תבואות השדה חלק ד צח

וא"כ פריך הגמרא שפיר לר"ח דס"ל דבעינן כלו לכם א"כ ע"כ ס"ל כמאן דדריש לכם ולא לכלבים, וקשה שפיר יוהך מתניתי' לר''ח דשם מתיר להדיא בעיסת כלבים, ולכך משני שפיר דאית לי' בוודאי נבלה וא"כ אפשר שיהי' כלו לצורך כמ"ש לעיל גבי ממלאה אשה תנור פת דכל שבא לגדר שיהי' מקצת לכם סגיא להתיר אם יש רק צד האפשרי שיהי' כלו לכם כמו באית לי' נבלה שאפשר שימלך ויתן נבלה לכלבים ויהי' כלו לכם רק לדידן דס"ל הואיל סגיא אפילו אין לו נבלה כיון שאפשר שיזדמן לו נבלה ור"ח ל"ל הואיל כה"ג שאינו בידו אמנם היכא דאית לי' נבלה שבידו לפייסן בנבלה עדיף טפי מהואיל כמ"ש הר"נ וכבר כתבנו לעיל מזה, ודו"ק:

ראיתי בספר בגדי יו"ט שהקשה בס"ד דלא ידע לחלק בין בהמה חציה של נכרי לנדונ"ד אמאי לא קשי לי' האיך מותר לשחוט סתם בהמה הא אכא נמי חלב ודם דאסור לאכול, אמנם לפימ"ש דגמרא ס"ד דנדונ"ד הוי נמי חציו לכם עי' רש"י ד"ה מה בין זה שכתב שחציו לו וחציו לגבוה, וא"כ א"ש דבשלמא בסתם בהמה הוי ידע דהוי כלו לכם דאין נ"מ בחלב ודם כלל, משא"כ בחציה של נכרי דנכרי נמי לא יכול לאכול מהבהמה כ"ז שהיא בחיים הוי ס"ל דהוי רק מקצת לכם ובנדונ"ד נמי הוי מקצת לכם ורצה למפשט מנדונ"ד ושפיר השיב לו דבהמה חצי של נכרי הוי כלו לכם דמסתמא אין דעתו על הנכרי כלל דלמה יכוין בשביל הנכרי והוא אסור, משא"כ בנדונ"ד לא הוי אפילו מקצת לכם דשם ע"כ לגבוה מכוין וכהנים משלחן גבוה קא זכי ולא הוי אפילו מקצת לכם כמ"ש לעיל, וא"ש הכל בס"ד:

בגמרא בעו מיני' מרב הונא הני בני באגי וכו' חזינן אי יהבו רפתא לינוקא וכו' כל חדא מחדא חזיא לינוקא ושרו, ופרש"י בד"ה כל חדא דר"ה פליג על ר"ח דס"ל עיסה חציה של נכרי אסור לאפותה, אמנם הר"י בתוס' ד"ה חזינן כתב דהכא ר"ח נמי מודה דשרי דהא לא אפשר למפלגה בלישה דאם לא יאפו להם לא ינוחו ליתן לתינוק וכן דעת הר"מ משמע דהך דינא דבני באגי לא פליג על ר"ח שהרי בהלכות יו"ט פ"א הלכה י"ד פסק כהא דר"ה בהני בני באגי וגם כר"ח דחציו של נכרי אסור וצ"ל דהר"מ נמי ס"ל כסברת התוס' דבהך דבני באגי שרי מטעם דלא אפשר למפלגה בלישה ועי' בט"ז באו"ח סימן תקי"ב ס"ק ו' דבני באגי לא שרי רק מטעם הדוחק שאם לא יאפו להם יחטפו כל אשר להם וימנעו משמחת יו"ט דומיא דמעשה בבלשת גבי שמעון התמני שהביא אח"כ עי"ש בט"ז, ומוקי הא דריב"ל בסמוך ע"ב גבי אין מזמנין הנכרי ביו"ט ג"כ רק מדוחק ואפי"ה אין מזמנין ומוכח דר"ה פליג על ריב"ל, אמנם המהרש"א הקשה לשיטת התוס' דהכא שרי בבני באגי משום דלא אפשר למפלגא בלישה א"כ מאי קאמר הגמרא ופליגא על ריב"ל הא שם וודאי אפשר למפלגא דהכל של ישראל וא"כ גם ר"ה מודה דאסור לזמן הנכרי, והרמב"ם פסק גם להא דריב"ל וכתב הר"נ דהרמב"ם לא גרם בגמרא ופליגא דריב"ל והיינו משום דס"ל באמת כסברת התוס' דהכא בבני באגי שרי מטעם דלא אפשר למפלגא בלישה ועי"ש בהה"מ שכתב פירוש אחר אליבא דהר"מ בהך דפליגא אריב"ל דלא קאי על ר"ה רק על מה דקאמר אביי לר' יוסף הני סופלי לחיותא היכא שדינן עי"ש בהה"מ:

והנה באמת יל"ד לרש"י מנ"ל לומר דר"ה פליג על ר"ח הא החילוק מבואר כסברת התוס' דבהא דבני באגי לא אפשר למפלגה בלישה, ונ"ל דסברת רש"י הוא כך דהא דנקט ר"ח הטעם דאסור בחציו של נכרי משום דאפשר למפלגה היינו דווקא התם משום דלישראל יש ג"כ חלק בו כמו להנכרי וא"כ למ"ל לתלות שמכוין בשביל הנכרי דלמא עיקר כוונתו רק בשביל עצמו וביו"ט אזלינן בתר הכוונה ולכך קאמר כיון דאפשר למפלגה ולא פליג לעיסה מזה עצמו מוכח שמכוין גם לנכרי ולר"ח בעינן כילו לכם כמ"ש לעיל, אמנם הני בני באגי דעיקר צורך אפיה הוא בשביל בני החיל והך מה שנותנין לתינוק הוא רק כמו הערמה עי' פנ"י, א"כ מה בכך דלא. אפשר למפלגה מ"מ עיקר אפיה היא בשביל הנכרי דהך ערמה שנותנין לתינוק אינו מציל עכ"פ שלא יהי' בשביל הנכרי ג"כ וע"כ דלר"ה לא בעינן מ"ע כולו לכם וכיון שנותנין ממנו לתינוק ג"כ הוי ג"כ עכ"פ מקצת לכם וסגיא לר"ה והתירו הך ערמה בשביל דוחק החיל אי לאו דמה"ת סגיא אפילו במקצת לכם לא היה מהני מה שנותנין לתינוק ממנו כיון דמ"מ עיקר האפיה היא בשביל הנכרי וע"כ דר"ה ס"ל דסגיא במקצת לכם נמי ולר"ח בעינן כלו לכם וע"כ דר"ה פליג על ר"ח כנ"ל בכוונת רש"י ודו"ק:

אמנם בכוונת התוס' י"ל דוודאי היכא שהישראל אופה מדעתו בשביל הנכרי אמרינן שפיר אע"ג שחציו גם של ישראל, מ"מ כיון שאפשר למפלגה מוכח שמכוין ג"כ בשביל הנכרי ומשו"ה אסור לר"ח דס"ל דבעינן כלו לכם, אמנם הכא גבי חיל המלך שמרצונו לא היה אופה כלל בשבילם רק מחמת גזירת המלך והלכך וודאי אם אין באפיה זו תועלת כלל לישראל הוי אסור דהא מ"מ אופה רק בשביל הנכרי אע"ג שהיא שלא ברצונו עכ"פ מה שעושה הי' רק בשביל הנכרי ואסור, משא"כ כשנותן לתינוק ישראל ג"כ ממנו א"כ יש במעשה זאת בשביל ישראל ג"כ ורצונו הי' ג"כ יותר בשביל ישראל דהא מה שאופה לנכרי הי' רק מצד האונס ודחק א"כ כיון שאופה לתינוק ג"כ לא יוכל הך מחשבה שאופה בשביל הנכרי, שהי' שלא לרצון לבטל המחשבה שיש לו ג"כ בשביל התינוק שהי' ברצון ודעת מסכמת, ולכך כה"ג היכא שמה שאופה לנכרי ג"כ הי' שלא ברצונו הטוב אזי אמרינן שפיר כל שיש בו חלק לישראל ג"כ ותועלת ע"י הך אפיה שפיר הוי כמו כלו לכם ושרי גם לר"ח דהמחשבה בשביל הנכרי שהי' שלא לרצונו רק על צד אונס לא יוכל להפסיד המחשבה שהי' בדעה מסכמת לישראל וכה"ג מצינו במס' מכשירי' בכמה משניות דמחשבה שלא לרצון לא מהני, ואע"ג דעכשיו ע"כ יש לו מחשבה להכי לא מהני כיון שעיקרו לא היה לרצון וה"נ ס"ל להתוס' דהיכא שמכוין לתינוק ברצון והך מחשבה לנכרי הי' שלא לרצון אזלינן בתר חלק המחשבה שהי' לרצון והוי כמו כלו לכם ושרי גם לר"ח כנ"ל בכוונת התוס', אע"ג שהיא סברא חדשא מ"מ נ"ל מצד הענין לחלק בין עיסה חציו של נכרי דישראל אופה מדעתו בשביל הנכרי ג"כ ובין הך דבני חיל שישראל אופה לנכרי רק מצד האונס ודחק, ולא לחנם נקט הר"מ ג"כ בהך דינא דבני באגי (בפ"א מהיו"ט הלכ' י"ד) בני חיל שנתנו קמח לישראל ולא נקט סתם עכו"ם שנתן קמח לישראל א"מ דהכא לא היה מהני מה שנותן לתינוק ג"כ כיון דעיקר האפיה הי' באמת בשביל הנכרי רק כיון דמ"מ הי' רק על צד האונס דומיא דבני חיל שישראל אנוס מצד חק המלך שפיר לא חשיב הך כוונה בשביל הנכרי ואמרינ' דהך כוונה בשביל התינוק שהי' בדעה מסכמת הי' כוונה העיקרית ומשו"ה שרי גם לר"ח דבעיס' אסור בחצי של נכרי דהתם הי' מדעת הישראל וברצונו ממש ודו"ק היטב:

והנה לכאור' משמע דבעינן שיתן ממנו ממש להתינוק ולא סגיא מה שיכול ליתן ממנו אעפ"י שאינו נותן אמנם סתם הגמרא דפריך במעשה דבלשת והא חזי למיכל מיני' וכן אח"כ הא חזי לכלבים משמע לכאורא דגמרא ס"ל דלא בעינן שיתנו ממנו ממש לתינוק רק כל היכא שיכול ליתן לתינוק נמי מותר מדלא משני דהתם משו"ה אמר להו ריב"ב שיצא שכרם בהפסדם דמשמע שהם לא אכלו ממנו כלל דהלשון יותר משמע שהם לא אכלו ממנו מה שנימא שהיה עגל של טריפה כדמוקי לה ר"י דזהו אין