תבואות השדה חלק ו קח

הרז"ה בבעהמ"א שם חולק וס"ל דוקא לחליצה נאמנית לומר שיש לה שערות ותחלוץ דחזקה דרבא מסייע לה אבל למיאון לומר שתמאן לאחר הפרק אינה נאמנית ואולי י"ל דרי"ף ובעתמ"א פליגי אי חזקת קטנית חשיב חזקה דרי"ף ס"ל דחזקת קטנות חשיב חזקה ומשו"ה נאמנית גם למיאון משא"כ הרז"ה ס"ל דחזקת קטנות לא הוי חזקה וא"כ אינה נאמנת אפילו בדרבנן בלא בעל דהו"ל כמו ספיקא דרבנן באיתחזק איסורא משום חזקה דרבא דאינם נאמנית באיתחזק איסורא, וראיתי במלחמות שם שכתב דנאמנת למיאון לומר שהיה להם שערות לפני הפרק וא"כ גם אלו שערות לאחר הפרק שומא נינהו אם אומרים דאילו שלאחר הפרק היו קודם הפרק ג"כ והנה הא דלא כתב המלחמות בפשיטות דנאמנות למיאון היינו שאומרים שאין להם שערות ולשמא נשרו לא חיישינן בלא בעל כמו שפסק הרי"ף ג"כ בפירוש דבלא בעל לא חיישינן שמא נשרו (ראיתי בחת"ס שמפרש בכוונת הרמב"ן דמ"מ היה לנו לחוש דלמא במכיוון השירה השערות כדי שתוכל למאן, אמנם אם ראינו שערות לפני הפרק ג"כ ואילו לא השירה לא חיישינן ששערות שבאו לאחר הפרק השירה דמסתמא לאו דינא גמירי שתדע איזה שערות צריכה להשיר עי"ש היטב בד"ה ועפ"י דברינו אלה ודו"ק,) וא"כ יוצא לנו מדברי הרמב"ן אלו דבר חדש דנאמנית למיאון מהני רק אם ראו אלו שערות לפני הפרק ג"כ דאמרינן דהוא שומא הא בליכ' שערות כלל חיישינן שמא השירה בידים ואינה נאמנת למיאון אפילו בלא בעל (ועיין מהרי"ט סימן נ"א שכתב ג"כ דיש לחוש שהיא עצמה השירה השערות) וא"כ עולים שפיר דברי החת"ס לפי מה שמפרש דברי המלחמות דאם נמצאו שערות לאחר הפרק ונשים מעידים שאלו שערות היו לפני הפרק ג"כ דכה"ג אין לחוש שהיו גם אחרים והשירה אותן דא"כ היה משירה גם אלו שערות שהיו לפני הפרק אמנם בליכא שערות כלל חיישינן שמא השירה ואינה ממאנת אפילו בלא בעל דאע"ג דבלא בעל לא חיישינן שמא נשרו אבל שמא השירה במכיוון ובמזיד חיישינן אפי' בדרבנן אמנם לע"ד נראה לפרש בפשיטות דברי המלחמות דס"ל דאפי' בדרבנן אין נשים נאמנות במידי דאיכא טרחא או שיש חשש טעות והנה כבר כתבנו לעיל באות כ״ט דלומר שאין לה שערות כלל איכא למימר שיש טרחא לבדוק היטב ולא בדקה שפיר משא"כ באומרת שיש לה שערות לא שייך טעות וגם לא שייך לומר שלא בדקה שפיר דהא אומרת שיש לה ומשו"ה ס"ל להרמב"ן דלומר שאין לה שערות שתוכל למאן אין נשים נאמנות אפילו בדרבנן משום אולי טריחא לה מילתא לבדוק היטב משא"כ אם אמרה שמצאה סימנים לפני הפרק כדי להחזיק בשומא אותם שלאחר הפרק בזה נאמנית בלא בעל דליכא רק חששא דרבנן אמנם מסתימת לשון הרי"ף שכתב כל הנבדקות נבדקות עפ"י נשים בין לחליצה בין למיאון סתמא משמע דאפי' לומר שאין לה שערות כלל ג"כ נאמנת למיאון וצ"ל ע"כ דס"ל דחזקת קטנות מוקמינן נגד חזקה דרבא והוי כספק השקול ונאמנת בדרבנן בלא בעל וא"כ יהי' לענין נאמנת למיאון ג' מחלוקת בדבר דהרי"ף ס"ל בכל גוונא נאמנת בלא בעל והרז"ה ס"ל דלמיאון אינה נאמנת כלל והיינו ע"כ או משום דס"ל דחזקת קטנות לא חשיב כלל ואינה נאמנת נגד חזקה דרבא או אפילו ס"ל חזקת קטנות חשיב ג"כ חזקה ואיכא נגד חזקה דרבא חזקת קטנות מ"מ כיון דאיכא חזקה נגד חזקה הו"ל ספק השקול ואינם נאמנת אפילו בספק השקול בדבר שבערוה כמ"ש לעיל באות כ"ט לדעת חידושי הר"ן ודעת הרמב"ן במלחמות הוא דעת שלישי דבאמת גם למיאון ראוי להאמין נשים רק אם אומרים שאין לה שערות כלל חיישינן שמא השירה במזיד לפי דעת החת"ס שמפרש הכי דברי הרמב"ן או לפימ"ש דבאין לה שערות כלל איכא למיחש טפי לטעות או לטרחא ומשו"ה ס"ל להרמב"ן דאינה נאמנת רק להעיד שאילו שערות היו לפני הפרק ג"כ להחזיקו בשומא דבכה"ג תו ליכא טרחא וטעות או דבכה"ג אין לחוש שהשירה במזיד כמ"ש החת"ס מדלא השירה אלו ג״כ שהיו לפני הפרק, (שוב ראיתי בחת"ס שכתב ג"כ בטעמא דרמב"ן משום טרחא באופן אחר קצה ממ"ש עי"ש) ודו"ק:

(ל"ב) והנה מדעת רש"י בד"ה נשים בודקות שכתב ואי אמרה ליתנהו לא ממאנת דחיישינן שמא נשרו הלכך אנשים לא סמכינן וכתב המהרש"א בכוונת רש"י דאין לחוש א' נסמוך על נשים לחליצה נסמוך עליהו לקולא למיאון ג"כ ומשו"ה קאמר רש"י דאין לחוש ע"ז דהא אפילו אם אנשים יאמרו דלית לה סימנים ג"כ לא תמאן משום שמא כשרו, והנה לכאורה יש לדקדק עכ"פ בלא בעל דלא חיישינן שמא נשרו ניחוש שמא יסמכו גם על נשים לקולא למיאון אי נסמך עליהו לענין חליצה וצ"ל דהמהרש"א ס"ל דבלא בעל היכא דליכא חשש שמא נשרו כיון דהוי רק מדרבנן באמת נשים נאמנית גם לר"י ואפשר דרש"י ס"ל דר"י ור"ש אליבא דת"ק קאמרו למולתיהו ולא פליג ת"ק על ר"י ור"ש ובתוס' ד"ה בשלמא כתבו דליכא לפרושי שומא נינהו ותמאן דהא קתני בסיפא אינה נאמנת לומר קטנה היא משמע דאפילו כה"ג שאמרו הנשים שראו לפני הפרק ואותן שערות הם לאחר הפרק להחזיקן לשומא ג"כ אין נאמנות ולא כדעת המלחמות שהבאתי לעיל, אמנם לדינא לא מוכח מדברי התוס' דאין נשים נאמנות למיאון כלל וכדעת בעהמא"ו דתוס' כתבו הכא אליבא דר"י ואפשר דס"ל דת"ק באמת פליג וס"ל דלמיאון ג"כ נשים נאמנות (ועיין ברמב"ם פ"ב הל' אישות הל' כ' משמע נמי דס"ל דגם למיאון נשים נאמנות היכא דליכא חשש שמא נשרו) ולדעת המהרש"א בדברי רש"י צריך ג"כ לומר הכי דהיכא דליכא חשש שמא נשרו בלא בעל נאמנות למיאון ג"כ כמ"ש (ועיין בדברי חמודות על הרא"ש ס"ק ב' ועיין ב"ש סימן קנ"ה ס"ק כ"ט שכתב ג"כ הכי בדברי רש"י) ודו"ק:

(ל"ג) אמנם מה שיל"ד בדברי תוס' אלו דהנה תוס' כתבו דאע"ג דלא סמכינן אחזקה דרבא לחליצה ובעי בדיקה מ"מ אם נמצאו שערות לא חיישינן שמא היו לפני הפרק ג"כ ומ"ש לפני הפרק בודקין היינו אם בדקי ולכתחלה א"צ בדיקה כלל והא בגמרא אמר להדיא בשלמא לפני הפרק בעי בדיקה וכו' ומדקאמר בעי בדיקה משמע דעכ"פ ראוי לכתחלה לבדוק לפני הפרק ג"כ כדי שנדע בבירור דתני שערות לא היו לפני הפרק והוי סימנים מעליא, ונ"ל ליישב דהא וודאי מסברא אין לחוש כלל על הסימנים שנמצאו לאחר הפרק דלמא הי' מקודם ג"כ והוי שומא דע"ז ליכא חשש דאין דרך כלל להביא שערות קודם הזמן ועדיף מחזקה דרבא דבחזקה דרבא צריכין עכ"פ לומר שעכשיו נשתנה גופה מקודם והלכך אע"ג דאיכא חזקה בעי בדיקה משא"כ לחוש שמא יש לה שערות בזה יש לנו לומר שמסתמא לא נשתנה ממעיקרא ואין לה סימנים לפני הפרק דהא מסתמא לא נולדה עם שערות וא"כ איכא חזקת הגוף ג"כ שלא היה לה לפני הפרק וגם החזקה דרבא ג"כ מעיד שלא הי' לפני הפרק דחזקה דרבא ע"כ מעיד שהוא גדולה ואי נימא שהני סימנים היו לפני הפרק א"כ היא עדיין קטנה ויש לנו חזקת הגוף וחזקה דרבא שמסתמא לא היה לה לפני הפרק ומשו"ה לא בעי כלל בדיקה לפני הפרק אמנם כן היינו רק לעניין להחזיקה גדולה על אחר הפרק אמרינן דמסתמא לא נעשה בה שנוי ולא הי' לה לפני הפרק משא"כ לענין שתהיה כגדולה תוך הפרק לר"י דס"ל תוך