תבואות השדה חלק ו קטז

בבינה יתרה, ועיין בספרי תבואות השדה (חלק חמישי, שער בליעת איסורי שער ד', סוף אות ב'] שהבאתי שם מתוס' מס' יבמות (דף צ"ט ע"א] ד"ה מני דהיכא דאיכא סברא לחלק לא אמרי' אין היקש למחצה, וא"כ ה"כ לענין גז"ש כיון דאיכא סברא לחלק בין עבד לאשה לא אמרינן ג"כ אין גז"ש למחצה, ודו"ק:

שער פרי השדה שער א' ח"ת בסוגי דשודא דדיינא מס' כתובות (דף צ"ד ע"א וע"ב) אמר הכותב סוגיא זו עמוקה והאריכו בה הראשונים ובפרט הרי"ף והר"נ, ומה' אשאלה עזר ינחנו במעגלי צדק להבין שיטות הפוסקים בסוגי' זו (א) כללא דמלתא כ"ע בין רב בין שמואל מודי תרויהו דכל שיש לשניה' זכות באותו קרקע וודאי אי אפש"ל שודא דכה"ג ששניהם וודאי יש לכל אחד זכות בו, אין כח לב"ד ליפות כחו של אחד ולגרע כחו של אחד וזהו מבואר ברש"י ד"ה כר"מ בסוף הדבור וז"ל אין אדם יכול ליפות כחו של זה מזה עכ"ל, רק היכא שנוכל לומר שלא זכה רק האחד רק אנן לא ידעינן מי הזוכה כה"ג פליגי רב ושמואל דרב ס"ל דמ"מ אמרינן חלוקה עדיפה כי היכא דלח נטעה בכולו רק בחצי דגבי חלוקה לא נוכל לטעות רק בחצי ושמואל סבר שידא עדיפה, ומשו"ה לר"ם דס"ל עדי חתימה כרתי ומכיון דס"ל עדי חתימה כרתי אמרינן דאפי' זה ששטרו נחתם קידם אין יכול לזכות יותר מהאחר שנחתם שטרו אח"כ אפי' אם היו עדים מעדים שזהו נחתם שטרו קודם מ"מ כיון שהשטר אין מוכח אם נחתם קודם או אח"כ וא"כ אין מתחיל השיעובד של שטר רק מיום שאחריו כמ"ש התוס' בד"ה שני שטרות, וא"כ חל שיעובד שניהם בבת אחת ויש לשניהם זכות בשוה ע"י השטר כה"ג גם שמואל מודה דלא אמרינן שודא רק לר"א דאמרינן עדי מסירה כרתי א"כ מי שנמסר לו השטר תחלה זה זכה ואנן לא ידעינן למי נמסר תחלה וכיון שעכ"פ לא זכה רק האחד בכה״ג ס"ל לשמואל דשודא עדיפא. ורב ס"ל דמ"מ חלוקה עדיפ' כך נראה מדברי רש"י ותוס' והר"נ, עיי' בר"נ סוף פ' המגרש' פיו ע"ב בפלוגתא דר"ם ור"א אי עד מסירה כרתי או עדי חתימה כרתי והתוס' בד"ה לימא רב הוכיחו דלר"מ דאמר עדי חתומה כרתי לא מהני כלל מה שאין מוכיח מתוך השטר מפרק כל הגט דאמרינן דלר"מ גם גדולה לא מצי לגרש כיון שאין מוכיח מתוך הגט איזהו מגרש וא"כ ה"נ לא מוכח כלל מתוך השטרות שנכתבו ביום אחד איזהו קודם משו"ה חל שיעובד שניה' בבת אחת וגם שמואל מודה דלא אמרינן שודא כיון שיש לשניהם זכות בשוה ומשו"ה ס"ל להתוס' בד"ה לימא רב דכל שאינו שטר קניין רק שטר ראיה בעלמא דכה"ג לא זכה רק אחד כיון דאין הקניין בכח השטר דהשטר רק לראיה בעלמא וכל שקנה אפי' שלא ע"י שטר דהשטר א"צ רק לראיה כה"ג אמרינן שודא דכל שאין הקניין ע"י השטר א"כ יש אחד שזכה תחלה ואין לאחר תו קניין רק דאנן לא ידעינן מי הוא הראשון וזכה בו שפיר אמרינן שודא, והפנ"י בתוס' ד"ה שני שטרות הקשה לפמ"ש התוס' כאן דהיכא דהשטר רק לראי' אמרינן שודא א"כ מאי תירצו התוס' בד"ה שני שטרות דמשו"ה לא מקשה לשמואל מהא דתנן היו כולם יוצאת בשעה אחת חולקות בשוה משום דהתם בשיעבוד איירי ואין השיעובד חל רק ממחרת בשעה שמוכיח מתוך השטר, הא גבי כתובה כיון דאיתא במס' כתובות נ"א ע"א דאפי' לא כתב לה כתובה ג"כ גובה בתנאי ב"ד א"כ אין השטר אלא לראיה בעלמא והו"ל למימר במשנה דהיו כולן יוצאת בשעה אחת ג"כ שודא, עיין בפנ"י שהאריך קצת והניח בצ"ע (ולקמן נבאר בס"ד ועיין בתומים סי' ק"ד ס"ק ח' שהקשה ג"כ כעין קושיית הפנ"י, ועיי' לקמן אות ה' מ"ש ביושב קושית הפנ"י בס"ד):

(ב') והנה יש לעיין אליבא דר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי ולא חל כח השטר לשום אחד מהם רק מיום המחרת האיך הדין אם כתב שטר לאחד ומסר לו ואח"כ באותו יום כתב לשני ג"כ ומסר לו אם יש לשני ג"כ זכות באותו השטר דהא לכאורה היה אפש"ל דמכיון שכבר מסר השטר לראשון לא יכול כלל לכתוב שטר לאחר ולא אמרינן דאין כח השטר מתחיל רק מיום המחרת רק כשלא נמסר לו עדיין משא"כ אם כבר נמסר לאחד כבר קנה לגמרי ולא מהני שטר השני כלל, ומצאתי בר"נ מס' גיטין פ"ו ע"ב שבזו הסברא מחולקים הרמב"ן והר"נ דהרמב"ן ס"ל דאפי' לר"מ אם מסר לראשון וחזר ומסר לשני קנה הראשון והא דאמרינן דלר"מ לא אמרינן שודא היינו דווקא אי ס"ל אליבא דר"מ עדיו בחתימיו זכין לו א"כ הוי אלו שטרות כאילו נחתמו בבת אחת והלכך אפי' מסר לאחד תחלה מ״מ קונים בבת אחת כיון דעדיו בחתימיו זכין לו משא"כ למאן דלא ס"ל אפי' לר"מ עדיו בחתימיו זכין לו אמרינן גם לר"מ שודא דזהו שנמסר לו תחלה קנה ולא האחר ושפיר שייך שודא אפי' לר"מ, והביא שם הר"נ לשון הרמב"ן וז"ל שהרי ע"כ אפי' לר"מ הכותב שטר מתנה לחבירו ומסר לו בו ביום קנה מיד לשעתו ואין יכול לחזור בו כל אותו היום אפי' לא כתב לו שעות וכיון שהוא קונה מיד היאך אפשר לדון בכותב שני שטרות ומסר לראשון וחזר ומסר לשני שיקנה שני כלום עי"ש, וא"כ העולה מדברי הרמב"ן אלו דעד כאן אמרינן שאפי' נמסר לאחד תחלה מ"מ גם השני יכול לזכות לר"מ רק אי אמרינן עדיו בחתימיו זכין לו משא"כ אי לא ס"ל לר"מ עבחחז"ל גם לר"מ קנה זה שנמסור לו ראשון אמנם הר"נ חולק עליו וז"ל ואין הנדון דומה לראיה דאנו וודאי מודינן שהכותב שטר מתנה לחבירו ומסרו לו אעפ"י שלא כתב שעות אין יכול לחזור בו ולא בשמסרו בלבד אלא אפי' בין כתיבה למסירה אין בחזרתו כלום וכו' ואעפי"כ אם הקנה לאחר באותו היום אעפ"י שכבר מסר לראשון יד שניהם שוה שכיון שאין כותבין שעות ועדי חתימה המקנין הרי הוא כמשייר בקנייני שלא יקנה אלא בקניין ברור ומי שאין יכול לברר אם קנה מתחלת היום או מסוף היום שדינן אותו לסוף היום שנמצא זכות חבירו שוה לו הלכך לר"מ לא משכחת שודא כלל עכ"ל הר"ן. וא"כ לדעת הר"נ ס"ל אליבא דר"מ דלא מהני כלום אפי' אם מסר לאחד תחלה דכיון שבשטר לא מוכח השעת מסירה הרי הוא כמשייר בקניינו שאם יכתוב שטר אחר לאחר ג"כ שיועיל גם השטר השני (ועיי' בחי' הרי"מ לסוגי' זו שהאריך בדברי הר"נ אלו ויבואר עוד בדברינו באות ו' ובאות כ"ה בס"ד) עכ"פ זכינו שבאם מסר לאחד תחלה אם מהני לר"מ שהראשון יקנה הוא פלוגתת הרמב״ם והר"נ דלהרמב"ן אי לא אמרינן עבחתז"ל גם לר"מ זכה מי שנמסר לו תחלה ולהר"נ ס"ל דלר"מ לא מהני כלל מה שנמסר לו כיון דרק ע"ח כרתי וכיון שמשטר לא יוכל להתברר למי נמסרה תחלה זכות שניהם שוים בה ומשו"ה לא אמרינן שודא לר"מ, והנה התוס' בד"ה לימא כתבו ג"כ כהר"נ דלר"מ אפי' נכתב ונחתם לאחד תחלה ואח"כ נכתוב ונחתם ונמסר לשני בו ביום מ"מ כיון שמתוך השטר אין כיכר שקדם קניינו של זה לקניין של זה קונין שניהם לר"מ הרי להדיא דתוס' ס"ל ג"כ בזה כהר"ן דלר"מ לא מהני אפי' נמסר תחלה לאחד כיון שמהשטר אינו מוכח איזה