם מהלואה ולמה נכתב ע"ז לאו והלא בידו להתנות ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית וכו' אל יבהלוך דבר זה כי הזהרני בדברים ואעפ"י שאפשר בתקנות ותנאים עכ"ל, הרי להדיא דאע"ג דמהני תנאי שלא תשמיטנו מ"מ מוזהר ע"ז מה"ת, וא"כ א"ש דברינו דרק גבי שמיטה מהני דלא שייך אעל"מ כמ"ש דאפשר בהיתר ובפרט אי ס"ל דמוסר שטרו מהני מה"ת משא"כ באונאה אי אפשר בהיתר לא מהני תנאי ואין להקשות הא במלוה ע"פ לא יוכל לעשות בהיתר ובפרט אי ס"ל דגם פרוזבול לא מהני במע"פ כמה שנבאר לקמן בס"ד לדעת רש"י [עי' באות כ"ו] וא"כ למה מהני תנאי במע"פ, ע"ז יש לתרץ בפשיטות דמ"מ יש בידו בהך מלוה שלא ישמיטנו דאטו מחוייב להלות בע"פ וא"כ שפיר יש בידו לעשות בהיתר שלא ילוה לו רק בשטר ואדרבא יותר טוב להלות בשטר דקצת איסורא איכא להלות בע"פ כדאיתא סוף פרק איזהו נשך עי"ש, וא"כ בכל עניין יש בידו גבי שביעית לעשות כהיתר ומשו"ה לא אמרי' גבי שביעית אעל"מ ודוק [ולפימ"ש דאיכא איסור לעשות תנאי מתורץ קושית הסמ"ע סימן ס"ז ס"ק נ"ז אמאי צ"ל המחבר שם דנאמן תנאי במגו דפרוזבול היה לי אמאי לא קאמר מטעם לא שבק התירא ולמה צריך למגו דפרוזבול אמנם לפימ"ש דתנאי אסור לעשות ליכא לא שבק התירא ומשו"ה צריך לטעמא דמגו, עי"ש סעיף ל״ד, ודוק ועיין לקמן באות כ"ב]:

(ו') הנה רש"י ותוספ' פליגי דרש"י ס"ל דהתירוץ הפקר ב"ד קאי לתרץ גם קושית הגמרא האיך מצי הלל לתקן דלא לשמט ותוספ' ס"ל דרבא משני רק האיך תקנו רבנן דתשמט אי שביעית בזמה"ז אינו מה"ת, וראיתי בספר עט סופר כלל מ"ב שהביא להקשות בשם ספר גדולי תרומה שכתב להקשות על דברי התוספ' דכמו דאמרינן דלרבנן דשביעית נוהג בזמה"ז לא היה להלל לתקן לעקור שביעית דאורייתא א"כ גם לרבי דאין שביעית נוהג איכא מצות פריעת בע"ח ולא היה להו לרבנן לתקן מצות שמיטה ולעקור מצות פריעת בע"ח ומאי אילמא מצות שביעית שלא היה להם לעקור ומצות פריעת בע"ח יכולים לעקר ואי נימא דמצות פריעת בע"ח משו"ה יכולים לעקור דהוי רק בשוא"ת א"כ הרי כבר תירץ אביי הכי