תבואות השדה חלק ו קו

והקשה, כיון דהגמרא משני באמת דהא דאינה חולצת מיירי דווקא בבדקו ולא אשכחו והא דלא תמאן דחיישינן שמא נשרו. ופריך הא ניחא למ"ד חיישינן שמא נשרו אבל למ"ד לא חיישינן מאי אכא למימר ולכך הוצרך לאסוקי דכל חזקה דרבא הוא רק למיאון לחומרא וא"כ לפי האמת דקייל״ן חיישינן שמא נשרו מצינן לומר דלעולם לחליצה נמי סמכינן אחזקה דרבא והא דאינה חולצת בבדקו ולא אשכחו ומ"מ לא תמאן דחיישינן שמא נשרו אבל בסתמא מהני חזקה דרבא לחליצה ג"כ עי"ש, ונ"ל ליישב פסק ההלכה דאפילו למסקנא דחיישינן שמא נשרו מ"מ לחליצה לא מהני חזקה דרבא דהנה וודאי אי הוי ס"ל דחששא שמא נשרו הוא אפילו בלא בעל אע״ג דהוא רק איסור דרבנן מ"מ כיון דחזקה דרבא כל כך אלים שאמרינן שבוודאי הביאה שערות בזמנו יש לחוש אפילו באיסור דרבנן היינו בלא בעל ג"כ וכיון דחזקה דרבא אלים כל כך שהוא כוודאי די לנו להחמיר בחליצה היכא דבדקו ולא אשכחו דאע"ג דהוא קרוב לוודאי ע"י חזקה דרבא שנשרו מ"מ כיון שלא נמצאו סימנים איתרע החזקה במקצת ואמרינן שלא תחלוץ מ"מ בסתם מהני חזקה דרבא לחליצה ג"כ ולא אמרינן דמ"מ נבדוק משום כל היכא דאכא לברורי דכיון דחזקה דרבא אלים כל כך שהוא כוודאי שהרי חיישינן משו"ה שמא נשרו לחומרא אפילו בדרבנן א"צ לברר [ובפרט דהבדיקה הוא טירחה קצת] משא"כ לפי האמת דבלא בעל דהיא רק דרבנן לא חיישינן שמא נשרו וע"כ דחזקה דרבא אינו חזקה ברורה כל כך לתלות שמא נשרו אפילו בדרבנן וא"כ ממילא לחליצה צריכה בדיקה דכיון דאינו דבר ברור כל כך צריך לברר משום כל היכא דאיכא לברורי וא"ש שתיכף כי מסקינן בגמרא דחזקה דרבא אתמר רק למיאון ולא לחליצה הביא הגמרא פסק ההלכה דרב דימי דחיישינן שמא נשרו רק בבעל אבל בלא בעל לא והיינו ליישב מ"ש דחזקה דרבא לא מהני לחליצה והיה קשה לו כיון דחיישינן שמא נשרו א"כ יוכל לומר דחזקה דרבא הוא גם לחליצה כקושיית הנ"ב הנ"ל ומשו"ה משני דשמא נשרו הוא רק בבעל אבל בלא בעל לא ומוכח דחזקה דרבא לא הוי כוודאי גמור ומשו"ה לא סמכינן לעניין חליצה אחזקה דרבא גם לפי המסקנא וא"ש שיטות הפוסקים, ודו"ק:

(כ״ו) לפימ"ש באות נ"ז דאי ס"ל חזקה דרבא הוי חזקה גמורה היינו משום דסימנים מעידים על אישות שבו וממילא לא מהני סימנים תוך זמן דתוך זמן לא מהני עדות על אישות, (עי' היטב מ"ש לעיל) יש לתרץ בזה מה שהקשה כבור הרב הגדול מו"ה יצחק אויש נ"י מאי קאמר רב המנונא להוכיח דבתוך זמן כלפני זמן משום דאי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא וע"כ דאייתי שתי שערות וטעמא דלאחר זמן הא תוך זמן לא דלמא לעולם דלא אייתי שתי שערות רק שנולדו בו סימני סריס כשנעשה בן עשרים ונעשה גדול למפרע לרב דס"ל הכי במס' יבמות פ' ע"א ולהעשות גדול למפרע הוא דווקא על לאח"ז אבל בתוך זמן לא הוי גדול למפרע ע"י סימני סריס שנולדו אח"כ אבל אם הביא סימנים אפילו תוך זמן כלאח"ז והוא קושיא משכלת, אמנם לדברינו הנ"ל א"ש דהנה הא דאמרינן דנעשה גדול למפרע הוא רק אי ס"ל חזקה דרבא הוי חזקה גמורה כוודאי א"כ אפילו לא נראו בו סימנים אמרינן כיון שנולדו בו סימני סריס מסתמא גם מעיקרא הוי גדול כדי שלא נצטרך לומר שיצא מגדר טבעי להיות גדול בן י"ג שנה. משא"כ אי חזקה דרבא לא הוי כל כך בתורת וודאי א"כ לא מהני סימני סריס שנחזיקנו בגדול למפרע כיון שבמה שאנו אומרים שלא היה גדול בזמן הראוי אין אנו מוצאים אותו מגדר הטבעי והרגיל, ודו"ק היטב בהך סברא, דרק אי ס"ל חזקה דרבא הוי כוודאי אז אמרינן דהוי גדול למפרע וא"כ ממיל' אי ס"ל חזקה דרבא ע"כ ס"ל דסימנים ג"כ מעידים על אישות כמו שנים (כמ"ש לעיל באות ט״ז) וא"כ אי סימנים מעידים על אושות ממילא לא נוכל לומר תוך זמן כלאח״ז דתוך זמן לא מהני עדות על אישות כמ"ש לעיל, וא"כ ממילא שפיר הקשה רב המנונא דע"כ תוך זמן כלפני זמן דאי הברייתא מיירי בלא הביא סימנים רק שנולדו בו סימני סריס והוי גדול למפרע ע"כ ס"ל חזקה דרבא ואי ס"ל חזקה דרבא ע"כ תוך זמן כלפני זמן כמ"ש לעיל, ומתורץ קושיא הנ"ל, ודו"ק היטב, (שוב ראיתי בספר בית מאיר לאה"ע סימן קנ"ה סעיף י"ב, ובסימן קע"ב סעיף ז' משמע ג"כ מדבריו דס"ל דהא דאמר רב נעשה סריס למפרע הוא משום חזקה דרבא מחזקינן אותו בגדול למפרע עי״ש ונהניתי שכוונתי לסברתו,) וא"כ ממילא נכונים דברינו עפ"י מ"ש לעיל דמאן דס"ל תוך זמנו כלאח״ז ל"ל חזקה דרבא (ועיי' היטב מ"ש לעיל אות ט"ז בס"ד) אח"כ ראיתי בתתס"ו בחידושיו בסוגיא זו שכ' ג"כ דרב דס"ל נעשה סריס למפרע הוא מטעם חזקה דרבא, עיי"ש ד"ה ועיין ביבמות פ' ע"א ודו"ק. (כ"ז) והנה בפלוגת' דרב ושמואל מס' יבמות פ' ע"א אם נעשה סריס למפרע המחבר באה"ע סימן קנ"ה סעיף י"ב פסק גבי קטנה דאם נולדו בה סימני אילונית חשובה למפרע כגדולה וכן בשו"ע חו"מ סי' רל"ה סעיף י"ב לענין שיהיה ממכרו ממכר פסק ג"כ דאם נולדו בו סימני סריס מבן עשרים נעשה גדול למפרע אמנם דעת הרמב"ם פ"ב הלכות אישות הל' ג' שכתב שם וז"ל הגיעה לי"ב שנה וכו' אעפ"י שנראו בה סימני אילונית עדיין קטנה היא עד כ' שנה משמע דלא ס"ל בזה כרב דנעשה גדול למפרע (וכבר תמה עליו היש"ש במס' יבמות פרק הערל סימן ל"א למה לא פסק כרב), ועיין בס' בית מאיר אה"ע סימן קנ"ה סעיף י"ב שהאריך בזה, והנה הב"ש אה"ע סי' קנ"ה ס"ק י"ט הביא קושיית הדרישה דאי ס"ל דאם נולדו בה סימני איילונית הוי גדולה למפרע איך ממאנת לאחר י"ב שנה כשלא נמצאו לה סימנים הא יש לחוש דלמא תמצא אילונית והו"ל גדולה למפרע ולא מהני המיאון ותירץ בשם הדרישה כיון דמיירו בלא בעל לאחר י"ב שנה וא"כ הו"ל רק קידושי דרבנן משו"ה לא חיישינן שמא תמצא אילונית [ועיין בספר דברי חיים להגאון ה"ר יצחק אויערבאך בדיני מיאון שהאריך בזה לתרץ דאילונית הוי מיעוט דלא שכיח כלל דאע"ג דלא נמצאו בה שערות לי"ב שנה לא הוי ריעותא שנחוש שמא היא אילונית עי"ש היטב בדיני מיאון סימן א', ועיין בטו"ז שם באה"ע סימן קנ"ה ס"ק ז' שכתב ג"כ כה"ג] אמנם אכתי יש לעיין דהא מ"מ איכא תרי צדדים להחמיר שלא תמאן אפי' בקדושי דרבנן חדא שמא היה לה סימנים ונשרו וחדא שמא תמצא אילונית ובתרי צדדים לאיסורא היה ראוי להחמיר אפי' בדרבנן כגון שלא בעל לאחר י"ב שנה, ועיין בשע"ת כלל ל' פרט ז' שתמה ג"כ לדעת המהרי"ט ח"א סימן נ"א דס"ל חששא שמא נשרו הוי ספק הרגיל דמוכח יותר שהיה לה סימנים ונשרו משום חזקה דרבא א"כ אמאי לא מחמרינן בדרבנן ג"כ ומ"ש המהרי"ט שם משום דכל קידושי קטנה בדרבנן הם אמרו והם שתוכל למאן אפי' בספק הרגול א"כ נראה מדבריו דאפי' היכא דאיכא רובא לאיסורא הקילו באיסור דרבנן ומ"ש משאר איסורי דרבנן דאזלי' לחומרא היכא דאיכא רובא לאיסורא עי"ש שהביא ראיה דברובא לאיסורא גם בדרבנן אזלינן לחומרא ולפי מאי דקיי"ל דאם נמצאת איילונית הו"ל גדולה למפרע נתחזקה הקושיא דהא איכא תרי צדדים לאיסורא שמא נשרו ושמא תמצא אילונית ובתרי צדדים לאיסורא וודאי יש להחמיר אפי' בדרבנן ואולי י"ל עפ"י סברת המל"מ פ"ז הל' אישות