תבואות השדה חלק ו קכא

לומר שודא רק משום פסידא דבע"ח לא רצו להפסידו לגמרי משו"ה אמרו חז"ל שיחלוקו אע"ג דחלוקה אינו ד"ת ואפשר דר"ת ס"ל דכל היכא שיש לומר יחלוקו אמרינן חלוקה עדיף משודא כמ"ש המהר"ש ג"כ בסברת ר"ת דס"ל חלוקה עדיפא, ודוק:

(י״ב) ומעתה חל עלינו לבאר מ"ט לא ס"ל לירוש' כדעת הרי"ף דבשט"ח לא אמרינן שודא כמ"ש הרי"ף בפרק הכותב דף פ"ו ע"א, והנה ראיה הראשונה שהרי"ף הביא דבשט"ח לא אמרינן שודא מדלא פריך על שמואל ממשנה דהיו יוצאות בשעה אחת חולקות בשוה אין התחלה כלל נגד הירושלמי דירושלמי באמת הקשה ממשניות אלו לשמואל, ראיה השניה מדלא משני הגמ' מס' ב"ב ל"ה לחלק בין זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דאמרינן כל דאלים גבר ובין שני שטרות היוצאים ביום אחד ואמאי לא משני דשאני בשני שטרות דאכא דררא דממונא וע"כ דבשני שטרות מיירי רק במכר דליכא ג"כ דררא דממונא מלבד שהר״נ כבר דחו לה דלא מצי לתרץ הכי דהא מיירי בשטרי מתנות ג"כ משו"ה ניחא ליה לתרץ משום דליכא למיקם עלה דמילתא נוכל עוד לתרץ דירושלמי ס"ל דררא דממונא אין הפירוש מה שמפסי' ממון רק דררא דממונא הוא שיש איזה סברא לכל אחד לומר שהיא שלו כמו מחליף פרה בחמור שהפרה היתה עד עתה ברשות האחד ואח"כ ברשות האחר וא"כ גבי שני שט"ח ג"כ לא מקרי דררא דממונא כיון שאין לנו שום סברא לומר על אחד שהוא היה הראשון, ועיי' בחי' הרי"ם שכ' שהרי"ף מפרש דררא דממונא היינו שיש לו איזה שייכות להנכסים וא"כ פריך שפיר אי מיירי בשט"ח ג"כ הו"ל לתרץ דגבי שני שטרות היוצאים יש לו דררא דממונא דהא מ"מ יש לשני ג"כ שייכות לנכסים אילו היה מסלק הראשון ממקום אחר אמנם הירושלמי וכן ר"ח מפרשים דררא דממונא שיש איזה צר וזכות לכל אחד כמו מחליף פרה בחמור שלכל אחד יש איזה חזקה שהמוכר היה בעל הראשון והשני הוא עכשיו מוחזק דהיינו שהפרה הוא שלו משא"כ בשני שט"ח אין שום דררא דממונא לתלות באחד יותר מחבירו ומשו"ה לא מתרץ הגמ' דהכא אכא דררא דממונא אע"ג דמיירי גם בשט"ח, ודוק:

(יג) ומעתה לא נשאר לנו לתרץ רק ראי' השלישית שהביא הרי"ף דבשט"ח אמרינן יחלוקו ממס' ב"ב קנ"ז ע"ב דאמרינן לוה ולוה ואח"כ קנה יחלוקו והיינו משום דשניהם שעיבודם שוה, הנה לדעת הרי"ף דס"ל דגם בשני שט"ח שעיבודם שוה דהיינו משום שהשיעבוד אינו מתחיל רק מזמן שמוכיח מתוך השטר א"כ שפיר מייתי ראיה דכיון ששעובידם שוה יחלוקו דאזלינן רק בתר זמן שמוכח מתוך השטר אמנם הר"ח וכן ירושלמי כבר כתבנו דס"ל דכה"ג שמקפיד להיות לו שטר חל השעוביד משעת הלואה תיכף וא"כ אחד מהן קדם שעובידו ולא דמי ללוה ולוה וקנה וכיון דחל השעוביד תיכף משעת הלואה קנה הראשון רק דאנן לא ידעינן מי הראשון וא"כ שפיר אמרינן שודא גם בשט"ח, העולה מדברינו דהא מלתא אי בשט"ח שייך שודא תליא אי ס"ל דשיעבודא חל משעת הלואה והשטר איני אלא לראיה דאז אמרינן שודא גם בשט"ח אמנם אי ס"ל דחכמים הפקיעו לגמרי השעוביד גבי מע"פ ואינו מתחיל השעוביד רק משעה שמוכח מתוך השטר לא אמרינן שודא בשט"ח זולת הר"ת דס"ל ג"כ דהשעוביר מתחיל משעת הלואה תיכף ומ"מ לא ס"ל שודא גבי שט"ח או משום פסידא דבע"ח גבי מלוה או משום חינא בכתובת אשה כיון ששניהם אמת וכמה שהארכנו לעיל באות ט' להבין סברת הר"ת בס"ד, עכ"פ הא וודאי נראה מדברי הר"ת דס"ל חלוקה עדיפא משודא כמה שהבין המהר"ם שי"ף ג"כ בדברי הר"ת, ודוק, אמנם כל מ"ש דגם בשט"ח שייך שודא אי ס"ל דקנה השעוביד משעת הלואה היינו רק אי ס"ל שעובידא דאורייתא דאז שפיר י"ל דנקנה לו השעוביד משעת הלואה תיכף אולם למאן דס"ל של"ד ומה"ת אין לו שום שעוביד נכסים רק חכמים תקנו לו במלוה בשטר שיגבה ממש עובדים משום נעילת דלת כדאמרי' סוף מס' ב"ב א"כ וודאי לא קנה השעוביד רק משעה שהשטר מוכיח וא"כ שעוביד שניהם שוה ולא שייך לומר שודא וא"כ לרב ושמואל דס"ל של"ד סוף מס' ב"ב וודאי גם הריח מודה דבשט"ח לא אמרינן שודא וצ"ל שמ"ש הריח דגם בשט"ח אמרינן שודא הוא רק למאן דס"ל ש"ד כמ"ש דאי ש"ד שפיר אמרינן דראשון יש לו יפוי כח יותר דתיכ' קנה השעוביד ואמרינן שפיר שודא:

(י"ד) אמרתי להעתיק בכאן מה שיש לעיין לכאור' לדעת הר"נ פרק המגרש דלר"מ אפי' אם כבר נמסר השטר לאחד תחלה ואח"כ כתב ומסר לשני מ"מ לא אמרינן דהראשון שנמסר לו קנה תחלה דכיון דס"ל ע"ח כרתי בעינן שיהי' מוכח מתוך השטר ועד יום המחרת אינו מוכח מתוך השטר א"כ יהיה הדין לר"מ מי שגרש אשתו בשחרית ומסר לה הגט ואח"כ בא עליה אחד באותו יום דנימא שיתחייב משום אשת איש כיון דס"ל ע"ח כרתי ואינו מוכח מתוך הגט שכבר נתגרשה ואע"ג שהגט בידה מ"מ הא לר"מ בעינן מוכח מתוך הגט דווקא ולא מהני ע"מ וא"כ יהי' חידוש דין עה שלא נזכר בשום מקום דלר"מ יהי' משכחת שחייב' מיתה משום אשת איש באשה שכבר נתגרשה בע"ח וע"מ עד יום המחרת, אמנם נ"ל אחר העיון קצת דלא דמי דהנה סברת הר"נ היא דמשו"ה לא מהני אפי' כבר נמסר לאחד דהוי כמשייר בקניינו אמנם מ"מ לחזור לגמרי אינו יכול כן כתב שם הר"נ רק זאת יוכל לשייר שיהי' זכות גם לאחר ויהי' יד שניהם שוה וא"כ בשלמא בשטר מכר או מתנה שפיר י"ל דהוי כמשייר בקניינו על אותו יום שיוכל לזכות לאחר ג"כ דבמכר יוכל להיות זכות לשנים ג"כאו לשלשה או לארבעה משא"כ בגט כיון שאי אפשר לשום אדם שיזכה באותו גט א"כ לא שייך בו שום שיור ולחזור לא יכול מכיון שנמסר השטר או הגט רק בשטר שייך שיור וכיון דבגט לא שייך שיור א"כ בוודאי תיכף לאחר שנמסר הגט לידה תו לא הו"ל אשת איש והו"ל תיכף כפנויה בעלמא כיון דלא יכול לחזור, ודוק היטב כי יש חילוק בין שטר מכר ומתנה לגט דבגט לא שייך שיור ועיי' בריטב"א בסוגיין שכתב בפירוש דבגט תיכף מגורשת משעה שהגיע לידה אפילו ביום שנחתם אפי' לר"מ אע"ג דאין מוכח רק מסוף היום, וב"ה שעלה בידינו לחלק בין גט למכר לדעת הר"נ, ודוק:

(ט"ו) בגמרא אלא מחוורתא רב כר"מ ושמואל כר"א והנה הראשונים הקשו על הרי"ף דהכא משמע בגמ' דמאן דס"ל כר"מ לא אמרינן שודא משום דאי ס"ל כר"מ ע"ח כרתי זכו שניהם ול״ל שודא א"כ קשה על הרי"ף דפסק במס' גיטין הלכה כר"א בגיטין ומשמע אבל בשטרות הלכה כר"מ דע"ח כרתי א"כ מ"ט פסק שודא בשני שטרות היוצאים ביום אחד (ועי' בר"נ מס' גיטין שם שהאריך בזה) והפנ"י והפלאה שניהם לדבר אחד נתכוונו דבמסקנא דרב ושמואל פליגי בפלוגת' דתנאי אי שודא עדיף או חלוקה עדיף מצינן לומר דשמואל גם אליבא דר"מ ס"ל שודא עדיף דאי לא ס"ל עדיו בחתימי כין לו א"כ קנה מי שנמסר לו תחלה (עי' היטב בהפלאה) ובעיקר הסברא אי שודא עדיף או חלוקה נ"ל דתליא בהא דהנה אי אמרינן יחלוקו היכא שהוא ספק ע"כ אצל אחד