תבואות השדה חלק ד צז

אדרבא נימא איפכא דמסתמא מכוין לצורך הדיוט כדי שלא יעשה איסור. וזהו באמת הטעם למאן דס"ל נדונ"ד קרבין דס"ל ביו''ט מכוין לצורך הדיוט כדי שלא יעשה איסור דביו"ט איכא איסור אם מכוין לצורך גבוה, והנה י"ל דזהו תלוי אם בכל דבר אזלינן בתר עיקר הדבר כמה שהיא, או דאזלינן לפי העניין שעומד עכשיו ויש לדמות זה להך סברא שהביא המל"מ פ"ג מהלכ' זכיה דין ו' במי שנתן מתנה לחבירו ע"מ שלא למכור ועבר ומכר אי נימא דהמתנה בטלה כיון שעבר על התנאי או דנימא איפכא דהא אם המתנה בטלה ממילא לא מהני המכירה וא"כ לא עבר על תנאי ולא נתבטלה המתנה עי"ש היטב וא"כ י"ל נמי דהתם תלוי בהך סברא אי נימא דאזלינן בתר עיקר העניין א"כ הרי עבר על התנאי ונתבטלה המתנה ואי אמרינן דאזלינן לפי העניין שעומד עכשיו א"כ אם נתבטלה המתנה המכירה בטלה וא"כ לא עבר על התנאי וממילא המתנה קיימת עי"ש היטב במל"מ, ודו"ק היטב:

וא"כ י"ל ה"נ מאן דס"ל נדונ"ד אין קרבין ס"ל דאזלי' בתר עיקר העניין וכיון דהוי מצוה עיקר כוונתו בשביל גבוה ולא הוי אפי' מקצת לכם ומאן דס"ל קרבין ס"ל דאזלי' לפי הענין שעומד עכשיו וביו"ט אם יכוין לשם גבוה יעשה איסור משו"ה אמרי' דמסתמא לצורך הדיוט כדי שלא יעשה איסור, ודו"ק היטב:

ולפימ"ש דלר"ח ס"ל דלא מהני מקצת לכם ולכך בעיס' דאפשר למפלגה ע"כ הרי הוא עוש' בשביל הנכרי נמי ומשו"ה אסור רק בבהמה כיון דלא אפשר למפלגה אמרינ' דמסתמא אינו מכוין כלל בשביל הנכרי דלמה לו לעשות איסור והוי כלו לכם, ולא קשה מה שהקשה בספר בגדי יו"ט מאי פריך הגמרא גבי הואיל ואפשר לפייסן בנבלה ומי אית לי' לר"ח הואיל, דלמא הא דלא ס"ל לר"ח הואיל היינו רק באופה מיו"ט לחול דהאיסור ברור לפנינו לא ס"ל להתיר מטעם הואיל, משא"כ הכא גבי עיסה דהאיסור ג"כ לא הוי רק מטעם הואיל ואפשר למפלגה א"כ יש להתיר כמי מטעם הואיל ג"כ, אמנם לפימ"ש א"ש דהך הואיל ואפשר למפלגה אינו כלל בגדר הואיל רק כיון דלא פליג לה לעיסה מוכח כוונתו לצורך נכרי או לצורך כלבים נמי וממילא לא הוי רק מקצת לכם ולר"ח בעינן כלו לכם ופריך הגמרא שפיר ודו"ק:

ועפי"ז יש להבין נמי מה דמשמע בגמרא דלמאן דס"ל הואיל א"ש אפילו אין לו נבלה רק הואיל ואפשר לפייסן בנבלה וקשה הא אפילו למאן דס"ל הואיל אסור מדרבנ' עכ"פ ועי' בר"נ, והר"מ פ"א מהלכות יו"ט הלכ' י"ד לא הביא נמי גבי עיסת כלבים דבעינן שיהי' לו נבלה ומשמע דמתיר מטעם הואיל וקשה ג"כ הא מטעם הואיל אסור דרבנ' עכ"פ ועי' בלח"מ שם, ולהנ"ל א"ש דהר"מ ס"ל דמה"ת מותר באמת משום דהוי מקצת לכם רק מדרבנן אסור, והלכך בעיס' חציה של נכרי דלא שייך הואיל שהרי ע"כ יתן חלק של הנכרי לנכרי שפיר אסור, משא"כ בעיס' של כלבים כיון דהוי מקצת לכם עכ"פ ומטעם הואיל אם יזדמן לו נבלה יהי' נמי כלו לכם מהני לן שפיר טעמא דהואיל אפילו להתיר לכתחלא, ועי' שם בלח"מ, ועי' צל"ח תוס' ד"ה עיסה שכתב נמי דכל שאינו אסור רק מדרבנן מותר מטעם הואיל אפילו לכתחלא, וא"ש שזהו דעת הר"מ דבעיסת כלבים אינו אסור רק מדרבנ' דמה"ת סגיא במקצת לכם נמי ולכך מותר מטעם הואיל ואפילו לכתחלא נמי:

ולר"ח דשרי היכא דאית לי' נבלה אע"ג דלכאורא זה הוי נמי כמו הואיל דע"כ לא מיירי בנותן באמת נבלה לכלבים, דא"כ אמאי קרו לה עיסת כלבים צ"ל דלר"ח נמי מודה דבמקצת לכם אינו אסור רק מספיקא דמקצת לכם הוי כמו ספיקא וא"כ היכא שיש לו נבלה דאיכא עוד ספיקא דלמא יהיה כלו לרועים שימלך ויתן לכלבים נבלה הו"ל כעין ס"ס ושרי גם לר"ח רק היכא דאין לו נבלה רק מטעם הואיל זה לא ס"ל לר"ח להתיר, ובתוס' בד"ה עיסה נבאר עוד בס"ד ודו"ק:

בתוס' ד"ה עיסה הקשו הא קיי"ל כר' שמעון דאמר ממלאה אשה פת שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא [וכוונת קושיית התוס' דקשי' הלכתא אהלכתא דהכא בעיסה קיי"ל דאסור, והתם קיי"ל כרשב"א] ותירצו דהתם מותר שהרשות בידו לאכול כ"א ואחד, ועוד דלמא מקלעי לי' אורחי', ומתורץ נמי מה שהקשו האחרונים הא הכא לר"ח קיימינן ולר"ח ל"ל הואיל עי' בצל"ח, ולהנ"ל מתורץ די"ל דר"ח ל"ל באמת הך דרשב"א להתיר, מטעם שפת נאפה יפה רק לדידן מותר התם מטעם הואיל ובעיס' חציה של נכרי ל"ש הואיל דע"כ יתן להעכו"ם חלקו, עי' בצל"ח וראש יוסף והנה מה שתירצו התוס' גבי ממלאה אשה פת. דהתם הרשות בידו לאכול כל אחד, ועוד דלמא מקלעי לי' אורחים הוא תירוץ אחד, עי' בשמן רקח ועי' מס' פסחים מ"ח רוצה הגמרא לומר לחד תירוצא דכל היכא דכל חדא חזיא לי' לכ"ע אית להו הואיל:

אמנם לענ"ד נראה בכוונת התוס' שכתבו ועוד ''דלמא'' מקלעי לי' אורחי' ולא כתבו ''הואיל'' ומקלעי לי' אורחים, דהתוס' דייקו בלישנא דבאמת הכא לר"ח קיימינ' דל"ל הואיל כקושית האחרונים רק מ"מ מודה גבי ממלאה אשה פת די"ל דהך מה שנאפה יפה הוא ג"כ רק צורך קצת והוי כמו מקצת לכם, ולכך מה"ט גרידא לא שרינן, רק כבר כתבנו לעיל דלר"ח אע"ג דלא סגיא במקצת לכם מ"מ אינו אסור רק מספיקא דמקצת לכם הוי ספק אי הוי כמו לכם לגמרי והלכך היכא שכל הפת שלו דאז איכא עוד ספיקא דלמא מקלעי לי' אורחים והוי הכל לצורך לכם יש להתיר מטעמא שהפת נאפה יפה דכיון שהפת נאפה יפה כבר בא לגדר מקצת לכם דהו"ל צורך קצת וכלשהוא בגדר מקצת לכם הו"ל צורך קצת ואינו אסור רק מספיקא וא"כ כיון דאיכא עוד ספיקא ''דלמא" מקלעי לי' אורחים ויהי' כלו לצורך הוי כעין ס"ס ושרי רק בחציה של נכרי דע"כ לא יבא לידי כך שיהי' כלו לצורך כיון שצריך ליתן לעכו"ם חלקו משו"ה אסור, ואין לומר גבי חציה של נכרי דהוי נמי מקצת לכם ואיכא נמי שהפת נאפה יפה והוי נמי בגדר מקצת לכם לפימ"ש וא"כ מ"ט לא שרי כמו היכא שכל הפת שלו דשרי משום דהוי תרי צדדי להתיר, דהיינו שהפת נאפה יפה ודלמא מקלעי לי' אורחים דיש לחלק דבשלמא היכא שכל הפת שלו דיש ספק אחד דלמא יהיה כלו לצורך יש להתיר מהך ספיקא, משא"כ בחציה של נכרי הני תרי צדדים מקצת לכם שחציה שלו ומקצת לכם מה שהפת נאפה יפה לא נוכל לצרף שיהי' שני' צדדים להתיר דהא מ"מ לא יבא לידי כך לעולם שיהיה כלו לצורך ולכך בחציה של נכרי לא מהני מה שהפת נאפה יפה. וא"ש דברי התוס' במ"ש לחלק בין היכא שכל הפת שלו דשרי משום דלמא מקלעי לי' אורחים בצירוף שהפת נאפה יפה ובחציה של נכרי כיון דלא משכחת בשום אופן שיהיה כלו לצורך אסור אע"ג שהפת נאפה יפה וא"ש דלא פליג ר"ח על רשב"א, ודו"ק:

בגמרא מתיב ר' חנא בר חנולאי עיסת כלבים וכו' והקשה בספר ראש יוסף דלמא ס"ל דעיסת כלבים אינו אסור רק מדרבנן משום דאפשר להו בלא אפיה כשיטת הרז"ה דלא דרשינן לכם ולא וכלבים ומשו"ה שרי התם טפי מבשל נכרים דמה"ת אסור, ונ"ל עפ"י מ"ש דר"ח ס"ל דבעינן כלו לכם וא"כ י"ל הני תנאי דדרשי לכם ולא לכלבים ס"ל דבעינן כלו לכם ולכך גם לכלבים אע"ג דהוי צורך קצת כיון דמזונותן עליו מ"מ לא הוי כלו לכם, וכן כתב בספר דברי ירמיה דלצורך כלבים לא הוי רק מקצת לכם