תבואות השדה חלק ו קכה

כר"א ואמרינן ע"ח כרתי א"כ אמאי פסק שידא הא שמואל דפסק שורא הוא רק משים דס"ל הלכה כר"א גם בשאר שטרות, והנה הר"נ שם במס' גיטין פ"ו ע"ב תירץ דאע"ג דבשאר שטרות מודה דבעינן ע"ח מ"מ לאו מתורת חתימה קאתינן עלה רק בתורת ע"מ, וא"כ גם להרי"ף בשאר שטרות אותו שמסר לו בתחלה קנה ואין יד שניהם שוים בה ומשו"ה ס"ל שפיר שודא עי"ש בר"נ, והיינו לפי השורש שהשרשנו בתחלת הסוגיא דכל שאפשר שהיא של שניהם לא שייך לומר שודא וא"כ משו"ה רק לר"א אמרינן שודא דלר"א הי' של אחד מהם למי שנמסר לו תחלה אמנם לפימ"ש לעיל י"ל דהכל הולך רק אחר משמעות השטר וכל שלא יהיה מוכח מתוך השטר שהב"ד פסקו שלא כהוגן יש כח לב"ד לפסוק חלוקה לרב כדאית ליה ולשמואל שודא וא"כ ס"ל להרי"ף דלמסקנת הגמ' במס' ב"ב הכל תלוי שלא יהיה אכא למיקם עלה דמלתא שהב"ד עשו שלא כהוגן וא"כ אפי' אי ס"ל ע"ח כרתי מ"מ אי לא ס"ל עבחתז"ל זכה שנמסר לו תחלה דכיון שמסר לאחד תחלה הוי לגבי האחר כמו דלא מטא שטריה לידיה כמ"ש הפנ"י דל"א עבחז"ל במס' ב"מ י"ג ע"ב (עיי' בחי' פנ"י בתוס' ד"ה כתב ומסר) וא"כ העיקר תלוי שלא יהי' אכא למיקם עלה דמלתא מכח השטר ובכה"ג קאי פלוגתא דרב ושמואל אי חלוקה עדיף אי שודא וא"כ אפי' אי נימא שודא עכ"פ לא יהיה מוכח מתיך השטר שהוא לשניהם בשוה דהא אפשר שנמסר לאחד תחלה רק רב ס"ל חלוקה עדיף וכיון דשמואל ס"ל שודא עדיף פסק כשמואל בדיני כיון דמ"מ ליכא למיקם עלה דמלתא שהב"ד לא פסקי כהוגן, וא"ש דברי הרי"ף ודוק היטב:

(כ"ה) בגמ' הביא המעשה משני שטרות שאחד כתב בניסן סתמא והשני בחמשה בניסן ואוקמיהו לנכסי ביד בר ה' בניסן, והנה רש"י פירש דזה היה שטרי מכר ועיין בר"נ שכתב דהלשון שיאמרו הלקוחות לבר ניסן סתמא הנחתי לך מקום לגבות משמע שהיו שני שט"ח, וי"ל הא דרש"י רצה לאוקמא בשטרי מכר דווקא משום דהי' קשה לו דהגמ' קבע בש"ס טענת בר ניסן סתמא ואנא אפסיד ומה טענה הוא זו הא כיון דכתיב ביה ניסן סתמא הו"ל עד אייר כמי שלא היה כתוב בו זמן ושטר שאין בו זמן אינו גובה מן הלקוחות משו"ה ס"ל לרש"י דכאן מיירי במכר והיה ס"ד להך דבניסן סתמא. דוודאי בשני שט"ח פשיטא שאם האחד יש בו זמן ואחד אין בו זמן דגובה רק ע' שיש בו זמן אפי' הוא האחרון והיינו משום דלעניין שט"ח יש חלות עכ"פ להשני ג"כ דשניהם אמת משא"כ במכר דהשטר האחרון מכיון שנמכר לראשון תחלה הו"ל השטר השני כחספא בעלמא וא"כ היה ס"ל כיון דאיהו ידע בנפשו שהוא הי' קודם לחמשה בניסן אין לו להפסיד וע"ז השיב לו ר' יוסף דה"נ הו"ל כאילו שייר בקניינו עד כ"ט בניסן וא"כ שפיר חל שטר השני כמ"ש הר"נ שהבאתי לעיל (באות ו' ז) לעניין שני שטרות היוצאין ביום אחד דהוי כשייר בקנייני כל שאינו מוכח מתוך השטר שהוא קודם ואע"ג דבשני שטרות היוצאין ביום אחד אמרינן דעכ"פ שניהם שוים וכאן לא קנה רק האחרון היינו משום דבשני שטרות היוצאין ביום אחד לא ידעינן איזה הוא ראשון ואיזה הוא אחרון לומר שחזר מראשון וקנה האחרון ומשטר עכ"פ אינו מוכח מי זכה טפי משא"כ הכא מוכח בפירוש שקניינו לא התחיל עד כ"ט בניסן וא"כ זכה בר חמשה בניסן וכן אי מיירי בשט"ח אמרינן ג"כ דעד כ"ט בניסן מחל השיעבוד ומשו"ה הביא הגמ' כאן הך עובדא דמזה מוכח דגם בשני שטרות היוצאים ביום אחד הוי הטעם כאילו כל אחד מחל השעוביד עד סוף היום רק שם שניהם מחלו וזכו שניהם בשוה וכאן לא מחל רק הך דבניסן סתמא, ועוד יש להוכיח קצת ראיה לשיטות היש אומרים שהביא המחבר בחו"מ סי' מ"ג סעיף א' דאפי' בשטר שאין בו זמן מ"מ חל השעוביד משעה שהראה השטר לעדים (ועיין מ"ש לעיל באות ז' ובהפלאה) דהכא השיב לו ר' יוסף אימא בר כ"ט בניסן את דמשמע דרק משום שיש להסתפק שמא הוא בר כ״ט בניסן משו"ה זכה אותו שהוא בר ה' בניסן משא"כ אם היה עדים רואים ששטרו קודם היה זוכה אע"ג דכתיב ביה בניסן סתמא אם לא שנפרש דמאי דאמר לו אימא את בר כ"ט בניסן היינו דעכ"פ מתוך השטר איני מוכח שהוא קודם וא"כ באמת לא מהני ראית העדים, ועוד י"ל דאפי' אי הו"א דהכא מהני ראית העדים מ"מ גבי שט"ח לא מהני ראית העדים דבשלמ' הכא גבי מכר לדעת רש"י דמיירי במכר דאי ידעינן שכבר נמכר לאחד אין שום חלות לשטר השני משו"ה שפיר אמרי' דאי הוי ידעינן בבירור שהוא קודם קנה הראשון משא״כ בשט"ח בסימן מ"ג דשט"ח האחרון ע"כ יוכל לחול אפי' אם הוא אחרון א"כ כל שאין נכתב בו זמן בשט"ח הראשון לא מהני ראית העדים כלל והאחרון גובה ואפשר דמשו"ה ג"כ מפרש רש"י דכאן מיירי בשטר מכר דס"ל לרש"י דגבי שט"ח שאין בו זמן לא מהני אפי' אם עדים ראו השטר והכא משמע דעכ"פ אם היו העדים ראו היה מהני להך דניסן סתמא אע"ג דעד כ"ט בניסן הוי כמי שאין בו זמן מדאמר לו אאימא' בר כ"ט בניסן את דמשמע רק משום שהוא מסופק הא אם היו עדים ראו שקודם זכה הוא ומשו"ה ס"ל לרש"י דמיירי בשטר מכר ובמכר שפיר היה מהני אם ראו העדים ששטרו קודם משום דבמכר אין שום חלות לשטר האחרון דאיך יחול המכירה אם כבר נמכר לאחד משא"כ בשט"ח יש לו כח לשעבד גם לשני לא מהני אפי' אם ראו עדים ששטרו קודם, ודוק היטב כי הוא נכון ליישב פרש"י דמוקי לה בשטרי מכר (ועיי' בש"ע חו"מ סי' מ"ג סעיף כ"ג הביא המעשה לעניין שט"ח, ועי' בתומים שם ס"ק כ"ו) ודוק:

שער פרי השדה שער ב' בעזר צור ישועתינו אשר הוא למעוז ומחסה ומגדול, ובשם אלקינו אשר בשמו נדגול, אתחיל לכתוב חת בסוגי, דשמטה ופרוזבול במסכת' גיטין (דף ל״ו ול"ז ע״א וע"ב) ומד' אשר אתו הברכה, אבקש שלא נכשל ה״ו בדבר הלכה וזה החלי, בעזר צורי וגאלי. (א) רש"י ותוספת פליגי בהא דמשני רבא דהפקר ב"ד הפקר דרש"י ס"ל דרבא קאי לשנויי גם קושיא הראשונה האיך התקין הלל דלא לשמט ומגבינן החוב מהלוה דזהו לא הוי שב ואל תעשה וע"ז משני דלעניין ממון לא מקרי עוקר דבר מה"ת וא"כ אע"ג דשביעית בזמה"ז מה"ת מצינן לתקן שלא תשמט שביעית אמנם בתוספ' ד"ה מי איכא מידי ס"ל דמ"מ לא היה לו להלל לעשות תקנה לעקור שביעית שהיא דאורייתא ומשו"ה ס"ל דמה דמשני רבא הפקר ב"ד קאי רק על מה דתקנו רבנן דתשמט ולהפקיע החוב מן המלוה וע"ז משני הפקר ב"ד ומצי להפקיע החוב מן המלוה והא דלא ניחא ליה לרבא לתרץ כאביי דהוי שוא"ת זה רבות בשנים אשר כתבתי דאי ס"ל שיעבודא דאוריתא ונכסי הלוה משעובדים למלוה ובפרט לפי מה שכתבתי בספרי ח"א בסוגיא דשיעבודא דאוריתא דשיעבוד הוי מתורת קניין ונכסי הלוה קנויים למלוה ואם מפקעינן החוב מהמלוה לא מקרי שוא"ת והנה רבא ס"ל ס"ד כמ"ש התוספ' מסכת' גיטין כ' ע"א ד"ה כיון דדיניה ומשו״ה לא