תבואות השדה חלק ו קא

אינהו, והנה יל"ד למה אשמעינן ב"פ דקודם הזמן לא מהני והוא באמת קושית התוספות ג"כ בד"ה קודם הזמן. ונ"ל דהא וודאי מי שיודע אפילו בלא בדיקה ושאלה כלל הוא חריף יותר ממי שאינו מבין רק ע"י שאלה, וזהו כוונת הגמ' דמעיקרא אשמעינן התנא דאפילו היכא דחריפא טפי לא מבדקה, אמנם מזה אכתי לא ידעינן רק דלא מבדקה כלומר אם אינו יודעים רק ע"י שאלה לא מהני משא"כ כשנדרו ואינם ממתינים עד שישאלו אותם רק מעצמם אומרים שנדרו לשם שמים מהני אפילו קודם הזמן קמ"ל דאפילו כה"ג לא מהני, וז"ש הגמרא אבל היכא דקאמרי ״אינהו״ כלומר מעצמם אפילו בלא שאלה מהני קמ"ל דאפילו כה"ג לא מהני, וזה ג"כ כוונת התו' בתירוצם דלא זו אף זו קתני כלומר דלא רק דבדיקה לא מהני רק אפילו אמרו אינהו אפילו בלא שאלה ובדיקה דאז ודאי חריפי טפי ממי שאינם יודעים רק ע"י שאלה ג"כ לא מהני ודו"ק, והרווחנו בזה לתרץ מה שיל"ד בלשון המשנה בסיפא קודם לזמן הזה אעפ"י שאמרו יודעין אנו וכו' אין נדריהם נדר, ולמה לו לתנא להאריך כל כך דכמו דקתני ברישא בת אחת עשרה שנה נדריה נבדקין היה לו לומר בסיפא בקיצור קודם לזמן הזה אין נבדקין וממילא נדע דלא מהני בדיקה, אמנם לדברינו הנ"ל א"ש דאי הוי תני אין נבדקין הו"א דעכ"פ אם חריפי כל כך שיודעים אפילו בלא שאלה ובדיקה ומעצמם אומרים לשם מי נדרו דכה"ג מהני אפי' קודם לזמן, משו"ה נקט בפירוש אעפ"י שאמרו יודעין אנו וכוי דג"כ לא מהני כמ"ש בגמרא היכא דקאמרו ״אינהו״ וכמ"ש בהבנת לשון הגמרא, ודו"ק:

(ח') בתוס' ד"ה אילימא לנדרים כתבו וז"ל ובלא הביא שתי שערות ואפ"ה נדרו נדר אם ידע למי נדר וכו' חזקה הביאה סימנים עכ"ל, וצריך להבין כוונת התוס', ונ"ל דקשה להו מאי פריך אילימא לנדרים לאו כלפני זמן דמיא ולא כלאחר זמן דמיא הא האיבעיא מצי אזיל האיך הדין לנדרים תוך זמן כשהביא סימנים אי ג"כ בעינן הפלאה דהא מתניתין דקתני דתוך זמן בעינן שיודע להפלות אפשר דמיירי רק בלא סימנים אבל בסימנים לא בעינן יודע להפלות והוי כלאחר זמן וא"כ שפיר מצי קאי האיבעיא גם לנדרים, ועי' בחידושי הר"נ שהקשה ג"כ כה"ג ותירוץ דזהו נמי הוי בכלל לעונשים דבב' שערות כיון שהוי גדול לעונשים לדעת בעל האיבעיא ממילא הוי נדרים בכלל, אמנם תוס' פירשו דמשו"ה פריך אילימא לנדרים כלומר דמקשן ידע דבעל האיבעיא קאי אי לא הביא שתי שערות תוך זמן, ומשו״ה פריך ליה שפיר לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר זמן דמיא, וע"ז היה קשה לתוס' האיך ס״ד כלל דמתניתין דתוך זמן נדרו נדר מיירי בלא סימנים א"כ אמאי יהיה נדרו נדר משום מופלא סמוך לאיש מנ"ל שיביא סימנים שהוא עכשיו סמוך לאיש דבשלמא אי מיירו בסימנים ולא חסר ליה לזמן הגדלות רק השנים שפיר הוי סמוך לאיש דשנים ממילא קא אתיין (והוי ס"ל דאע"ג דלכל דיני התורה לא מהני סימנים קודם הזמן דהוי שומא מ"מ לעניין נדרים מהני אפילו סימנים כאלו) משא"כ אי מיירי שאין לו סימנים מנ"ל שיביא סימנים דהוי עכשיו סמוך לאיש (דתוס' לא ס"ל כהר"מ שהבאתי באות ג' דלנדרים לא בעינן סימנים) ומשו"ה תירצו התוס' דשפיר הוי סמוך לאיש אע״ג שאין לו עכשיו סימנים דסמכינן אחזקה דרבא. כנ"ל בכוונת התוס', ודו"ק. (ט') בעניין חזקה דרבא אי הוי חזקה מעליתא והא דלחליצה צריכה בדיקה הוא רק משום דלכתחלה לא סמכינן אחזקה היכא שיכולים לברר כמ"ש הראשונים בריש מסכתא חולין (עי' ברשב"א מסכת' חולין ג' ע"א בסוף ד"ה אמר אביי) וא"כ אפשר היכא שכבר חלצה ואי אפשר למבדקה מותרת לנשא לאחר או דאמרינן דבאמת חזקה דרבא לא הוי חזקה גמורה (רק לענין מיאון מחמרינן שלא תמאן אולי היא כבר גדולה) כבר האריכו בזה גדולי האחרונים (עיין היטב בספר ש"ש שמעתא הי מפרק י״א ואילך, ועיין בספר שערי תורה ח״ב כלל ל' שהאריך מאוד בזה, ועיין ג"כ בספר שו"ת דברי אמת סימן ו') והנה הסברא הוא כך דוודאי אי ס"ל חזקת קטנות לא הוי חזקה משום דעשויה להשתנות בכל שעה כמ"ש המהרי"ט ח"א סימן מ"א א"כ ה"ל חזקה דרבא חזקה גמורה ומה"ת היינו יכולין לסמוך כל שהגיעה לכלל שנותיה שתחלוץ בלא בדיקה רק מדרבנן הוצרכו בדיקה אי משום דבאיסור דאורייתא לא סמכינן אחזקה היכא שיכול לברר או דחליצה הוי איסור חמור טפי דיבמה לשוק הוי כמו דבר שבערוה כמ"ש המרדכי במס' יבמות פרק מצות חליצה והחמירו טפי משא"כ אי ס"ל דחזקת קטנות הו"ל חזקה מעליא א"כ לא מהני חזקה דרבא מה"ת כלל דנגד חזקה דרבא איכא חזקות קטנות, ועיין בספר שדי חמד בכללי דינים מערכת ח' באות חי' ואות כ"ג שהביא בזה הרבה שיטות הפוסקים (ושם באות כ"ג הביא לדחות מ"ש המהרי"ט להוכיח דחזקת קטנית לא הוי חזקה כמו בנדה דאמרינן ריש מס' נדה כיון דחזיא מגופא לא מוקמינן אחזקה, וכתב לחלק דגבי נדה אין לה זמן קבוע שלא תוכל לראות באותה שעה משו"ה לא מוקמינן אחזקה משא"כ בחזקת קטנות הרי בשום אופן לא תוכל להיות גדולה קודם זמן הקבוע שפיר הו"ל חזקה, ועיין בספרי ח"א שער החזקות) וא"כ אי חזקת קטנות הוי חזקה מעליא אז לא מהני] מה"ת חזקה דרבא לסמוך עליה לקולא ג"כ כיון דאיכא חזקה נגד חזקה ואז לא אתמרא חזקה דרבא רק לחומרא למיאון דלקולא לא מוקמינן אותה בחזקת קטנות קטנות. (י') והנה יל"ד אי ס"ל דמה"ת לא חשיבה חזקה דרבא כלל רק לחומרא א"כ מאי קאמר רבא א"צ בדיקה הא באמת לא מהני אפי' בדיקה למיאון דחיישינן שמא נשרו אפילו כי בדקו ולא אשכחו ומהו הלשון א"צ בדיקה (דוודאי אי הוי ס"ל לרבא דמה"ת גם לחליצה א"צ בדיקה רק, מדרבנן החמירו, (ועיין בנוב"י מהדו"ק לאה"ע סימן ס"א ודו"ק) לא קשה מהו דאמר א"צ דאע"ג דמדרבנן צריך בדיקה לחליצה מ"מ אשמעינן רבא עיקר הדין דמה"ת א"צ בדיקה משא"כ אי מצד עיקר הדין לא סמכינן אחזקה ורק לחומרא למיאון אמרינן שלא תמאן מהו הלשון א"צ בדיקה) ועיין בספר שערי תורה כלל ל' סוף פרט ד' שעמד ג"כ בזה, והנה ראיתי בחידושי הר"נ שכתב שאין הב"ד צריכין לטרוח ולבדוק, עי"ש בד"ה וכי קאמר רבא, מ"מ צריך ליישב הלשון ונ"ל דמשו"ה נקט רבא הלשון א"צ אע"ג דרק לחומרא אמר, דהנה מצינו במס' יבמות ל״ו ע"א גבי חליצה מעוברת דאפילו במקום דלא נפק שום חשש איסור מ"מ אסורה לחלוץ שלא לפסלה לכהונה בחנם, והנה ה"נ הו"א דכשבאה לפנינו בת י"ב שנים לבדקה דלמא אין לה סימנים ותוכל למאן ולא תצטרך גט שתפסול ע"י לכהונה בחנם משו"ה אשמעינן דא"צ בדיקה כמ"ש הר"נ שאין להטריח הב"ד בשביל זה, ומה מאוד מדוייק בזה לשון רש"י ד"ה אלא לעולם כיון שהגיעה לכלל שנותיה וודאי אית לה וא"צ בדיקה ובעי גט, והנה מ"ש רש"י ״ובעי גט״ הוא בוודאי יתור לשון וכי אנו דנין עכשיו באיזה אופן תפקיע עצמה מבעלה הא עיקר מילתא דרבא הוא רק שלא תמאן ולא הי' לרש"י לכתוב ובעי גט, אמנם להנ"ל א"ש דלרש״י היה קשה לו ג"כ הלשון א"צ בדיקה, ומשו"ה כתב ובעי גט כלומר דלא חיישינן שפוסלין אותה מכהונה בחנם ונצטרך לבדוק דלמא לא יהיו לה סימנים ותמאן משו"ה כתב א"צ כלומר שלא להטריח הב"ד בשביל זה ולא דמי למסכתא