תבואות השדה חלק ו קכו

ניחא ליה לתרץ שוא"ת שאני דמה שנפקע החוב מן המלוה לא מקרי שוא"ת רק לאביי אי ס"ל של"ד וליכא למלוה על הלוה רק שיעבוד הגוף בעלמא שפיר מקרי שוא"ת (ועיי' לקמן באות ז' ודו״ק) אח"כ ראיתי בספר דעת סופר למס' גיטין שכתב ג"כ כה"ג:

והנה דעת התוספ' דמוסר שטרות שאינו משמט הוי דאוריתא אמנם רש"י במס' מכות ג' ע"ב כתב דמוסר שטרות הוא פרוזבול עכ"פ ס"ל דמוסר שטרות רק מדרבנן אינו משמט, והנה לכאורא י"ל דעד כאן נוכל לומר דמוסר שטרות הוי דאוריתא רק אי ס"ל מכירת שטרות הוי מה"ת שפיר י"ל דכל שמוסר שטרותיו לב"ד הו"ל כגבוי ביד ב"ד כמה שנבאר לקמן בס"ד הטעם דמוסר שטרות אינו משמט (עי' לקמן אות ג') אמנם אי ס"ל דמה"ת ליכא מכירת שטרות כלל דבשטר לא שייך שום מכירה מה"ת ועי' בספר מלא הרעים בערך מכירת שטרות אות ג' דלמאן דס"ל של"ד אז מכירת שטרות אינו מה"ת וא"כ במסכת' מכות שם דקאי אליבא דשמואל דס"ל סוף מסכת' ב"ב של"ד שפיר לא ניחא ליה לרש"י לפרש דמוסר שטרות מהני מה"ת משו"ה כתב דע"כ הוא רק מדרבנן ומ"ש רש"י דמוסר שטרות היא פרוזבול היינו דכמו שתקנו מעיקרא להיות מוסר שטרות תקנו אח"כ שיהני אפילו אם לא ימסור ממש רק יכתוב פרוזבול ואסמכה לתקנת פרוזבול על התקנה דמוסר שטרותיו (ועי' ריטב"א שם במסכת' מכות מ"ש כה"ג) ודו"ק:

(ב') אמנם אם מוסר שטרות הוי מה"ת שאינו משמט י"ל דמשו"ה מצי חכמים לתקן פרוזבל ולא הוי לעקור דברי תורה דוודאי אם התורה לא היתה התירה בשום אופן שהמלוה יגבה חובי אחר שביעית אז הוי תקנת פרוזבול עקירת דבר מה"ת, אמנם לאשר גם מה"ת מצי המלוה לגבות חובו אחר שמיטה ע"י מוסר שטרות, א״ש במה שאמרו חז"ל שאפילו לא מסר שטרות רק שעשו מה שאומר לב"ד בע"פ כאילו מסר השטרות כה"ג לא מקרי עקירת דבר מה"ת, ולפי"ז אפינו אי הוי ס"ל דשמיטת כספים בזמה"ז ג"כ מה"ת מהני פרוזבול דלא הוי עקירת דבר מה"ת לגמרי רק שהתקנה שהתורה עשתה שי כל לגבות ע"י מסירת שטרות אמרו חז"ל שיוכל לגבות אפילו בלא מסירת שטרות, עכ"פ לא עקרו ממש דבר מה"ת, ואפשר שזהו כוונת התוס' ד"ה מי איכא שכתבו מקודם דלא היה להלל לעקור שביעית שהיא בדאורייתא ואח"כ כשהביאו דרשה דספרי דמוסר שטרותיו אין משמט כתבו דמ"מ לא היה לו לעשות תקנה ללמד כן ואמאי שני הלשון ממעיקרא שכתבו שלא היה לו לעקור שביעית שהי' דאוריי' רק עפ"י דברינו א"ש דוודאי כל זמן שלא ידעינן שיש מה"ת ג"כ איזה תקנה שהמלוה יגבה חובו הוי פרוזבול עקירה דבר מה"ת ממש, משא"כ לאחר שהביאו דרשה דספרי דגם מה"ת מהני מסירת שטרות א"כ תו לא מקרי עקירה דבר ממש רק שעשו התקנה באופן אחר ממ"ש התורה משו"ה כתבו התוס' דהקושיא היה רק שלא היה לו להלל ללמוד את העם לבטל מ"ע דאורייתא, ומשו"ה לא מצי לתרץ הפקר ב"ד הפקר על תקנת פרוזבול לדעת התו' משום דעכ"פ לא היה להם ללמד לבטל העם ממצוה וע"כ ס"ל להתוספ' דעל קושיא זאת ליכא תירוץ אחר רק משום דשמטה הוא רק דרבנן ומוטב לבטל מצוה דרבנן ממה שיעברו על מ"ע דאורייתא השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך וכו' אע"ג דגם זהו הוא רק בשוא"ת (כמ"ש הכ"מ פ"ב הלכות ממרים הלכה ב' עי"ש) מ"מ דאורייתא עדיף ורש"י ס"ל דאפילו אי שמטת כספים דאורייתא גם בזמה"ז ג"כ יכולים חכמים לתקן פרוזבול כמה שנבאר עוד בס"ד (עיין לקמן אות ו') עכ"פ י"ל דגם התוספ' מודים דאם מסירת שטרות מהני מה"ת לא מקרי פרוזבול עקירת דבר ממש מה"ת כמ"ש מסברא ומשו"ה כתבו רק שלא היה לו ללמד את העם לבטל מ"ע דעכ"פ איכא ביטול מצות שמיטה, ודוק היטב, ודעת הרמב"ם פ״ט הלכות שמטה ג"כ דרק אי שמיטת כספים דרבנן מהני פרוזבול עי"ש (שוב ראיתי בתומים סימן ס"ז ס"ק כ' שכתב ג"כ קצת כה"ג עיי"ש) ויש להעמיס דברינו אלו בכוונת הריטב"א ד"ה ומי איכא מידי שכתב וז"ל כיון שראו דמסירת שטרות דאורייתא תקנו אף הם פרוזבול עכ"ל, וכוונתם כמ"ש דכה"ג תו לא הוי עקירת דבר מה"ת, ודוק היטב. ובעיקר הדבר אי הפקר ב"ד מהני גם לעניין תקנת פרוזבול כלומר שהלוה חייב לשלם עי"ז להמלוה לכאורא היה מקום לומר דאי אמרינן דהב"ד יש להם כח רק להפקיר ממונו ולא לזכות לזה א"כ לא מהני הפקר ב"ד רק לעניין שהיו יכולים לתקן שישמט אע"ג שאינו נוהג בזמה"ז דזהו הוי רק שהפקירו ממונו של המלוה לגבי הלוה ולא שהלוה יתחייב לשלם להמלוה דזהו הוי שמזכים המלוה בנכסי הלוה וכל כך לא אמרינן הפקר ב"ד אמנם אי ס"ל הפקר ב"ד שיש להם כח אפילו להקנות לזה ממוני של זה מהני הפקר ב"ד לעניין פרוזבול ג"כ והנה החתס"ו בחידושי מסכת' גיטין הביא משם גדולים דזהו תליא אי ילפינן דהפקר ב"ד מקרא דעזרא וכל אשר לא יבא וכו' אז יש להם כחורק להפקיר ממונו ולא להקנות לו ממון של אחרים אמנם אי ילפינן מקרא דואלה הנחלות מוכח שיש להם כח אפילו לזכות לאחרים ועי' בחידושי הרשב"א דמשמע ג"כ קצת הכי (ועין בספר דברי אמת קונטרס התשיעי סימן ו' שהאריך בזה ועיי' בספר גט פשוט סימן ק"כ ס"ק ה' שכתב בפשיטות דהפקר ב"ד הי' רק להפקיר ממונו ולא לזכות לאחרים שם גבי מ"ש שהאשה תקנה שכר הסופר להבעל עי"ש, (ועי' בספר שדי חמד בקונטרס הכללים אות ה' ס"ק נ"ט שהאריך מאור בזה) והנה אי הו"א דהב"ד אין להם כח להקנות לזה ממונו של חבירו רק להפקיר צ"ל דלא יליף מאלה הנחלות דהתם גבי חלוקת הארץ היה עפ"י הדבור (ויבואר עוד בס"ד מ"ט לא ס"ל להתוספ' דהפקר ב"ד מהני גם לתקנת פרוזבול עיי' לקמן באות ו') ודו"ק:

(ג') אמנם הא דמהני באמת מוסר שטרותיו מה"ת יש לעיין דהא פשיטא דאי הוי מוסר שטרו לשליח לא היה מהני דשלוחו של אדם כמוהו וא"כ למה יוכל לגבות עפ"י ב"ד דהא הב"ד ג"כ רק שליחותו הם עושים [וראיתי בחידושי הרי"מ למסכת' גיטין ובספר גרש ירחים שהרגישו ג"כ בזה] ונ"ל לחלק בין ב"ד לשליח עפ"י הסברא הי' כך עפ"י מה שראיתי בפירוש המשנה להרמב"ם פ"י מסכת' שביעית, וז"ל שם במשנה ב' ומוסר שטרותיו לב"ד לא יהיה נשמט חובו שהכתוב אמר ואשר יהיה לך את אחיך וכו' וזה כבר נתן יד ב"ד בידו בתביעות הממון ונסתלק הוא מלתבוע אותו הממון והניח הדבר עליהם ונעשה לב"ד זהו החוב אצל אחיו, עכ"ל עי"ש היטב, וא"כ החילוק הוא כך דוודאי מי שמוסר שטרו לשליח לגבות חובו לא נסתלק עדיין מן החוב דאטו הברירה ביד השליח אם ירצה שלא לגבות לפטור הלוה מן החוב וא"כ נשאר עדיין כל שעוביד הלוה אצל המלוה ומשו"ה משמט משא"כ במוסר שטרו לב"ד נסתלק הוא לגמרי מן החוב ואם רצו הב"ד למחול לו ג"כ רשות בידם כמ"ש הר"מ והניח הדבר עליהם ומשו"ה שפיר יש חילוק בין שליח לב"ד ומשו"ה באמת לא היה מספיק מה שמהני שלא לשמט ע"י מסירת שטרות לב"ד דהמלוה היה ירא שמא לא ירצו הב"ד לגבות ויפסיד החוב ומשו"ה הוצרכו לתקנת פרוזבול שיהיה בידו הברירה