תבואות השדה חלק ד צב

שהיה צריך להניח ע"ת רק עד ר"ה השני ושכח אז לא מהני לי' הסמיכה דהו"ל פושע, ודוק כי הוא נכון בדברי רש"י, ויצא לנו מזה דבר חדש לשיטת רש"י דכשנזכר ביו"ט שני של גליות בע"ש לא מהני לי' סמיכה על הגדול דהו"ל פושע בשכחה ב"פ, ואע"ג דהר"נ ס"ל להדיא דבי"ט של גליות נמי יכול לסמוך כבר כתבנו לעיל דהר"נ לטעמי' דלא ס"ל שמשום פשיעה לא יוכל לסמוך רק אם אינו רוצה לסמוך ודו"ק ועי' בבעל המאור שיש לו שיטה אחרת בהך דסמוך אדידי' דהיינו שיסעוד אצלו ולשנה אחרת לא רצה ליתן לו משום דהו"ל פושע כדאר"ח לעיל ושלחו לאין נכון לו למי שלא היה לו להניח ע"ת, אמנם בשטמ"ק דחה דבריו דהא עכ"פ אין עושה איסור אם נותן לו משלו ודו"ק, ואין להאריך יותר בזה:

עוד י"ל בכוונת רש"י במ"ש דיו"ט של ר"ה היה, דהנה שמואל אמר לו לדידך אסור ומשמע דאסור לי' לגמרי ובאמת קיי"ל בש"ע או"ח, סימן תקכ"ז סעיף כ' דאפילו מי שלא הניח ע"ת מותר לאפות ולבשל לו בצמצום (ועיין לקמן בגמרא כ"א ע"ב) וא"כ אמאי אסר שמואל לההוא סמיא לגמרי דאילו היה לו תקנה לבשל לו בצמצום עכ"פ, היה נתן לו הך עצה לפיכך י"ל דדווקא ביו"ט אחר שרי למי שלא הניח ע"ת משום כבוד שבת, אמנם בר"ה י"ל דס"ל לרש"י כהני פוסקים שהביא הרא"ש בסוף מס' ר"ה דמותר להתענות בשבת שבין ר"ה ליו"כ, עי"ש ובש"ע או"ח סימן תקצ"ז, ואפילו למאן דאסור להתענות בר"ה גופא מ"מ מותר להתענות בשבת של אחר ר"ה כך הי' דעת רב נוטראי גאון וא"כ אפשר דגם רש"י ס"ל הכי להלכה ולכך מי שלא הניח ע"ת אסור לו לגמרי אפילו לבשל בצמצום דלא שייך שיתירו לו משום כבוד שבת כיון שמותר להתענות בשבת זה ולכך פרש"י שר"ה היה ומשו"ה אסור לו שמואל לגמרי אפילו לבשל לו בצמצום כיון דבשבת שלאחר ר"ה אין אסור להתענות, ודו"ק כי הוא נכון בדברי רש"י בס"ד, ואע"ג דלטעמא בעירוב תבשילי' כדי שיברור מנה יפה לשבת לכאור' לא היה שייך כלל לפי"ז בר"ה דכיון שמותר להתענות בשבת זו מאי נ"מ לן שיברור מנה יפה ולא היה צריך ע"ת כלל מ"מ לטעמא שיאמרו אין אופין וכו' ק"ו לחול שייך נמי בר"ה עי' בשאג"א סימן ק"א ק"ב, וא"כ צריך שפיר ע"ת רק בר"ה ס"ל לרש"י דחמיר משאר יו"ט דהיכא שלא הניח ע"ת אסור לבשל לו אפילו בצמצום כיון שהותר להתענות ועי' בשאג"א סימן ק"ב שכתב דאפילו מאן דס"ל טעמא שיברור ס"ל נמי לטעמא דרב אשי שיאמרו אין אופין וכו' ק"ו לחול ועי' בקונטרס אחרון שם עכ"פ מ"ש בכוונת רש"י הי' נכון בס"ד:

(דף י"ז ע"א) ברש"י ד"ה דלמקני שביתה וכו' לא התירו לקנות שביתה ביו"ט ואפילו מספק ואם התירו בעירובי תבשילי' התם משום כבוד שבת התירו עי' בפנ"י שהקשה מאי קשה לרש"י מעירוב תבשילי' לעירובי תחומי' הא בלא"ה יש חילוק דגבי עירוב תבשילי' לא שייך מקני שביתה וגם הכנה ל"ש גבי עירוב תבשילי' כיון שביו"ט מותר לבשל ולאפות עי"ש שתירץ דרש"י לשיטתו דס"ל דף ט"ז ע"ב בד"ה לא עירובי חצרות דנראה כמתקן וא"כ גם בעירוב תבשילין שייך מתקן ולכך הוצרך לומר דגבי עירוב תבשילין התירו משום כבוד שבת, ולע"ד נראה דרש"י ס"ל דגבי עירוב תחומי' אסור אפילו מיו"ט לחבירו אע"ג שאין צריך לומר כלום ביו"ט שני כמו בעירובי חצרות, דכן משמע מלשון רש"י דלא התירו לקנות שביתה ביו"ט, ואפילו מספק, וא"כ משמע אפילו היכא שלא חל יו"ט ה' ו' רק רוצה לערב מיו"ט לחבירו ג"כ אסור הגם שהצל"ח מסופק בזה לדינא, ועי' בראש יוסף מ"מ הצל"ח גופא מפרש בדברי מהרש"א בתוס' ד"ה מאי טעמא דאפילו מיו"ט לחבירו אסור בעירובי תחומין וא"כ י"ל דרש"י ס"ל דכיון דהוא עכ"פ קונה שביתה היום דאלא"ה אסור לו לילך למחר ואע"ג שאפשר דלמחר הוא חול מ"מ בלא העירוב לא. הי' רשאי לילך למחר א"כ ע"כ הוא קונה שביתה ואסור לו ביו"ט וא"כ קשה גבי עירוב תבשילי' נמי עכ"פ בלא עירוב של היום לא הי' רשאי לבשל למחר לצורך שבת וא"כ הי' קשה לרש"י דהא גבי תחומין נמי יש לו ביום שני ממנ"פ אם הי' אתמול קדש א"כ היום חול וא"צ לעירוב ואם היום קדש הרי הי' אתמול חול והי' מותר לקנות שביתה ואמאי אסור וע"כ צ"ל כיון דלדידן עכ"פ שני הימים קדש מספק אסור לקנות שביתה וא"כ קשה גבי עירוב תבשולי' נמי אמאי יהי' מותר להתנות דאע"ג דאם היום חול א"צ לע"ת מ"מ הרי הוא קדש מספק והי' לנו לאסור לעשות דבר מה שהי' אסור אם הי' יו"ט וודאי דהא לרבא נמי אסור לערב ביו"ט וודאי (אי לא ס"ל כדעת הר"ש שהובא במרדכי ובטור בב"י או"ח סי' תקכ"ז) וא"כ בספיקא נמי הי' לנו לאסור כמו שאנו אוסרי' למקני שביתה בספק יו"ט נמי ולכך פרש"י דגבי עירוב תבשילי' התירו משום כבוד שבת משא"כ אי הוי מפרשי' ברש"י דלעניין עירובי תחומי' כמי מיירי שרוצה לערב לשבת א"כ בלאו"ה לא דמי עירוב תבשילי' לע"ת דבע"ת צריך להתנות כל שני הימי' והוי שפיר כמקנו שביתה משא"כ בעירוב תבשילי' א"צ להתנות בשני כלל לכך נראה בפרש"י כמה שהבין הצל"ח בדברי מהרש"א בכוונת רש"י דבעירוב תחומי' לא מיירי לקנות שביתה לשבת רק מיו"ט לחבירו וא"כ א"צ להתנות רק ביום אחד ואפי"ה אסרו משום דבלא הנחת העירוב לא הי' רשאי לילך למחר א"כ גבי עירוב תבשילי' נמי הי' ראוי לאסור דאע"ג דאם למחר חול א"צ לעירוב תבשילי' מ"מ עיקר ההיתר גורם לו עשיית העירוב היום ביו"ט וא"כ כמו דאסור לקנות שביתה מספק ה"נ הי' ראוי לאסור לעשות למחר מה שלא הי' יכול זולת העירוב של היום. ולכך פירש"י משום כבוד השבת התירו גבי עירוב תבשילי' ודו"ק:

ויותר נראה לפרש בדברי רש"י דרש"י קאי על זמן הזה שאנו בקאין בקביע' דירחא וא"כ ידעי' בבירור שיום ראשון הוא יו"ט ודעת הרמב"ם באמת בפ"ו מהל' יו"ט הל' ט"ו דבזה"ז שאנו בקאין בקביע' דירחא אסור לערב בראשון על תנאי ואע"ג דאם השני חול א"צ לעירוב מ"מ כיון שעכ"פ בלא עירוב הי' אסור לבשל א"כ נראה כמערב ביו"ט גמור עיי"ש בהה"מ וא"כ י"ל דגבי תחומין באמת מה"ט אסור כיון דאנן בקאין בקביע' דירחא ולפי"ז אפש"ל דרבא אינו חולק על רב רק בזמן רב לא הי' בקאין עדיין בקביע' דירחא ולכך הותר אפי' גבי עירובי תחומין דממנ"פ חד מיניהו חול אמנם רבא הי' בזמן שהי' בקאין בקביע' דירחא ולכך לא התיר בעירובי תחומין ביו"ט ראשון דהא באמת הוא יו"ט ואע"ג דא"כ למחר חול מ"מ אנן נוהגין לאיסור גם בשני וא"כ גם עירוב תבשילי' הי' לאסור מה"ט רק בזה חולק רש"י על שיטת הרמב"ם וס"ל דבעירוב תבשילי' התירו מ"מ משום כבוד השבת, ודו"ק:

ועד"ז יש לפרש נמי שיטת הר' אפרים שהובא בטור ובשו"ע סימן תקכ"ז דאין לערב ביו"ט אפי' על תנאי רק אם יש לו תבשיל מעיו"ט ולכאורה קשה למה לא יהי' רשאי אפילו בתבשיל שבשל היום ביו"ט דהא מותר ממנ"פ. אמנם להנ"ל א"ש דהרבינו אפרים ס"ל נמי כשיטת הר"מ דעכשיו שאנו בקאין בקביע' דירחא הי' ראוי לאסור לגמרי לערב ביו"ט ראשון דיתבטל תורת עירוב דהא עיקר עירוב ניתקן מעיו"ט רק היכא שיש לו תבשיל מעיו"ט עכ"פ לא יהי' נפקע תורת עירוב לגמרי כיון שהוצרך להיות לו מוכן מעיו"ט משא"כ אם לא יצטרך להיות לו מוכן מעיו"ט התבשיל ועכשיו יודעין בבירור שיום ראשון הוא יו"ט א"כ יפקע תורת עירוב לגמרי שהרי יודעין שהיום יו"ט וא"כ