תבואות השדה חלק ו קה

לשם קידושין משום דאין עושה בעילת זנות [ועיין היטב בשע"ת כלל ל' פרט ה' אות ח"י] ודו"ק:

(כ״ב) והנה לכאורה יש להקשות כיון דחשש שמא נשרו הוא רק מחומרא בעלמא כפי מ"ש להוכיח מלשון רש"י ד"ה אבל מעיקרא שכתב והלכך מספיקא לא מחמרינן וע"כ כיון דבבעל איכא חשש דאורייתא נוכל להחמיר ג"כ אפילו במידי דאין לחוש מדינא ובפרט כיון שהוא דבר שבערוה א"כ קשה אפילו כי בעל תוך זמן לפימ"ש התוס' ד"ה קטנה דלהך לישנא דרבא אינו מוכח דס"ל תוך זמן כלפני זמן וא"כ גם תוך זמן דלמא היו לה סימנים ובעל לשם קידושין ואח"כ נשרו והיה לנו לחוש שמא כשרו אפילו בעל תוך זמן אי ס"ל לרבא תוך זמן כלאח"ז, ונראה דלא קשה דדוקא לאח"ז דאיכא נגד חזקת קטנות חזקה דרבא ואיכא ספיקא עכ"פ אם לא יבעול לשם קידושין ספק בעילת זנות אמרינן דלא מעייל נפשיה לספיקא דבעילת זנות ובעל לשם קידושין, משא"כ תוך זמן אפילו אי תוך זמן כלאח"ז מ"מ חזקה דרבא ליכא תוך זמן וחזקת קטנות איכא א"כ ממילא אפי' אם יבא אליתו אח"כ ויאמר שהיה לה סימנים תוך הזמן רק שנשרו לא היה בעילת זנות כיון שתוך זמן לא היה לה לחוש שיש לה סימנים וא"כ תוך זמן וודאי לא בעל לשם קידושין, ומה מאוד מדוייק לשון הגמרא במ"ש אבל מעיקרא לא דהלשון ״אבל מעיקרא״ אינו מדוייק כל כך (ועיין בשע"ת שם פרט ה' אות ח"י שעמד בזה) ולדברינו א"ש מאוד דהכי קאמר הגמרא דדוקא בעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא, כלומר אם לא יבעול לשם קידושין וממילא בעל לשם קידושין דלאח"ז איכא חזקה דרבא אפילו אי חזקת קטנות ג"כ הו"ל חזקה מ"מ איכא חזקה נגד חזקה והו"ל ספיקא דאורייתא אם לא יבעול לשם קידושין ואמרי' דמסתמא בעל לשם קידושין ולא קאי ספיקא דאורייתא לענין חשש שמא נשרו דהוא באמת רק חששא בעלמא רק כיון דאיכא ספק דאורייתא בביאת זנות ומסתמא בעל לשם קידושין חיישינן שמא נשרו אבל מעיקרא כלומר תוך הזמן אע"ג דאפשר גם תוך זמן לחוש שהיה לה סימנים אי ס"ל תוך זמן כלאח"ז רק כיון שהוא לא היה לו לחוש על תוך זמן שיש לה סימנים א"כ לא מסיק אדעתיה כלל לבעול לשם קידושין דליכא ביאת זנות כלל כל שאין לו לחוש שמא גדולה הוא וא"כ מעיקרא אינו בועל לשם קידושין כלל וזה שאמר אבל מעיקרא לא' כלומר מעיקרא וודאי אינו בועל לשם קידושין אפילו אי תוך זמן כלאח"ז מ"מ לא צריך לאסוקי אדעתיה לבעול לשם קידושין וא"כ מעיקרא ליכא בשום אופן חששא דאורייתא ומדוייק מאוד הלשון ״מעיקרא״ כלומר תוך הזמן, ודוק:

(כ"ג) ולפי"ז י"ל דעד כאן איכא חששא שמא נשרו בבעל עכ"פ רק למאן דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת ובלאח"ז איכא ספק ביאת זנות אם לא יבעול לשם קידושין ואין עושה בב"ז אפילו בספק זנות אי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא וא"כ שפיר חיישינן שמא נשרו בבעל משא"כ אי ספיקא מה"ת לקולא וליכא רק מדרבנן איסור ביאת זנות אפילו אי לא יבעול לשם קידושין דנגד חזקה דרבא איכא חזקות קטנות והוי ספיקא ורק מדרבנן לחומרא, ובאיסור דרבנן הבאתי לעיל בשם הה"מ דלא אמרינן אין עושה בב"ז ולא בעל לשם קידושין ועכ"פ ליכא רק ספיקא ואיכא ספק ספיקא דלמא לא בעל לשם קידושין ודלמא לא היה לה סימנים ונוכל להקל בחשש רחוק כזה דשמא נשרו דהוא רק חששא בעלמא, (עיין שע"ת סוף פרט ה') וא"כ פליגי ר"פ ורב פפא בהא, דר"פ דס"ל דחוששין שמא נשרו אפילו לא בעל ס"ל חזקה דרבא הוי חזקה מעליא ואפילו בלא בעל דליכא רק ספיק' דרבנן חיישינן שמא נשרו משום חזקה דרבא דהו"ל כמו סד"ר באתחזק איסורא (כמ"ש לעיל באות י"ב) ורב פפא דלא חייש שמא נשרו אפילו בבעל ס"ל ספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא וא"כ אפילו לאח"ז אינו עושה איסור דאורייתא אם אינו בועל לשם קידושין דבאיסור דרבנן לא אמרינן אין עושה בב"ז וליכא רק ספיקא דלמא ו"ט בעל לשם קידושין והו"ל אכתי ספק ספיקא דלמא לא בעל לשם קידושין ואת"ל בעל לשם קידושין דלמא לא היו לה סימנים דחשש שמא נשרו הוא חשש רחוק כיון דחזקה דרבא לא הוי חזקה טובא כ"כ א"כ אין לחוש שמא נשרו אפילו בבעל, עכ"פ מתורץ קושיית מהרש"א שהקשה אמאי לא משני דרבא דס"ל לא תמאן מיירו בבעל כיון דמאן דס"ל לא חיישינן שמא נשרו ס"ל אפילו בעל לא חיישינן שמא נשרו ומשו"ה הוצרך לתרץ דבאמת מיירו בלא בדקו ולענין מיאון סמכינן אחזקה דרבא לחומרא אבל לחליצה לא סמכינן לקולא ולרבא דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא לפימ"ש הש"ש שמעתא א' פ"ד א"כ בבעל איכא איסור דאורייתא אם לא יבעול לשם קידושין ומסתמא בעל לשם קידושין וודאי חיישינן בבעל שמא נשרו, ודו"ק:

(כ"ד) ראיתי בספר קונטרס החזקות סוף סי' ט' שהקשה למאי דקיי"ל בטור ושו"ע אה"ע סימן קנ"ה דלמיאון לא חיישינן שמא נשרו רק בבעל משא"כ בלא בעל דלא הוי רק ספיקא דרבנן לא חיישינן שמא נשרו ומותר מכח ספיקא דרבנן לקולא א"כ אמאי לענין חליצה אסורה לחלוץ לדעת הרי"ף דחליצת קטנה רק מדרבנן פסולה א"כ גם לענין חליצה תחלוץ אפילו אין לה סימנים דהא איכא ספיקא שמא כשרו והו"ל סד"ר ולקולא, רק אי אמרינן דלמא נשרו הוא רק חשש רחוק א״ש דוודאי לענין מיאון יכולה למאן בלא בעל דהא מסתמא לא נשרו רק בבעל מחמרינן מ"מ דבדאורייתא חיישינן אפילו לחשש רחוק משא"כ שתהיה מותרת לחלוץ משום שמא נשרו זה לא מהני להקל שתחלוץ אפילו היא רק מדרבנן פסול דמשום חשש רחוק שמא נשרו לא מקילינין אפילו בדרבנן עי״ש, והנה גבי חליצה י"ל הטעם דלא תחלוץ דמוקמינן בחזקת אסורה ליבם ואע"ג דאיכא נגד חזקת אסורה ליבם חזקה דרבא והוי חזקה נגד חזקה ואיכא ספיקא והיה ראוי להקל בדרבנן י"ל דחזקה דרבא איתרע כיון שמ"מ לא נמצאו סימנים וחזקת איסור ליבום לא איתרע אכתי דהא רק עכשיו אנו באין לדון אם נחלוץ לה ואכתי קיימא בחזקת איסור ליבום משא"כ לעניין מיאון הוי איפכא דהיא בחזקת שיכולה למאן וא"כ בדרבנן אזלינן לקולא שלא לחוש שמא נשרו ול"ל נמי דחזקת איסור ליבום לא הוי חזקה שהרי מסתלקת ע"י המתעסקין בה, כמ"ש בבדה"ב לעניין חזקת איסור של בהמה דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן משום דחזקת איסור של בהמה מסתלקת ע"י המתעסקין בה, דלא דמי דהתם כשאנו דנין אם שחנו שפיר כבר נסתלקה החזקת איסור של בהמה משא"כ הכא אנו באין לדון אם לחלוץ והרי עכשיו עדיין לא נסתלקה החזקה ושפיר אסורה לחלוץ משום חזקת איסור ליבום ואע"ג דאיכא נגד זה חזקה דרבא מ"מ חזקה דרבא איתרע לה במקצת עכ"פ ע"י שלא נמצאו סימנים וחזקת איסור ליבום עדיין לא איתרע כלל בשעה שאנו דנין אם לחלוץ לה ומשו"ה אסורה לחלוץ אע"ג דחליצת קטנה פסולה רק מדרבנן, ודו"ק (ועיין עוד בעניין חליצת קטנה דאינו פסולה רק מדרבנן, ביש"ש מס' יבמות פרק י"ב סימן כ"ד):

(כ״ה) בנוב"י מהדו"ק אה"ע סימן ס"א התפלא מאוד על דברי הפוסקים דלחליצה לא סמכינן אחזקה דרבא וצריכה בדיקה ורק למיאון אמרינן שלא תמאן