תבואות השדה חלק ד צה

בדיעבד משו"ה לא פסק הרי"ף להדיא דנקטינן לקולא בעבר ואפה כיון דקיי"ל הואיל א"כ לא יבא לידי איסור תורה, ושפיר י"ל דאסור בעבר ואפה, ועיי' בשו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף כ"ג פסק נמי כר"מ דמותר בעבר ואפה ועיי' שם בגמ"א סי' כ"ב, ויבואר עוד בס"ד:

בגמרא (דף י"ז ע"ב) אכלו עד שלא אפה וכו' הר"ז לא יאפה ולא יבשל, וכ' הצל"ח דלרב אשי מיירי אפי' אכל כבר סעודת י"ט מ"מ לא יאפה אבל לרבא דהטעם כדי שיברור לשבת א"כ סגיא אם העירוב קיים עד שסעד סעודת יו"ט וא"כ מיירי הכא אכלו עד שלא סעד עדיין סעודת יו"ט א"כ קשה מאי קמ"ל ותירץ הצל"ח דאתא לאפוקי מדעת הר"ש שלא יערב ביו"ט עי' בצל"ח והנה אני הבאתי לעיל ראי' מלישנא דגמר' דאמר בריש פרקין ''אה"נ'' דלרבא מותר לערב ביו"ט נמי כדעת הר"ש שהביא הב"י סוף סי' תקכ"ז אמנם שלא יקשה מהך בריתא דמשמע דאסור לערב ביו"ט נ"ל דהנה הא וודאי למאן דס"ל הטעם בעירוב משום לתא דיו"ט שלא יזלזלו במלאכת יו"ט פשיטא דאסור לערב רק אי טעמא דעירוב משום כבוד שבת מותר לערב ביו"ט נמי והנה לעיל כתבנו דלרבא א"צ עירוב לאפי' כיון דהטעם רק משום כבוד שבת ופת וודאי ינוח לשבת אפי' בלא עירוב. והנה לר"א דס"ל ריש פרקי' אין אופין אלא על האפוי רבא נמי מודה דלדידי' בעינ' עירוב משום שלא יאמרו וכו' רק רבא ס"ל דהלכה כר' יהושע דמחולק על ר"א וס"ל דסגיא בתבשיל לחודא ס"ל דעירוב הוא רק משום כבוד שבת, וא"כ הך בריתא דקתני להדיא לא ''אפה'' דס"ל דלאפי' נמי צריך עירוב ע"כ כר"א אתיא דעירוב היא משום שיאמרו אין אופין וכו' דר' אליעזר וודאי ס"ל כרב אשי וא"כ לא קשה מהך בריתא על שיטת הר"ש דהר"ש ס"ל דרבא מוקי הך בריתא כר"א דס"ל דלאפי' נמי בעינן עירוב ודו"ק ובזה יש להבין מה דקאמר הגמרא בסמוך הא מני חנניא הוא ופירש"י דמחמיר בעירוב ולכאורא מאי שייכות יש לזה למאי דס"ל דבעינן שני תבשילין דנימא עבר ואפה אסור אמנם להנ"ל דגמר' פשיטא לי' דוודאי אי העירוב היא משום לתא דיו"ט שלא יזלזלו במלאכת יו"ט ס"ל דאסור בעבר ואפה דאל"כ מאי הועילו חכמים בתקנתם רק לרבא דעירוב היא משום כבוד שבת הי' ס"ל דלא החמירו בעבר ואפה וא"כ חנניא דס"ל דבעי ב' תבשילין ע"כ לא ס"ל כרבא דהטעם משום כבוד שבת והעירוב היא משום יו"ט לכך ס"ל בעבר ואפה אסור, ומה שהקשה הצל"ח לנה קאמר חנניא ואליבא דב"ש ולא קאמר ב"ש דמתני' דבעי נמי ב' תבשילי' י"ל דבירושלמי אית' גירס' דב"ש ס"ל דסגי' בתבשיל אחד ולב"ה שני תבשילין אמנם הכא בעי לאוקמא שיהי' ההלכה דעבר ואפה מותר כב"ה ולכך מוקי כחנניא דס"ל לב"ש ב' תבשילי' כמתני' דידן ולב"ה בתבשיל א' וממילא ס"ל כב"ה דעבר ואפה מותר, ודו"ק:

ובאמת י"ל עוד דרך אחר דהגמר' ידע שפיר דיש לן להחמיר בעבר ובשל בלא עירוב אפילו לרבא אע"ג דהעירוב הי' רק משום כבוד שבת מ"מ אסור דחכז"ל עשו חיזוק לדבריהם רק לעניין אפי' מספקא לי' לגמר' אולי האמת כסברא הנ"ל דלאפי' לא בעינן עירוב כלל, ויש להתיר עכ"פ בעבר ואפה ולכך לא מיבעי' לי' רק בעבר ואפה ולא בעבר ובשל, אמנם הר"מ פ"ו מהלכ' יו"ט כ' להדיא דעבר ובשל נמי מותר הרי דלא מחלק בין בישול לאפי' והנה אליבא דרב אשי והר"מ נמי ס"ל כטעמי' דעירוב היא משום שיאמרו אין אופין וכו' וודאי אין חילוק בין אפי' לבישול, אמנם לרבא שפיר יש לחלק אפי' אי נימא דלא כסברתינו הנ"ל רק אפי' לרבא נמי בעינ' עירוב אפי' לאפי' נמי מ"מ לענין עבר ואפה יש להתיר טפי באפי' מבישול דלאפי' לא שכיח שלא יהי' לו פת לשבת וא"כ מותר עכ"פ בעבר ואפה אע"ג דלכתחלה בעינן עירוב לאפי' במין ודו"ק, ואין להאריך יותר בזה:

הרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט הלכ' יו"ד פסק דעבר ואפה מותר, והק' הלח"מ שם הא כאן מסקינן דאם עבר ואפה מותר הא דהמעשר פירותיו בשבת במזיד לא יאכל היינו באית לי' פירא אחרינא דווקא והר"מ פכ"ג מהלכ' שבת הלכה ט"ו פסק סתמא. המעשר בשבת או ביו"ט לא יאכל ולא חלק כלל דאפי' אי לית לי' פרי אחרינא נמי לא יאכל, ונ"ל ליישב בשנדקדק עוד בדברי הרמב"ם שם שכ' ז"ל המגביה תרומות ומעשרות בשבת או ביו"ט בשוגג יאכל ממה שהתקין במזיד לא יאכל עד מוצאי שבת ובין כך וב"כ תקן את הפירות, ולכאורה קשה למה הביא הר"מ הד דינא שהפירות מעושרי' הן אעפ"י שעבר ותקן בהלכות שבת הא טפי הי' לו להביא בהלכות מעשר ועכ"פ קשה סמיכות הלשון מ"ש דהמעשר מהני עכ"פ להך דינא דבמזיד לא יאכל, ונ"ל דהנה הר"ם שם הלכ' יו"ד פסק דהגבהת תרומות ומעשרות בשבת איכא ב' איסורי', א' משום שנראה כמקדיש וזה גזירה שמא יכתוב, ואחד משום שנראה כמתקן, וא"כ קשה מאי פריך הגמ' מהך דהמעשר בשבת דלמא גבי מעשר דאיכא איסור' משום שני שבותין משום מקדיש ומשום מתקן לכך החמירו יותר לאסור בעבר במזיד, ונראה דהגמ' הכא פריך להני אמוראי דפליגו בסמוך (דף י"ח ע"א) גבי טבילת כלים בשבת דלית להו טעמא דמתקן גבי טבילת כלים דתיקון לא שייך רק במה שהתיקון נראה בגוף הדבר וא"כ במעשר נמי אינו אסור משום מתקן רק משום דהוי כמקדיש עיי' במשנה מס' ביצה (דף ל"ו ע"ב) וא"כ גבי מעשר נמי ליכא רק חד שבות כמו בעבר ואפה ופריך שפיר, אמנם הר"ם לשיטתו דס"ל גבי טבילת כלים נמי דאסור משום מתקן עיי' בר"מ פכ"ג מה"ש הל' ח' וכן גבי מעשר פסק להדיא דאסור משום מקדיש ומשום מתקן וא"כ אסור משום שני שבותין וא"כ לא קשה מעבר ואפה ולכך פסק גבי מעשר דאסור במזיד אפי' אי לית לי' פירא אחרינא ודו"ק:

ועד"ז יש לפרש ע"ד הפלפול למה הסמיך הר"מ הך דינא דהמעשר מהני להך דינא דבמזיד לא יאכל, דהנה לכאורה קשה להני שיטות דס"ל אעל"מ אפי' באיסור דרבנן ובפרט דאי נימא אעל"מ יתוקן האיסור ולא יהי' איסור כלל למפרע (והארכנו בזה בחידושינו בסוגי' דאעל"מ) א"כ במעשר כיון דאסור משום מתקן א"כ נימא דלא מהני המעשר וממילא לא יהי' נעשה שום תיקון והו"ל לומר אעל"מ ועיי' בס' טורי אבן מס' ר"ה כ"ח ע"א], וצ"ל דוודאי אילו לא הי' אסור רק משום מתקן לחודא הו"א באמת דאעל"מ כדי שלא יהי' נעשה שום איסור משא"כ הכא דאסור נמי דדומה למקדיש ואסור שמא יכתוב והך איסור לא יתוקן אפי' אם לא מהני המעשר וממילא לא אמרי' אעל"מ דבין כך וב"כ כבר עבר למפרע על איסור דאין מקדישין וא"כ א"ש סמיכת לשון הר"מ לאחר שפסק דבמזיד לא יאכל עד מוצ"ש והי' קשה לו הא בעבר ואפה מותר ואמאי אסור כאן והגמ' הכא מדמה להו אהדדי לכך מסיים ובין כך וב"כ תקן את הפירות והנה אי לא הי' איסור במעשר רק משום מתקן הי' לן לומר אעל"מ ולא מהני המעשר כדי שלא יהי' נעשה איסור למפרע וע"כ צ"ל כמ"ש דהכא לא יתוקן האיסור כיון דאיכא מלבד איסור מתקן עוד איסור אחר דנראה כמקדיש ולכך מהני המעשר וא"כ כיון דאיכא שני שבותין במעשר שפיר פסק דבמזיד לא יאכל דלא דמי לעבר ואפה דמותר דהתם ליכא רק חד שבות לכך לא אסרו בעבר ואפה, ודו"ק כי הוא חריף בס"ד: