תבואות השדה חלק ו יב

עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית, כלומר לפי שאתם דורשים בע"פ ואילו היה כתוב בפירוש בשר לא היו המלאכים באו לידי טעות ולא היו אוכלים וא"כ היה מגיע להם התורה, והנה לפי האמת דכל בשר אסור בחלב ולא רק גדי מ"מ עכשיו ניחא טפי למלאכים שיכתב בתורה גדי בחלב אמו דאז אינו גנאי להם כל כך מה שאכלו אצל אברהם בשר בחלב כיון שמ"מ לא נכתב בפירוש משא"כ אילו היו כותבים עכשיו כמו שעלה בדעת משה לכתוב בשר בחלב יהי' גנאי יותר למלאכים וזה לא רצו המלאכים:

יט) ומעתה א"ש המ"ר דהמה"ש היו יראים שהקב"ה נותן רשות למשה ויכתוב מה שהוא מבקש כלומר כמו שעלה על דעתו לכתוב בשר בחלב ויאמר אני הוא שנתתי לכם התורה, כלומר כמו שעלה בדעתו מעיקרא דאם יכתוב גדי יטענו המלאכים דרק גדי אסור כקושיית הגמרא ויהי' מגיע התורה להמלאכים ולכך יכתוב בשר בחלב ויאמר אני הוא שכתבתי ונתתי לכם כלומר ע"י שכתבתי בשר בחלב אין להם טענה יותר ובאמת לא רצו המלאכים שיכתב בשר בפירוש דאז להם יותר גנאי והשיב להם ח"ו שמשה עשה כי אני כבר אמרתי לו כי אדרבא לפי שישראל דורשים רבויא דקרא אפילו מה שאינו נכתב בפירוש לכך זכו לקבלת התורה ואפילו עושה נאמן הי' דבאמת כל מה שדורשים מרבויא דקרא הוי כאילו נכתב בפירוש ודוק כי הוא נכון מאור על דרך דרוש בס"ד. ונשוב לעניינינו כי לקבלת התירה צריך מקודם להכניע כח החומרי שלא ילך אחר תאוות העוה"ז ביותר רק באופן שיהיו כל פעולותיו לש"ש ולכך נתן לנו הקב"ה התורה גם בכל עניין עסקנו בעוה"ז הן באכילה ושתיה הן בעבודת הארץ על כל פעולת האדם וכל עסקיו יש הרבה חקים ומשפטים והנה המלאכים שרצו לקבל התורה מסתמא וודאי כוונתם היה על סודות התורה והנה לכאורה היה הקב"ה יכול לפשר האנשים עם המלאכים דהיינו שיתן להמלאכים סודות התורה ולישראל יתן חלק הנגלה שבתורה, אמנם לאשר סגולת התורה יקרה כל כך שע"י קיום המצוות יזדכך החומר עד שנתעלה יותר אפילו ממה"ש לכך זכו ישראל לקבל גם סודות התירה וראיתי בספה"ק שמ"ש הכתוב עלית למרום שבית שבי שזהו קאי על סודות התורה ששייך יותר בעולמות העליונים ויש לפרש הפסוק כי אראה שמך מעשי אצבעותיך וכו' מה אמש כי תזכרנו וכו' ותחסרהו מעט מאלקים תעשילהו במעשי ידך כל שתה תחת רגליו, כי ידוע שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה כי הכל מקבלים שפעם ע"י מה שישראל מקיימים התורה ואיתא במדרש שוח"ט א"ר ברכיה כשברא הקב"ה עולמו בקש להראות למלאכים שבח מעשי הצדיקים אמ"ל מה אנוש וכו' אריב"ל לפי שהקב"ה אומר להם הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואין להם אלא משמוש אצבעות, כלומר כי ע"י מה שישראל מקיימים המצות בפועל מזה ניזונין העליונים ותחתונים וזש"ה כי אראה שמך מעשי אצבעותיך אזי שואל אני מה אנוש כי תזכרנו ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרתו כי זה יקשה לי למה נתת לנו משפט הקדימה נגד המלאכים גם בסודות התורה כי זה היה ראוי להנתן להם וע"ז השיב תמשילהו במעשה ידך כלומר כי לכך הוא מושל בכל הברואים במעשה ידך ע"י שמקיימים המצות בפועל ולכך זו שנתנה להם גם סודות התורה כי עי"ז יכולים לפעול הרבה בארץ ומסיים ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ולא כדעת האפיקורסים שעיקר העבודה היא רק במחשבה, וכבר ידוע מ"ש בזה בספר העקרים על הפסוק כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתיך כל מצוותיך אמונה כי אדרבא החומר לא יוכל להכנע אם לא ע"י מצות המעשים בפועל ממש (ועיי' בדרוש לפ' פרה אשר בפתיחה לס' שו"ת טיב טעם ודעת חלק ג'):

כ') ואיתא במס' ב"ב בעובדא דרבה בב"ח זמנא חדא הוי קא אזלינן בספינת וחזינן ההוא כוורא דיתבא לה אכלא טינא באוסי' (מין שרץ בנחיריו) ואדחוה מיא ושדיא לגודא וחריב מיני' שיתין מחתי ואכיל מיני' שיתין מחתי ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי דשמנא וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוי קא מנסרי מגרמי מטללתא ויתבי למבנינהו הני מחתי, הכוונה הי' כך כי מי שהוא חוטא בדעה נפסדה הוי כמי שיש לו שרץ בנחירי האף שלו כי הנשמה היא באף ובחוטמו כמ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ומכנה הרשע אשר חוטא מצד שכלו הרע הדג כי כדגים הנאחזים במצודה ובחוטמו ישב לו שרץ טמא ונקרא אכלא טינא כי היא מצד הנאת החומר ואדחוה מ״א ושדיא לגודא כי מי שעוסק בתורה באמת לא בא לידי זה שיפסד שכלו בדעות נפסדות רק מי שאינו עוסק בתורה באמת, והנה התורה נמשלה למים, ואיתא בתקוני זהר כד לא עסקין באורייתא זה בבחינת הנהר יחרב דפסקו מימיו וז"ש אדחוה מיא ושדיוה לגודא כי פרש מה"ת וחריב מיני' שיתין מחוזי, כלומר שהרבה כרכים נחרבו ע"י וקרו לי' מחתי על שם אנשי מחוזא שהלכו בתר תענוגי עוה"ז (עי' מס' ר"ה י"ז ע"א) ומלחו מיני' שיתין מחוזי כלומר כי כך נתפסו ברשת טעותם כי אפילו על אחר מותם ג"כ דעתם רק שישאר הון רב אחרם כמש"ה כי קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור, וז"ש ומלחו מיני' שיתין מחוזי כלומר כמו שהיה לו איזה תקוה מתענוגי עוה"ז גם שיתקיים לעד גם לאחר מותו ומלאו מחד גלגלא דעינא כלומר ממה שעיניו חומדים תלת מאה גרבא דמשחא הי' ג"כ כנוי לרבוי התענוג, ומה תקנתם וכי הדרן לבתר תריסר ירח' שתא כלומר אם רואים שנהפך עליהם הגלגל והי' לבתר תריסר ירחי שתא שסבב היקף שנה אחד כמו כן אם רואים כי לפעמים נהפך עליהם הגלגל זה מועיל להם עפ"י הרוב שיעשו תשובה ואז מנסרו מגרמי מטללתא הי' כנוי לסוכה שהי' רק דירת ארעי כלומר כי יבין כי רק כצל ימינו עלי ארץ ומזה יתבי למבנינהו הני מחתי כי ע"י התשובה יתוקן אח"כ מה שפגם ונהרס בניינו כי עיקר קיום האדם הי' רק בקיום התורה והמצוות, ודוק כי היא נכון בכוונת המאמר בס"ד– כ"א) והנה תוה"ק הוא דבר סגולי אשר לא נודע לנו איכותן כמ"ש והייתם לי סגולה, והרבה ענינים נתגלו ע"י תוה"ק ופירושה, ועי' באהל יעקב פ' שמות מ"ש על מאמר הגמרא במס' שבת בשכר שקראוך אדם נתנו לך מתנות. כמ"ש לקחת מתנות באדם כלומר דמרע"ה לא היה צריך לשום סגולה בכל פעם כי חמרו היה מזוכך כאחד ממלאכי מרום רק לאשר שהמלאכים קראו אותו אדם במ"ש מה לילוד אשה בינינו לכך גלו לו הרבה סודות וסגולות ורפואות אשר מצינו בדברי חז"ל והכל נגלה למרע"ה בע"פ כדי שיהי' זה טובה לשאר אנשים הנצרכים לזה, (עי"ש שהעתיק העניין עפ"י משל) והנה כל התורה אשר היה כתובה במרום באש שחורה ע"ג אש לבנה היה ג"כ מרומז הכל כגון פרשיות פתיחות וסתימות, ולא בחנם אמרו שצריך להניח ד' שיטין בין כל ספר וספר ולכאורה מאי איכפת לן בקלף חלק אם הי' ד' שיטין או ג' רק הכוונה היא כי באמת לולא תורה שבע"פ לא היינו מבינים מה שבכתב והנה התורה ניתנה בפרדס (פשט, רמז, דרוש, סוד) ולכך צריך לשייר חלק בין כל ספר ד' שיטין לרמז שהתורה נדרשת בארבעה אלו דרכים וזה הכל על ידי תורה שבע"פ:

כ"ב) ובזה יש להבין מ"ש התוס' ריש מס' גיטין דמשו"ה צריך בגט י"ב שורות כנגד הד' שיטין בין