תבואות השדה חלק ו קט

הפרק כלאחר הפרק כיון דלר"י ג"כ אין דרך לבא תוך הפרק דהרי התוס' ד"ה איבעית אימא כתבו דאפי' לר"י תוך הזמן לא חיישינן שמא נשרו דעכ"פ גם הוא מודה דאין דרך לבא תוך הפרק וא"כ גם לר"י י"ל דמודה היכא דנמצא תוך הפרק כיון דכבר חזינן בהך גופא שנשתנה קצת מגדר הטבע א"כ אי לא נבדקה לפני הפרק כדי שנדע שאותן סימנים לא היה לפני הפרק אסורה באמת לחלוץ על הסימנים של תוך הפרק דכה"ג שרואין שינוי קצת שפיר יש לחוש שמא היו גם לפני הפרק ומשו"ה קאמר שפיר הגמרא לפני הפרק בעי בדיקה דקאי אליבא דר"י ולדידיה מחזקינן לה בגדולה לפעמים גם תוך הפרק וכה"ג וודאי אי לא נבדקה לפני הפרק חיישינן שמא היו לפני הפרק ולא תחלוץ רק מ"מ נשים נאמנות על לפני הפרק כיון שבשעת עדותן אין שום נפק"מ עדיין לענין איסור והיתר (ועיין בחידושי חת"ס) ודו"ק:

ואע"ג דבגמרא קאמר אי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו היינו דהאמת כן דאם נמצא לפני הפרק גם לאחר הפרק שומא אבל באמת עיקר בדיקה דלפני הפרק לר"י כדי שנוכל להחזיקה בגדיל' תוך הפרק דאם לא נתברר שלא היה לה לפני הפרק לא מהני סימנים להחזיקה בגדולה תוך הפרק משא"כ לאחר הפרק לדידן דאין נפק"מ תוך הפרק כלל רק על אחר הפרק הוי גדולה וא"צ אפי' לכתחלה לבדוק לפני הפרק כמ"ש התוס' אי נמי בודקין לאו דוקא, ודו"ק היטב בהך סברא:

ואחד מהתלמידים נ"י הקשה א"כ מאי פריך הגמרא לעיל אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא דלמא מיירו שנמצא באמת שתי שערות רק שלא בדקו לפני זמן דעל לאחר זמן מהני שפיר להיות כגדול אע"ג שלא בדקו אותו לפני הזמן ועל תוך הזמן לא מהני רק אם נבדק לפני זמן ג"כ אבל אי נבדק לפני זמן ולא נמצאו סימנים ואח"כ נבדק תוך זמן מהני באמת דתוך זמן כלאח"ז, אמנם לפימ״ש לעיל באות ט"ז דקושי' רב המנונא קאי אי לא ס"ל חזקה דרבא א"ש דהך חילוק דלאח"ז לא חיישינן שמא היו גם לפני זמן הוא רק אי ס"ל חזקה דרבא דאי לא ס"ל חזקה דרבא א"כ אי חיישינן שמא היו לפני הזמן גם בלאח"ז יש לחוש שמא היו קודם אי לא בדקו לפני זמן. וא"ש, ודוק:

(ל"ד) בהא דאמר רבא אבל לחליצה בעי בדיקה הביא כאן בחי' הר"ן דעה אחת היכא שיש לה סימני גדלות בסימן העליון ולא נודע מספר שנותיה אי סמכינן לומר כיון שיש לה סימן העליון מסתמא יש לה שנים ג"כ ואח"כ דחי לה דלא סמכי' ע"י סימן העליון לומר שיש לה שנים ג"כ וא"כ נראה דבסימן התחתון וודאי לא מהני לסמוך שהוא גדולה היכא שלא נוודעו מספר השנים (וזהו שלא כדברי הר"י בתוספ' מס' קידושין ס"ג ע"ב דס"ל דכשנמצאו סימנים סמכינן אשנים ג"כ ונבאר עוד בס"ד), אמנם הא דהביא כאן הר"נ דברים אלו נראה דאתו לאשמעי' דאע"ג אם הביא סימנים לפני הזמן לא הוי סימן וא"כ הא דא"צ לבדוק קודם הזמן ג"כ כדי שנדע שאלו סימנים לא היו לפני הזמן וצ"ל ע"כ כמ"ש לעיל דאמר"י דמסתמא לא נעשה שנוי ולא באו לפני הזמן וא"כ הה"ד דהו"א לפי"ז שנוכל לסמוך ג"כ על סימנים בלא נודעו מספר השנים משו"ה אשמעון כאן הך דינא דאע"ג דלא חיישי' שיבאו סימנים קידם הזמן מ"מ לא מהני סימנים בלא נודע מספר שניתיה וי"ל הספרא כך דבאמת נגד חזקה דרבא איכא חזקת קטנות רק כשהגיע הזמן אזיל ליה חזקת קטנות ומהני חזק"ד וא"כ היינו דוקא כשוודאי הגיע הזמן מהני ליה חזקה לסמוך מה"ת אפי' בלא בדיקה (רק מדרבנן בעי בדיקה לפי רוב המפורשים) משא"כ כשלא נודע מספר השנים דאז איכא עדיין חזקת קטנות ממש לא מהני אפילו נמצאו לה סימנים חיישי' שמא היא לפני הזמן כיון דאיכא חזקת קטנות וסברת הר"י מסכ' קידושין שם דסימנים מהני לומר שמסתמא הגיעה לשנים נבאר עוד בס"ד (עי' לקמן באות מ"ח):

(ל"ה) בגמרא אי בעית אימא ר"ש ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא כלומר ומשו"ה אינה נאמנת לחליצה אפי' לאחר הפרק דחזקה מסיים לה דל"ל חזקה דרבא, וראיתי בס' ערוך לנר שהקשה מנ"ל לגמרא דל"ל חזקד"ר דלמא אית ליה רק כמו דרבא ס"ל דאע"ג דאיכא חזקה מ"מ צריך בדיקה ס"ל לרש"י דבעי בדיקה מן הדין ומשו"ה אין נשים נאמנת, והנה בפשיטות י"ל דזהו באמת כוונת הגמרא ול"ל חזקה דרבא כלומר דלא ס"ל בחזקה דרבא שרק לחומרא צריך בדיקה וממילא נשים נאמנית רק ס"ל מה"ד צריך בדיקה דלא אלים חזקה דרבא כל כך וממילא אין נשים נאמנות, אמנם י"ל עוד באופן אחר דהגמרא ס"ל דאע"ג דמה"ת אין ע"א נאמן מ"מ היכא שיש סברא להאמין ע"א גם מה"ת נאמן ע"א וזהו הטעם דע"א נאמן במיתה מה"ת משום שיש סברא להאמין (ועיין בספרי ח"ה שער לקוטי שושנים שער ב' באות ט' שהארכתי בזה אי ע"א נאמן בעדות אשה מה"ת), והנה בספרי פ' שופטים סימן קפ"ח איתא הדרש לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא באשה להשיאה ואע"ג דהתם משמיה ד"ר יהושיע תנו לה מ"מ מסתמא לא פליג עליו תנא דספרי ג"כ מדהביא דבריו בראשונה וסתם ספרי היא ר"ש וא"כ ס"ל לר"ש ע"כ דהיכא דאיכא סברא שאומר אמת גם ע"א נאמן ואשה הוי כע"א והנה אי ס"ל חזקה דרבא גם כאן איכא עכ"פ סברא שאומרת אמת שיש לה סימנים וא"כ אמאי לא תהיה נאמנת לאחר הפרק לומר שיש לה סימנים שתחלוץ וע"כ דל"ל חזקה דרבא וא"ש, וי"ל עוד בפשיטות דלר"ש דדריש טעמא דקרא א"כ הא דע"א אינו נאמן בכל מקום לא משום גזה"כ רק משום חשש משקר וא"כ היכא שיש חזקה המסייע לו היה בדין שיהא נאמן והה"ד אשה וע"כ דל"ל חזקה דרבא, ודוק:

(ל"ו) הרי"ף האריך כאן אי ס"ל חזקה דרבא והקשה א"כ מאי אמר ר"נ והכי קייל"ן בודקין לחליצה ולמי אונין היכא משכחת לה בדיקה למיאון דלפני זמן ותוך זמן אין שום נ"מ דאפי' יש לה שערות יכולה למאן וע"כ לאחר זמן ואי קייל"ן חזקד"ר איך משכחת לה בדיקה למיאון הא חיישי' שמא נשרו וכתב הרי"ף ת"ל ואנן עיינינן בה ואשכחן פרוקא בסיעתא דשמיא והדון הוא פרוקא דהא דחיישינן שמא נשרו הוא רק בשבעל לשחר זמן דהו"ל ספיקא דאורייתא אבל היכא דלא בעל לאחר זמן דהו"ל נישואין דרבנן לא חיישי' שמא נשרו וכו' עיי"ש, והכי קיי"ל להלכה ג"כ בש"ע סימן קנ"ה סעיף כ' דבלא בעל לאח"ז לא חיישינן שמא נשרו וכן דעת הרמב"ם פי"א הלכות גירושין הלכה ד' הלכה ה' לחלק בין בעל ללא בעל, והנה לכאורה יל"ד בלשון הרי"ף למה היה לו כל הטורח הזה לאשכח האי חילוקא בין בעל ללא בעל הלא הוא לכאורה דבר פשוט שהרי בגמר' מ"ו ע"א מסיק הכי רב דימי להלכתא דלא חיישינן שמא נשרו רק בבעל דאיכא ספיקא דאוריתא (וראיתי להחת"ס בחי' סוגי' בד"ה ומאי דמייתי ר"ח ראיה שעמד ג"כ בזה למה לא היה נראה להרי"ף זה לדבר פשוט לחלק בין בעל ללא בעל לאח"ז) ונ"ל דהנה יל"ד עוד בלשון הרי"ף שכתב אבל היכא דלא בעל לאח"ז דהו"ל נישואין דרבנן ולמה אמר דהי"ל ״נשואין דרבנן״ יותר היה לו לומר דהו"ל ספיקא כמו שאמר בבעל אח"ז דהו"ל ספיקא דאורייתא היה לו לומר בלא בעל הו"ל ספיקא דרבנן ולמה נקט נישואין דרבנן וכי רוצה לאשמעי' דנשואי קטנה הוי רק דרבנן, והוא דקדוק עצום בלשון הרי"ף למי שבקי בלשונו:

(ל"ז) ונ"ל לתרץ עפ"י מה שהבאתי לעיל באות כ"ז מה שהקשה בשערי תורה לדעת המהר"מ סימן