תבואות השדה חלק ו קב

יבמות שחוששין שלא לפסול בחנם אשה מן הכהונה דהתם אין הב"ד מטריחים עצמן כלל ודו"ק, אמנם אכתי יש לעיין כיון דאפילו אם לא ימצאו שערות ג"כ לא תמאן מחשש שמא נשרו א"כ לא צריך לאשמעינן כלל דא"צ בדיקה, ואולי מזה הוכיח רב דימי דבלא בעל דליכא חששא דאורייתא לא חיישינן שמא נשרו וא"כ כה"ג אי לא ימצאו שערות וודאי תוכל למאן והו"א דחיוב על הב"ד לבודקה דלמא תוכל למאן כדי שלא יפסלו אותה מן הכהונה בחנם משו"ה קמ"ל דא"צ להטריח הב"ד וכמ"ש בחידושי הר"נ (ועשינו סמוכים לדבריו מלשין רש"י בס"ד) ודו"ק:

(י"א) אמנם אכתי יש לעיין לרב פפי דס"ל חוששין שמא כשרו ומשמע אפילו בלא בעל דרק רב דימי הכריע דבלא בעל לא חייישינן משא"כ רב פפי ס"ל אפילו לא בעל חיישינן שמא נשרו א"כ איך יפרנס הלשון א"צ בדיקה כיון דבאמת לא מהני בדיקה (כמה שהקשה בספר שערי תורה שם) וצ"ל דמאן דס"ל דלמיאון חיישינן שמא נשרו אפילו בלא בעל ס"ל דלחליצה מהני מה"ת חזקה דרבא ולא צריך בדיקה לחליצה רק מדרבנן כמ"ש הראשונים משום דאיכא לברורי וא"כ הא דקאמר רבא א"צ בדיקה קאי באמת על חליצה ומה"ת א"צ בדיקה, ונ"מ היכא דחלצה ואי אפשר תו לבדוק דהוי חליצה מעליא ומשבחת שחלצה והלכה למדה"י והיה לו להמת גם אשה אחרת דמותרת להנשא דמה"ת הוי חליצה מעליא משום חזקה דרבא והא דקאמר כי קאמר רבא חזקה למיאון היינו מדרבנן לא סמכינן לעניין חליצה אחזקה היכא דאיכא לברורי ודו"ק:

(י"ב) ויש להסביר גם מסברא דמאן דס"ל דמה"ת מהני חזקה דרבא גם לחליצה ממילא לענין מיאון חיישינן שמא נשרו אפילו בלא בעל אע"ג דאיכא רק חששא דרבנן. והוא כמה שאבאר בס"ד, דהנה אפילו היכא דליכא רק חששא דרבנן מ"מ באתחזק איסורא צריכין להחמיר אפילו בספיקא דרבנן דלא אמרינן סד"ר לקולא באתחזק איסורא, והנה אי חזקה דרבא מה"ת היה לנו לחוש אפילו בלא בעל דלא תמאן שמא נשרו רק אי הוי ס"ל דנגד חזקה דרבא איכא חזקת קטנות א"כ שפיר הוי יכולה למאן משום חזקת קטנות, אמנם כן היינו דווקא מאן דס"ל דחזקת קטנות הוי חזקה מעליא ודלא כשו"ת מהרי"ט ח"א סימן מ"א, א"כ שפיר יכולין להקל לענין מיאון בלא בעל דהוי רק חששא דרבנן משא"כ אי חזקת קטנות לא הוי חזקה א"כ צריכין להחמיר אפילו בלא בעל משום חזקה דרבא דהוי כמו אתחזק איסורא וא"כ מאן דס״ל חזקה דרבא מהני מה"ת לחליצה ע"כ דחזקת קטנות לא חשיבא חזקה וא"כ ממילא חיישינן למיאון אפילו בלא בעל שמא נשרו משום חזקה דרבא דהוי כמו ספיקא דרבנן באתחזק איסורא דלא אזלינן לקולא, וא"כ א"ש הלשון א"צ בדיקה בין למאן דחייש שמא נשרו ובין למאן דלא חייש דמאן דלא חייש בלא בעל שמא נשרו למיאון א"ש הלשון א"צ בדיקה דאע"ג דמהני בדיקה א"א להטריח הב"ד, כמ"ש בחידושי הר"נ, ומאן דחייש למיאון שמא נשרו אפילו בלא בעל וע"כ משום דחזקת קטנות לא חשיבא חזקה וה"ל סד"ר באתחזק איסורא דלא אזלינן לקולא וה"נ הוי אתחזק איסורא משום חזקה דרבא דחזקת קטנות לא חשיב וא"כ לחליצה מה"ת מהני חזקה דרבא וא"צ בדיקה רק מדרב' משום דאיכא לברורי א"ש הלשון א"צ בדיקה לחליצה מה"ת, ונ"מ היכא דליכא לברורי דמהני לחליצה ג"כ והא דקאמר כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה היינו מדרבנן היכא דאכא לברורי ומ"מ א"ש הלשון א"צ בדיקה גם לחליצה מה"ת, ודוק היטב, ויבואר עוד בס"ד, (ועיי' בספר קונטרס חזקות סוף סי' נו', ועיין שערי תורה כלל למ"ד פרט ט'):

י"ג) ונ"ל דאפי' מאן דחייש לשמא נשרו היינו דווקא לאחר זמן משא"כ תוך זמן אפי' למאן דס"ל תוך זמן כלאח"ז מ"מ שמא נשרו לא חיישינן וכ"כ התוס' בדף מ"ח ע"ב בד"ה אי בעית אימא דאפי' למאן דס"ל תוך הזמן כלאח"ז מ"מ שמא נשרו לא חיישינן תוך זמן, וראיתי בס' ערוך לנר בתוס' ד"ה קטנה שרוצה לומר לדעת רש"י דס"ל דגם מהא דאמר רבא קטנה כל י"ב ממאנת והולכת מוכח דס"ל תוך זמן כלפני זמן דאלא"ה היאך ממאנת, והקשו בתוס' דלמא מיירי דלא בדקי או דבדקו ולא אשכחו אבל אם מצאו שתי שערות גם תוך זמן הוי כלאח"ז, וכתב בס' הנ"ל דאי הוי ס"ל לרבא תוך זמן כלאח"ז הוי חיישינן שמא נשרו ואינה ממאנת, אמנם זהו דוחק לומר דתוך זמן ג"כ חיישינן שמא נשרו דא"כ הוי תוך זמן לגמרי כלאח״ז ולמה קרו ליה תוך זמן והיה לומר דהזמן הוא משנת י"ב שנה ואילך, ולתרץ שיטת רש"י דס"ל דמהא דאמר רבא כל י"ב שנה ממאנת מוכח דתוך זמן כלפני זמן דלמא מיירי דלא בדקו או בדקו ולא אשכחו, נראה דס"ל לרש"י דאי הוי ס"ל תוך זמן כלאח"ז אינה ממאנת בלא בדיקה דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ואי הוי ס"ל כלאח״ז ע"כ בעי בדיקה ואי מיירי באמת בבדיקה ולא אשכחו לא שייך לומר ממאנת והולכת דממאנת והולכת משמע דא"צ רק מיאון בלא בדיקה דאי הוי בעי בדיקה לא הוי שתיק רבא ולאשמעינן דבדיקה עכ"פ בעי והלכך מדלא בעי בדיקה משמע דמשום דס"ל תוך זמן כלפני זמן ואפי' ימצאו סימנים ג"כ הוי קטנה וא"ש דלא בעי בדיקה, כנ"ל בכוונת רש"י בס"ד שלא נצטרך לדחוק דרש"י ס"ל תוך זמן ג"כ חיישינן שמא נשרו ולעשות פלוגתא חדשה בין רש"י ובין תוספת לקמן מ"ח ע"ב בד"ה ואב"א שכתבו בפירוש דתוך זמן לכ"ע לא חיישינן שמא נשרו ודוק:

(י"ד) בספר ש"ש שמעתא ה' פי"ג העלה דבר נכון דאפילו אי ס"ל מופלא סמוך לאיש דאורי', היינו דווקא בשנת י"ב ושנת י"ג דסמכינן שמסתמא יביאו סימנים בזמן הראוי דהיינו אחר י"ב לנקבה וי״ג לזכר, משא"כ כשהגיע הזמן ולא נמצאו להם סימנים תו ליתא לחזקה דרבא, ואפשר שלא יבאו שערות אפילו בשנה ושני שנים, וא"כ תו לא חל הנדר משום מופלא סמוך לאיש אי בעינן גם לאחר הזמן סימנים (ולא כשיטת הרמב"ם שהבאתי לעיל באות ג' ודוק) ועיין בישועות יעקב או"ח סימן תרי"ו שכתב ג"כ סברא נכונה כה"ג, דוודאי לפני זמן סמכינן אחזקה דרבא דנהו עכשיו סמוך לאיש דהא בזה דחשבינן ליה סמוך לאיש אכתי לא מפקינן ליה מחזקת קטנות משא"כ כשהגיע לי"ג שנה דעכשיו באין להוציאו מחזקתו אפשר דלא סמכינן כ"כ אחזקה דרבא והוי דומיא דמה דאמרינן שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן עי"ש (וכן כתב בספר ירועות שלמה בקונטרס בית יד הלכה י"א אות י"א עיי"ש) עכ"פ סברת השב שמעתא וודאי נכונה דאם הוא כבר בן יג"ש ולא הביא סימנים תו לא הוי אפילו מופלא סמוך לאיש אמנם נ"ל בזה דבר חדש דעד כאן לא אמרינן הך סברת הש"ש דאם לא הביא סימנים לי"ג שנה דאפילו מופלא סמוך לאיש, לא הוי, רק למאן דס"ל חזקה דרבא, וא"כ החזקה מעיד לנו שוודאי יביא סימנים לי"ג שנה ולא הביא א"כ אזדא ליה כל החזקה ולא הוי מופלא סמוך לאיש, משא"כ למאן דס"ל דלא אמרינן חזקה דרבא וצ"ל ע"כ הא דהתורה רבתה מופלא סמוך לאיש הוא משום דמזמן הזה ואילך רגילות להביא סימנים א"כ אפ"י כשהוא בן יג"ש ולא הביא סימנים ניהו דאיש לא הוי כל שאין לו סימנים מ"מ מכלל מופלא סמוך לאיש לא נפיק דכך הוא גזירת הכתוב כל