תבואות השדה חלק ו יא

כמעט מן הנמנע שלא יזדמן לפעמים שימעדו אורחותיו מנתיב היושר והצדק ויותר טוב היה ליתנה למלאכים שבטוחים המה שלא יפלו אחור ממדריגתם לעולם ע"ז אמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה כלומר כי מזה ניכר יותר כבוד התורה ויקר ערכה אשר בכחה לפעול ולהזריח אור גם על אנשי החומר וברוך ד' אשר הנחילנו דת יקרה כזה מה טוב חלקנו. י״ז) ויש לפרש עד"ז הפסוק ביחזקאל כמראה הקשת אתר יהיה בענן כן מראה הנוגה סביב הי' מראה דמות כבוד ד' כי הנה השכל נמשל לשמש כמו השמש אשר לא נראה זריחתה על הארץ רק על מרכז קטן כפי ראות העין ובכ"ז ישלח אורו על כל הארץ כמו כן השכל אשר נטוע באדם אם אמנם שמשכנו במח אשר הי' רק חלק קטן מן האדם בכ"ז עפ"י עצתו ינהל כל הגוף ומדותיו ודבורו ותנועותיו אשרי למי שהולך אחר עצת השכל האמת והנה הגוף הי' נמשל לענן והנה ידוע שמראה הקשת הי' בעת שהעננים אינם עבים כל כך אזי מכה כח זריחת השמש דרך העבים ונראה הקשת אמנם אם העבים חזקים ביותר אזי לא תוכל לפעול השמש בקרניה דרך העבים החזקים ולא נראה הקשת כמו כך הי' אצל האדם ג"כ כי מי שמעטה חומרו דהי' הענן גס וחזק ביותר אזי כמעט בטל אצלו הרגשת השכל ולא ניכר כלל זריחת שמש השכל באיש כזה אשר כל פרי מחשבותיו המה רק להשביע נפש המתאוה החומר אמנם מי שחומרו אינו גס ביותר ומה שנוטה לפעמים אחרי כח החומרי הי' ג"כ לחזק כח השכל כידוע מהאנשים השלמים אשר כל כוונתם היו רק לש"ש אזי הגם שהגוף הי' מסך מבדיל בעד הנפש השכלי שבו מ"מ בכל פעולותיו ניכר שמתנהל עפ"י עצת השכל בדרך התורה וניכר בכל פעם ובכל הנהנה כח השמש שהי' השכל שמזהיר בעד לבוש החומר שעליו ונראה כמראה הקשת אשר ע"י ניכר כי לא ידעך אור השמש כמו כך באיש כזה כיכר גם בפעולות הגופני שלו כי לא כבה אור השכל הנטוע בקרבו כי כל תהלוכותיו עפ"י עצת תוה"ק, ודו"ק היטב וזשה"כ כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כלומר כי הכל תלוי בערך עובי העננים וגסותם ואמר ביום הגשם כי באדם ג"כ תלוי לפי ערך חומרו וגשמיותו כן מראה הנגה סביב הי' מראה דמות כבוד ד' כי לעומת אשר יתנהל האדם עפ״י עצת השכל ככה ניכר בו אור השמש והי' כבוד ד' אם האדם משלים נפשו שלא לריק נברא ואמר אח"ז ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ד' ממקומו כי האיש אשר רוח בו רוח חכמה ועל ידו יתנהג בכל ענייניו זה האיש אשר רוח ד' נשאו וז"ש ותשאני רוח כמ"ש עובדיה לאליהו הנביא כי רוח ד' ישאך אז ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ד' ממקומו כי כל פעולותיו היה למען כבוד ד' ותהלתו מלאה הארץ:

והנה מי שכל ענייניו גם. במה שמתעסק בעניין החומר הכל לש"ש בזה ניכר כבוד ד' הרבה כמ"ש, ויש לפרש בזה המדרש תנחומא פ' צו וז"ל וכן אתה מוצא לעוה"ב שהקב"ה מרחיב את ירושלים עד שעולה לשמים כלומר שהשלימות יתרבה ביותר וקרבת שדי יחפצון כיון שמגעת לשמים אומר צר לי המקום אעפי"כ מה הקב"ה עושה מביא עננים ומעלה משמים לרקיע השני עד שמגעת לכסא הכבוד וכיצד הם עולים עד שהעליון עולה התחתון אוכל ושותה וישן עי"ש שהאריך עוד, הכוונה היא כך כי באמת הצדיקים הגדולים אין להם חפץ כלל באם לפעמים מוכרחים להתעסק באיזה עניין גשמי כי טוב להם להיות דבוקים תמיד בד' וז"ש כיון שמגעת לשמים אומר צר לי המקום מה הקב"ה עושה מעלה אותו עור מדריגה יותר עד שמגיע לכסא הכבוד כלומר כי עי"ז ניכר כבודו של השי"ת כי אפילו לפעולות אדם ענייני הטבעי בכ"ז נפשו דבקה בדי, וז"ש וכיצד הם עולים עד שהעליון עולה התחתון אוכל ושותה וישן כלומר כי נתעלו כל כך בדביקותם בד' אשר אפילו בעת שמתעסק בענייני גופני בכ"ז לא נשבת כח השכלי שהי' חלק העליון שבאדם מלעלות במעלות המדריגה להיות דבק בד', וממילא יוכל לחיות פה על הארץ ג"כ מבלי מונע אותו מהשגת השלימות שלו, ולמדריגה זאת נתעלה מרע"ה אשר אפילו בעת שהי' בחברת בני אדם ג"כ לא נשבת שלימותו ורעיוניו היו דבקים בד' כמ"ש ודבר ד' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה כלומר אפילו בעת שהיה במחנה ישראל בכ"ז לא נפסק משלימותו מלדבר עם ד', וזש"ה על משה בכל ביתי נאמן הי' כי תמיד היה נאמן לד' אפילו רגע לא נפסקו בו רשפי אהבה ורגשת שלהבת יה. י״ח) ואגב נבאר בזה המ"ר (סוף פ' תשא) דר"א כתב לך התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבש"ע אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהי' מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה אני הי' שכתבתי ונתתי לכם אמ"ל הקב"ה ח"ו שמשה עשה את הדבר הזה ואפילו עשה נאמן היא שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. והדברים פלואים למאוד, ועוד קשה וכי ס"ד שמשה יאמר לישראל שהוא נתן להם התורה שאז בוודאי לא יקיימו אם יהיו סבורים כי לא הקב"ה נתן התורה, ועוד מה איכפת להו להמלאכים אם משה יתן תורה אחרת ח"ו לישראל לא את אשר נצטוה מפי הקב"ה אדרבה יהי' אפשר שהקב"ה יתן תורה למלאכים אשר נתאוו אליה בכל פעם, ונראה לפרש עפ"י מה שראיתי עוד מדרש (הובא בדמשק אליעזר פ' תשא) בשם מרים הג״ז אמר משה רבש"ע תן לי רשות לכתוב בשר בחלב אמ"ל כתב לך את מדברים האלה (עי"ש אות ט') ונראה עפ"י מה שהובא במדרש שוח"ט כשקטרגו המלאכים שתנתן להם התורה אמ"ל הקב"ה אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בב"ח, ובמ"ר ובמ"ר פ' יתרו איתא קצת באופן אחר שהקב"ה צר קלסתר פניו של משה בדמות אברהם ואמ"ל אי אתם מתבישין ממנו לא זה הי' שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו, והנה זה המדרש יש לפרש בב' פנים, או כיון שהמלאכים אינם יכולים לקיים מצוות צדקה וגמ"ח, וזה הכוונה שהקב"ה צר קלסתר פני משה בדמות אברהם שהוא עמוד החסד, או להראות להם כמעלת האדם השלם גדולה ממדריגת מלאכי השרת שהרי שהיו צריכים לירד ממדריגתם ולבא אל אברהם אבינו ע"ה, אמנם עפ"י מדרש שוח"ט שבשביל שאכלו בשר בחלב לכך לא ניתן להם התורה, יש לפרש כך, דהנה באמת בתורה לא נכתב להדיא רק גדי ובגמרא פריך באמת מנ"ל דאפילו פרה ורחל במשמע (עי' מס' חולין קי"ג ע"ב דררשינן דאפילו בקר נמי במשמע) מ"מ בפירוש לא נכתב בתורה, ולפי"ז אפש"ל דמרע"ה היה ירא דלמא באמת יטענו המלאכים כקושית הגמרא דרק גדי אסרה התורה ואצל אברהם אכלו בן הבקר וא"כ לא ינתן התורה לישראל ולכך בקש רשות שיכתוב בפירוש בשר בחלב כדי שיהי' טענה נגד המלאכים שלא תנתן להם התורה ולכך אמ"ל הקב"ה כתב לך הדברים האלה כי באמת אפשר שהמלאכים טעו בזה לפי שעה ולא דרשו ממשמעות דגם בקר וצאן אסור וא"כ אילו היה נכתב בפירו' בשר בחלב בוודאי לא אכלו והיה מגיע התורה להמלאכים ולכך אמ"ל הקב"ה כתב לך הדברים האלה כלומר גדי כמו שנכתב לפני במרום ואין לך לירא דלמא יטענו המלאכים כקושית הגמרא דרק גדי אסור ויגיע להם התורה דזה אינו דאדרבא ע"י שישראל דורשים בכל פעם מה"ת מה שנמסר להם בע"פ לכך הם כדאי שתנהן להם התורה, וז״ש כי