תבואות השדה חלק ו קיג

להחזיר והנה הכא במעשה דבני ברק שמיירי שיורשים טוענים שהי' קטן וא"כ גם הדמים יפסידו הלקיחו' לפי טענת היורשים משו"ה מדייק הרשב"ם בד"ה לנוול והפסדינו מרובה כלומר שאפי' המעות שנתנו ג"כ יפסידו וא"כ אין להם לחוש לבושתו של זה, ועיין בחידושי חת"ס בסוגי' זו שהאריך כאן אי קודם בן עשרים אינו נענש בב"ד של מעלה, אמנם הכא א"צ לזה דהכא לפי טענת היורשים הי' קטן ובוודאי אין לו עונשים וא"צ להחזיר להם המעות:

(מ"ד) בתוס' ד"ה אלא לדידך הקשו דלמא עד כאן לא אמרו רבנן ראי' בקיום השטר אלא גבי בריא משום דאזלי' בתר השתא כמו שהוא עכשיו בריא ה"נ מעיקרא ומשו"ה סגיא ראיה בקיום שטר אבל הכא לא שייכא שום חזקה (כאן אזלו התוס' לשיטתם לפימ"ש בדבור הקודם דהכא לא היה לו סימני גדולות וליכא חזקד"ר) וי"ל כיון דאיכא למימר הכא אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול מהני כי חזקה דהשתא והנה יל"ד באריכות לשון התוס' כיון דאיכא למימר הכא וכו' הי"ל לומר בקיצור על מה שהקשו דהכא ליכא שום חזקה ללקוחות היה להם לתרץ דה"נ איכא חזקה אין העדים חותמין וכו' ונראה דהנה לכאורה יש לדקדק מאי מהני חזקה אין הערים חותמים וכו' מנ"ל דעדים בדקו אותו קודם המכירה דלמא גם העדים סמכו על החזקה ובפרט אי נימא דחזקה דרבא הוי חזקה אלימא טפי א"כ בוודאי מצי העדים לסמוך על החזקה וליכא חזקה אין העדים חותמין (וע״י, בנוב"י אה"ע במהד"ק סימן ס"א שהרגיש בזה) אמנם לפימ"ש התוס' דמיירו שלא היה לו סימני גדלות וכפי מ"ש לעיל בשם הב"א בכוונת דבריהם דהיינו שניכר בו איזה שנוי בתכונת גופו ואבריו שהוא קצר הקומה וא"כ בכה"ג יש לנחית לספיקא דלמא אין לו שערות ומחייבים העדים לבדקו ואיכא שפיר חזקה אין העדים חותמין וכו' דמסתמא עושים העדים כדין, והנה לכאורה י"ל אע"ג דהנוב"י שם סימן ס"א הוכיח מדברי התוס' מדהקשו בד"ה ועוד סימנים דמכח חזקה דרבא המסייע ללקוחות אין לומר דקטן היה וכתב שם הנוב"י דתוס' ס"ל דחזקד"ר אלימא כל כך אפי' להוציא ממון מן היורשים לפי מאי דס"ל בס"ד דהיורשים היה מוחזקים מ"מ כיון שכבר הבאתי לעיל דעת הרבה גדולי אחרונים שמפרשים פירוש אחר בדברי התוס' נ"ל ג"כ לומר באופן אחר דמתוס' הנ"ל אינו מוכח דחזקד"ר יהי' עדיפא משאר חזקות דאולי התוס' היה רוצים לומר חידוש כזה דחזקד"ר עדיפא מכל החזקות דמהני אפי' נגד חזקת ממון של היורשים לא היה סתמו דבריהם והיו מפרשים להדיא חידוש דין בזה מה שלא מצינו בגמרא דחזקד״ר עדיפא מכל החזקות רק כוונת התוס' הוא כך כיון דהכא מיירו בבן כ' א"כ כ"ז שלא נבדק יש לנו רובא וחזקה לסייע ללקוחות דממנ"פ אם יש לו שערות הרי הוא גדול ואם אין לו שערות הרי רוב שאין להם שערות והם בני עשרים הוי סריסים ואם הוא סריס ג"כ מועיל המכירה (כדאיתא בפי' בשו"ע חו"מ סימן רל"ה וברמב"ם סוף פכ"ט הל' מכירה) ורובא וחזקה וודאי מהני אפילו נגד חזקת ממין (כמ"ש הראשונים ריש פרק האשה שנתארלמה גבי רוב נשים בתולות נשאות עי"ש דרובא וחזקה מהני נגד מחזקת ממון, וזהו כוונת התוס' דהכא בבן כ' קודם שנבדק איכא רובא דרוב שאין להם שערות והם בני עשרים הוי סריסים ואיכא חזקד״ר ג"כ וא"כ לא היה צריך בדיקה כלל ומשו"ה תירצו התוס' שלא היה לו סימני גדלות אחר שהגיע לכלל שנים וא"כ ליכא חזקד"ר ולא נשאר רק רוב דרוב בני עשרים ואין להם שערות מסתמא הוי סריסים דעל שארי סימני סרים חוץ ממה שאין לו שערות א"א לבדוק לאחר מיתה ע"י סימני סרים (עיין מס' יבמות פ' ע"ב) וברובא לחודא אין להוציא ממון מן היורשים זהו כוונת התוס' תדע דהרי בסוגי' כאן דף קנ"ה ע"ב רצה הגמ' בס"ד לומר דע"י הסימן שאין לו שערות לחודא נחזיק אותו ג"כ לסריס דפריך כי בדקו ליה מאי הוי רק דתירוץ דבעינן כל סימני סרים עכ"פ לאחר מיתה דא"א לידע כל סימני סרים איכא עכ"פ רובא דאילו שאין להם שערות מבן עשרים הוי סריסים רק דרובא לחודא לא מהני נגד חזקת ממון ודוק היטב:

(מ"ה) ומעתה נבוא לביאור לשון התוס' דתוס' לא מצי לתרץ בפשיטות דהכא איכא חזקה אין העדים חותמין וכו' לסייע ללקוחות דהא כל היכא דלא איתרע חזקד"ר גם העדים מצי סמכו על החזקה ובפרט דאיכא גם רובא דאם אין לו שערות כיון שהוא בן עשרים דבהכי מיירו א"כ הוי מן הרוב שהם סריסים ולא הי' צריך לעדים לבדוק אותו אם יש לו שערות רק בכה"ג ממילא לא קשה איזה חזקה איכא לסייע ללקוחות שיהיה סגיא להם בקיום השטר גרידא דרובא וחזקה וודאי מהני לסייע ללקוחות, וא"כ לא קשיא קושיית התוס' רק אי מיירו באופן שכתבו בדבור הקדום דליכא חזקד"ר שלא היו לו סימני גדלות וא"כ כה"ג לא היה לעדים על מה לסמוך וא"כ ממילא איכא למימר חזקה אין העדים חותמין וכו' וא"כ מדוייק לשון התוס' במ"ש כיון דאיכא למימר הכא חזקה אין העדים חותמין וכו' כלומר בגוונא דליכא חזקה דרבא ממילא איכא למימר אין העדים חותמין וכו' ומדוייק שפיר לשון התוס', ודוק:

וא"כ העולה מדברינו דבבן עשרים כ"ז שלא נבדק איכא חזקה ורובא שהוא גדול חזקה מכח חזקה דרבא ורובא דרוב שאין להם שערות והם בני עשרים הוי סריסים ובפרט הכא לאחר מיתה שאי אפשר לבדקו אם יש לו כל סימני סריס המפורשים במס' יבמות פ' ע"ב וודאי איכא רובא דרוב הוי סריסים אמנם כשמכר בנכסיו דמהני המכירה אפילו בפחות מבן עשרים ויורשיו טוענין שלא היה לו עדיין שערות בשעת המכירה והוי קטן ולא מהני מכירתו אפילו בנכסיו בכה"ג ליכא לסייע ללקוחות רק חזקה דרבא משא"כ רובא דרוב שאין בהם שערות הוי סריסים ליכא בפחות מבן עשרים דקודם עשרים אפשר שעדיין יביא שערות אח"כ ויהיה גדול רק מזמן השערות ולא למפרע דרק בסריס אמרינן דהוי גדול למפרע ולא בשערות (ועי' בחידושי יד רמ"ה בסוגיא כאן במסכת' ב"ב ובש"ע חו"מ סימן רל"ה סעיף י"ב) רק י"ל בפחות מבן עשרים כיון דליכא רובא המסייע לומר שהוא גדול אז בוודאי איכא חזקה דאין העדים חותמין וכו' דעד כאן נןכל לומר שאין העדים בודקין אותו רק כשהוא בן עשרים וגם אין ניכר בו שום שנוי בכה"ג סמכו העדים אחזקה דרבא ועל רובא וא"צ לבודקי, משא"כ קודם עשרים כשמכר בנכסיו דליכא רק חזקה דרבא לחודא וחזקה דרבא לא מהני היכא שיכולים לברר וא"כ וודאי עושים העדים בדין ובודקים אותו ואיכא חזקה אין העדים חותמין וכו' וא"כ בפחות מבן עשרים למכור בנכסיו ויורשים טוענים שהוא קטן איכא חזקה דרבא וחזקה אין העדים חותמין ובבן עשרים ויורשים טוענים שהוא קטן ליכא חזקה דאין העדים חותמין דעדים סמכי על חזקה ורובא דרוב בני עשרים שאין להם שערות הוי סריסים אמנם לעומת זה יש חזקה ורובא המסייע ללקוחות, ודו"ק היטב:

(מ״ו) ובהיות כן מה נמלצו מאוד לשון הרמב"ם פכ"ט הלכות מכירה הלכה ט"ז וז"ל מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ובאו קרוביו וערערו שהיה קטן בשעת המכר ובקשו לבודקו אין שומעין להם לנוולו ועוד שהסימנים משתנים לאחר מיתה וחזקה הוא שאין העדים חותמין על השטר וכו' עכ"ל עי"ש, והנה יל"ד בלשון הרמב"ם דגמרא דידן סגיא ליה בטעמא שאין מניחים לבדקו משום שהסימנים משתנים רק בסמוך דפריך היכי