תבואות השדה חלק ו קיד

משכחת דנחתו לקוחות בנכסים משני חזקה אין העדים חותמין והרמב"ם הרכיב שני הטעמים וכאן בגמרא כשאמר הטעם דסימנים משתנים לא הזכיר כלל הטעם דאין העדים חותמין, אמנם לדברינו הנ"ל א"ש דבגמרא כאן במעשה דבני ברק דמיירי בנכסי אביו וא"כ כבר היה בן עשרים ואיכא חזקה ורובא המסייע ללקוחות דרוב בני עשרים שאין להם שערות הוי סריסים לא צריך לתרץ חזקה דאין העדים חותמין דבחזקה דרבא ורובא שאין להם שערות היי סריסים סגיא ליה על לאחר מיתה לאוקמא נכסים בחזקת לקוחות והא דמשני אח"כ בגמרא משום חזקה אין העדים חותומין לרווחא דמילתא דאפילו מיירי בכה"ג כמ"ש התוס' שלא היה לו סימני גדלות וליכא חזקה דרבא מ"מ שבקי להו ללקוחות לנחות לנכסי משום דאי ליכא חזקה דרבא ממילא עושים העדים כדין ובודקים איתו אם הוא גדול וא"כ איכ' חזקה אין העדים חותמין, משא"כ בסתם בן עשרים שמכר בנכסי אביו היכא שלא ניכר בו איזה שנוי משאר אנשים איכא חזקה דרבא ורובא ג"כ דממנ"פ אם אין לו שערות אזלינן בתר רובא דרוב שאין להם שערות הוי סריסים וממילא מהני מכירתו דהו"ל גדול, אמנם הרמב"ם דנקט ג"כ שמכר בנכסיו ואז לא מיירי בבן עשרים דווקא וא"כ אם היורשים מערערים שעדיין קטן היה שלא היה לו שערות דלמכור בנכסיו לא בעינן בן עשרים אם יש לו שערות וכיון שאינו בן עשרים ליכא רובא דרוב סריסים דאפשר שעדיין יביא שערות ולא יהיה גדול למפרע, אמנם כה"ג היכא דליכא רק חזקה דרבא לחודא צריכים העדים לבדקו ואכא חזקה דאין העדים חותמין וכו' דמסתמא עושים העדים כדין שלא לסמוך על חזקה דרבא היכא דאיכא לברורי ואיכא שפיר חזקה אין העדים חותמין ומשו"ה שפיר נקט הרמב"ם הטעם דאין העדים חותמין ג"כ כיון דמיירו גם במכר בנכסיו ואז לא מיירי בבן עשרים דווקא וא"כ ליכא רק חזקה דרבא המסייע ללקוחות וחזקה דרבא לחודא לא מהני להוציא נכסים מחזקת יורשין ומשו"ה צריך ג"כ לטעמא דאין העדים חותמין דבמקום היכא דליכא רובא המסייע ג"כ וודאי עשו העדים כדין ובדקו אותו דעל חזקה דרבא לחודא לא סמכינן היכא שיכולים לברר ואיכא חזקה דאין העדים חותמין וכו' וא"ש מאוד לשון הרמב"ם, ודו"ק היטב:

(מ"ז) והנה מה שהבאתי לעיל באות מ"ב ראיה מדברי המחבר באה"ע סימן קע"ב דחזקה דרבא ע"כ חזקה מעליתא הוי דאלא"ה האיך סמכינן במי שחתכו לו גידו דהוי גדול מבן יג"ש דלמא אפילו אי לא היו חתכו לו גידו ג"כ לא היה מביא סימנים וא"כ עדיין קטן הוא' שבתי וראיתי דאין משם ראיה כל כך עפ"י מה שראיתי בחידושי הרמ"ה (בסוגיא במס' ב"ב בדף קנ"ה ע"ב) וז"ל:

אבל סריס דלאו בר אתויי שתי שערות הוא גדלות דידיה בשנים בלחוד הוא דתליא עי"ש היטב, וא"כ י"ל דהלכה למשה מסיני היה רק דבעינן שנים וסימנים לגדלות במי שראוי להביא שערות, משא"כ מי שאין ראוי להביא סימנים כך הוא הללמ"מ דבשנים לחודא הוי גדול:

(מ"ח) בדף קנ"ו ע"א בתוס' ד"ה בודקין לגירושין כתבו התוס' דאם קדש אשה ואח"כ קדש אחר ג"כ ולא נמצאו סימנים אח"כ הוי ספק קידושי משניהם דחיישינן שמא נשרו כלומר ולא ידעינן מתי נשרו ואכא חשש על קידושי שניהם משא"כ אי נמצאו סימנים מחזקינן לה לגדולה למפרע וממילא לא חלו רק קידושי הראשון כיון דמחזקינן לה לגדולה למפרע והוא כדעת שו"ת הרא"ש כלל ל"ג דמי שנבדק לאח"ז ונמצאו לו סימנים הוי גדול למפרע, והובא ג"כ לפסק הלכה בש"ע חי"מ סימן ל"ה, וראיתי בנוב"י מהד"ק לחו"מ סימן ד' שהקשה אמאי כי לא נמצאו סימנים חיישינן לקידושי שניהם הא ממנ"פ אין לחוש רק לקידושי ראשון דאי לא היו לה סימנים מעולם א"כ הו"ל פנויה לגמרי ואי כבר היו לה סימנים רק שנשרו א"כ מכיון שהיו לה סימנים הרי היא גדולה למפרע ולא חלו רק קידושי ראשון, ותירץ דחזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה וכיון דחזקה דרבא שלא נתבררה היכא שלא נמצאו סימנים לא מחזקינן בגדולה למפרע, (ועיין שו"ת ב"א לאה"ע סימן מ"ז בד"ה וראיתי בשו"ת נוב"י שמפקפק מאוד עז התירוץ ובשו"ת ב"א שם תירוץ דקאי על הקטן אם לא נמצאו לו סימנים חיישינן שמא נשרו וחיישינן לקידושי שניהם משא"כ אם נמצאו סימנים לראשון אמרי' מכח חזקה דהשתא דהוי גדול למפרע וממילא לא חיישי' לקידושי שני כלל דמכח חזקה דהשתא הוי וודאי גדול למפרע, עי"ש בד"ה ולכאורה היה אפשר לומר ודו"ק):

אמנם לע"ד י"ל בפשיטות דעד כאן לא קאמרי' דמשום חזקה דהשתא הוי גדול למפרע רק היכא דחזקד"ר לא איתרע כלל כמו מי שלא נבדק כלל ואח"כ נבדק מחזקינן ליה בגדול למפרע מזמן י"ג שנה דמכיון שאין לנו שום דבר לנחות לספיקא שלא היה לו סימנים לי"ג שנה אע"ג דלא סמכינן מסתמא בלא בדיקה מ"מ היכא שנבדק אמרי' מסתמא היו בו אילו סימנים גם מקודם אילו היה נבדק משא"כ היכא דבדקו ולא נמצאו לו סימנים אע"ג דחיישינן שמא נשרו מ"מ כיון דחזקתו איתרע עכ"פ א"כ מנ"ל דאילו סימנים שחיישי' עליהם שמא נשרו היה לו גם כשהיה ביג"ש דלמא אלו סימנים לא באו כהרגל הטבעו ליג"ש ורק אח"כ באו ונשרו דמשום דלא באו בזמן הרגיל משו"ה נשרו וא"כ לא הוי וודאי גדול למפרע וכן גבי קטנה אם לא נמצאו סימנים אע"ג דחיישי' שמא נשרו מ"מ על אלו סימנים דחיישי' עליהם שמא נשרו לא שייך לומר שמסתמא הוי תיכף בזמן הראוי לגדלות דכיון דנשרו שלא כדרך הרגיל אמרי' אפי' היו לא, באו כדרך הרגיל בזמן הראוי לגדלות ואפשר שרק אח"כ באו כיון דנשרו וא"כ צריך לח״ש לקידושי שני ג"כ, יש להעמיס דברינו גם בכוונת דברי הנוב"י שם ודוק:

(מ"ח ב') במס' קידושין דף ס"ג ע"ב בתוס' ד"ה בני זה, כתבו דמיירו שיש לו שערות ואפ"ה צריכין לידע השנים דסימנים בלא יג"ש הוי שומא רק רבוי שערות או גדול בקומה סמכים שיש לו שנים אפי' בשתי שערות, ואח"כ כתבו עוד שיטה אחרת בשם הר"י דמקום סימנים א"צ שנים, כלומר במקום שלא נודעו מספר השנים ע"י סימנים סמכי' בוודאי שהוא ביג"ש, והנה לפי"ז י"ל דס"ל דבין שנים מעידין על סימנים משום חזקד"ר ובין סימנים מעידין על שנים ואפשר דהוא ג"כ בכלל חזקד"ר כיון דחזקה שמבן יג"ש הוי גדול וסימנים אין דרכן לבא קודם יג"ש א"כ גם סימנים מעידין על שנים רק על עדות שנים לא סמכי' לכתחלה לחליצה דהא אפשר לבדוק אחר סימנים ומשו״ה בעיי בדיקה משא"כ בעדות סימנים לחודא דעל שנים ל"ל כל היכא דאיכא לברורי אם ליכא עדות משו"ה סגיא בסימנים בלא עדות שנים (ועיין בשע"ת כלל ל' פרט א'), ודו"ק:

אמנם לענין נאמנות נשים וקרובים יש להאמין טפי על סימנים מעל שנים דבסימנים הוי מילתא דעל"ג משא"כ שנים לא הוי כל כך מילתא דעבידא לגלוי, (ועיין בב"ש סימן קנ"ה ס"ק כ"ב, ודו"ק):

אמנם יש לעיין בזה דבשלמא שנים בלא סימנים איכא שפיר חזקד"ר דל"ל דאיכא חזקת קטנות נגד חזקד"ר דכיון דהגיעה לכלל שנים יצאה מחזקת קטנות משא"כ בסימהם אם מסופקים על השנים הרי עדיין איכא חזקת קטנות כיון שאין ידוע אם יצא מימי הקטנות וא"כ אמאי יועיל סימנים במסופקים במספר שנים, (ועיין מ"ש לעיל באות ל"ד):