תבואות השדה חלק ו קיח

בדברי רשב"ג עיי' ירושלמי סוף מס' כתובות עכ"פ ס"ל גם שם סתם גמרא בירושלמי כתובת אשה מה"ת וכיון דכתיב' אשה מדאוריתא א"כ חל שעיבודה תיכף בשעת נשואין והשטר הוא רק לראיה בעלמא ולא אכפת לן מה שאיני מוכח מתוך השטר רק מיום המחרת דמ"מ אשה זאת שהי' נשואין שלה קידם נשתעבדו לה הנכסים קידם דהשטר הוא רק לראי' בעלמא, וא"כ שפיר גם בכתיבה יש לומר שודא ופריך שפיר ממשניות אלו ואי לדחות דברינו דעכ"פ מאי פריך לשמואל הא שמואל ס"ל כתובה רק דרבנן וא"כ לא שייך שודא כיון שאין השיעבוד מתחיל רק מיום המחרת דיש ליישב דירושלמי היה ס"ל כיון דשמואל במס' כתובות יו"ד ע"א משום רשב"א אמר לה הא דכתובה דרבנן א"כ היה סובר דאיהו אליבא דנפשיה מסתמ' ס"ל כהלכתא (לפי דעת הירושלמי) דכתובת אשה מה"ת א"כ השטר רק לראיה בעלמא ושפיר י"ל שודא ופריך שפיר אמנם גמרא דילן מצי סובר באמת דכתובה רק דרבנן וא"כ איני מתחיל השיעובד רק משעה שמוכח מתוך השטר כמ"ש התוס' ולא שייך שודא כיון דשניהם שוים ומשו"ה לא פריך בגמ' דידן מהני משניות ודוק היטב, וי"ל עוד דרך אחר דאפי' אי כתובה דאוריתא מ"מ לא חל השיעבוד רק בשעה שמוכח מתוך השטר דאע"ג דכתובה מה"ת מ"מ משו"ה זכתה לה התורה בכתובה שלאתהא קלה בעיניו להוציאה והיינו אי דרשינן טעמא דקרא וא"כ היה מקום לומר דירושלמי דס"ל דגם בכתובה שייך שודא וגמ' דידן דלא מקשה ממשנה דחולקת בשוה פליגי בהא אי דרשינן טעמא דקרא או לא אולם אין רצונו להאריך בזה, אמנם הא וודאי י"ל בסברת ר"ת ולקמן בתוס' ד"ה לימא דמתרץ באופן אחר מ"ט במשנה חולקית בשוה ולא ניחא ליה בסברת התוס' משום דאין מוכח מתוך השטר אימת מתחיל שעוביד הראשונה הייני משום דר״ת ס"ל כתיבה דאוריתא בתוס' מס' כתובות יו"ד ע"א ד"ה אמר ר"נ וא"כ שפיר קשה קושיית הפנ"י הא השעוביד חל תיכף מתנאי ב"ד והשטר אינו רק לראיה והו"ל לומר שודא משו"ה מתרץ באופן אחר לחלק בין מלוה למכר (ולקמן נבאר סברת ר"ת בס"ד עיי' מ"ש באות ט'):

(ו') בתוספת ד״ה לימא רב דאמר כר"מ כתבו דכיון שאין מוכיח מתוכו ואין ניכר שקדם קניינו של זה לקניין של זה קינין שניהם והביאו ראיה מהא דאמרינן במס' גיטין דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי גם ראשון לא מצי לגרש וראיתי בחי' הרי"ם שהקשה מאיראי' מייתי התוס' מהתם דשם אנו מסופקים אם נכתב כלל הגט לאותה אשה משו"ה לא מהני משא"כ הכא פשיטא שנכתב לו שטר רק שמסופקים על הזמן ואמאי לא יקנה מי שנמסר לו קודם וא"כ לא יקנה רק אחד ושפיר י"ל שודא גם לר"מ, ונ"ל ליישב עפ"י מ"ש הר"נ במס' גיטין פ"ו ע"ב (עיי' לעיל באות ב') דמשו"ה מצי לחזור מראשון דהוי כמשייר בקניינו ועיי' בחי' הרי"ם שכ' דהוי כאילו שייר לעצמו זכות שאם ירצה באותו היום למכור לאחר שיוכל למכור לאחר, והנה לכאו' אין דבריו מובנים דהא פשיטא שמי שמוכר איזה דבר ומתנה שאם ירצה לחזור עד זמן ידוע ולמכור לאחר שהאחר קנה ולא הראשון וא"כ ה"כ נימא שרק השני קנה ולא הראשון וא"כ ממילא חזר הדין לומר שודא דהא עכשיו קיימינן בסברא דכל שיש לומר שודא אמרינן שודא (עיין בחי' מהר"מ שיף ועיין לקמן מ"ש באו' כ"ה) ונ"ל לתרץ דהעניין כך דהא וודאי ל"ל שהלוקח הראשון נחית אדעתא דהכי תיכף בשעת הקניין שהמוכר יחזור וימכרנו לאחר דהא פשיטא אם היה בא לשאול עפ"י התורה אם רשאי למכור לאחר היינו אומרים שאינו רשאי כיון שלא התנה בפירוש עם הלוקח והה"ד כשמוכר אח"כ לאחר אם לא גלה הדבר לשני שכבר מכר לאחר מקודם מסתמא סומך הלוקח השני ג"כ שבוודאי לא מכר לאחר וא"כ בין לוקח ראשון בין לוקח שני שאחד אינו יודע מחבירו כלל וודאי סומכין לקנות כלו מטעם דסמכו אחזקה ששארית ישראל לא יעשה עולה, וא"כ לא דמי כלל לתנאי שהתנה בפירוש שיוכל למכור לאחר דהתם ליכא עולה, וצ"ל ע"כ דכיון דבשטר לא ניכר עכ"פ מי הקודם ומאן דס"ל ע"ח כרתי בעינן שיה"י ניכר מתוך השטר וכן לשני לא ניכר כלל מתוך השטר לבו ביום מתי חל הקניין הוי כמו שלא היו להם שום שטר על היום ולא חל רק ממחרת וכה"ג כתב בס' גרש ירחים במס' גיטין ל"ו ע"א, דאע"ג אם אומרת לבעלה גרשתני נאמנת וא"כ תהי' נאמנת אפי' בלא עדי חתימה מ״מ כל שאין עדים חתומים אינו ניכר מתוך הגט ואנו בעינן שיהי' ניכר הכריתות מתוך הספר למאן דס"ל ע"ח כרתי (עיי"ש באות ק"ס) וא"כ ה"נ אע"ג שהלוקח שפיר סמכה דעתו לקנות כלו שלא יחזור מטעם חוקה שארית ישראל לא יעשו עולה מ"מ מתוך השטר אינו מוכח שהוא קודם וכן לוקח השני אין לו הוכחה מתוך השטר שלא נמכר השדה לאחר ומשו"ה זכות שניהם שוה למאן דבעי שיהי' מוכח מתוך השטר וא"כ ל"ק נמי קושיית הר״מ דמנ"ל להתוס' לדמות לגט דהתם אנו מסופקים על עיקר הגט אם נכתב לה כלל דזהו אינו דהתם נמי ידעינן מסברא אם מוציאה גט שמסתמא גרשה דאינו חציפה לינשא בלא גט רק מ"מ לא מהני כיון שאינו מוכיח מתוך הגט (דהא מיירי בשמותיהם שוים) ה"נ אע"ג שיש לו שטר מ"מ כיון שאינו ניכר אם הוא קודם אין לו יפוי כח בשטר יותר מהאחר חכו שניהם כנ"ל ברור בדברי התוס' ויש לעיין לדעת הש"כ בחו"מ סימן מ"ג ס"ק ב' שהכריע כדעת הפוסקים שם דבשטר שאין בו זמן כלל שגובה ממשעובדים משעת שהראה השטר לפני עדים אם אמרינן ה"נ שאם הראשון הראה השטר תיכף כשנמסר לו לפני ערים אם כה"ג יש לו דין קדימה נגד השני וא"כ אם שניהם טוענים שהראו השטר תיכף באותו יום לפני עדים א"כ מי שנמסר לו ראשון קנה תחלה גם באותו יום. דלכאורה לא גרע משטר שאין בו זמן כלל דחל השיעבוד משעה שהראה השטר לפני עדים וא"כ כה"ג כיון שלא קנה רק אחד שפיר מצינן למימר שודא גם לר"מ, ויש לעיין בזה, ויבואר עוד בס"ד, עכ"פ זכינו לדעת דאפי' לדעת הר"נ שכתב דהוי כמשייר בקנייני מ"מ לא דמי לגמרי כאילו התנה בפירוש דהכא אמרינן רק שבשטר אינו ניכר והשטר אין לו כח יותר מאילו התנה ומשו"ה שפיר זכו שניהם ולא כמ"ש הרי"מ דהוי כאילו התנה בפירוש דא"כ היה לט לומר שרק האחרון קנה ולא הראשון:

(ז') והנה י"ל דאפי' לשיטות הפוסקים בחו"מ סימן מ"ג דבשטר שאין בו זמן מ"מ אם הראה השטר לפני עדים גובה מלקוחות מזמן שהראה השטר היינו רק התם שאין בו זמן כלל דאם לא יגבה משום זמן בשטר יפסיד כל השיעובד אמרינן דגובה עכ״פ מזמן שהראה השטר לפני עדים משא"כ הכא הרי מוכח השעוביד בשטר מיום דמחרת עכ"פ ולזמן קצר כזה שימכור עוד הנכסים לאחרים באותו יום דזהו לא שכיח אינו מקפיד אם לא יחיל השעוביד עד יום המחרת, ואפשר שזהו כוונת רש"י במ"ש במקום שאין כותבין שעות אין מקפידין על הקודם לחבירו, ולכאו' מנ"ל לומר שאין מקפידין. (וכבר עמד בזה בחידושי הרי"מ ג"כ) אמנם לדרכינו יתפרש הכי שאין מקפיד על זמן קצר כ"כ עד יום המחרת מה שאין מוכח השיעבוד בשטר דעל זה לא אסיק אדעתיה שימכור עוד לאחר בו ביום וכיון דאין מקפיד ע"ז שיתחיל שעובידו היום ממילא אין מתחיל השעוביד אפי' נמסר בידו והראה השטר לפני עדים (לשיטת הפוסקים דלר"מ לא מהני מה שנמסר