תבואות השדה חלק ד צא

כוונת הגמ' לומר דמשום שמא יפשע אסרו חכמים אפילו בדיעבד ששכח להניח ע"ת מעיו"ט אסור ביו"ט אע"ג דעיקר העירוב הוא רק משום כבוד שבת א"כ היה לו להגמ' לתרץ בקיצור אלא גזירה שמא יפשע ולמה קאמר הני ג' תיבות ''אין הכי נמי'' אלא וודאי כוונת הגמ' במ"ש אה"נ כלומר דבדיעבד היכא ששכח להניח מעיו"ט מותר ביו"ט נמי רק. לכתחלא תקנו מעיו"ט גזירה שמא יפשע וא"כ א"ש דעת הר"ש דבדיעבד פסק כרבא דמותר להניח ע"ת אפילו ביו"ט:

אמנם הרא"ש שהביא הנ"מ בין רבא לרב אשי דלרבא צריך לערב דווקא בעיו"ט ולרב אשי סגי' אפי' קודם עיו"ט ולא הביא הנ"מ אם שכח מעיו"ט דלרבא מותר ביו"ט עצמו נמי ולרב אשי אסור משמע דהרא"ש ס"ל דאפי' לדעת רבא אסור ביו"ט גופא מ"מ אינו מוכרח מזה שהרי הצל"ח הביא נמי עוד כ"מ היכא שנאכל העירוב אחר שכבר סעד סעודת יו"ט דלרבא מותר אע"ג שלא בישל עדיין לשבת כיון שבשעה שבישל ליו"ט כבר ברר מנה יפה לשבת ולרב אשי אסור כיון שאין העירוב קיים בשעה שמבשל לשבת והרא"ש לא הביא הך נ"מ וא"כ י"ל דהרא"ש חדא מינייהו נקיט וא"כ ה"נ י"ל דס"ל נמי כהר"ש אע"ג דלא נקיט הך נ"מ מ"מ יהי' איך שיהי' מלישנא דגמרא שהבאתי יש להביא ראי' לשיטת הר"ש אע"ג שהב"י חולק עליו עיי"ש:

מ"מ מ''ש הצל"ח דלרבא מהני העירוב אפי' קודם שבישל לצרכי שבת כיון שכבר בירר מנה יפה מדברי רש"י במשנה ד"ה אכלו או שאבד שכתב קודם שבישל כל צורכי שבת משמע דעכ"פ בעינן שיהי' העירוב קיים כל זמן שיש לו לבשל לשבת דדוחק לומר דרש"י נקיט אליבא דרב אשי שהרי רש"י הוא פרשן ולא פסקן וע"כ דאפי' לרבא אם העירוב לא יהי' קיים בשעה שמבשל לשבת ישכח תורת עירוב לגמרי כיון דעיקר העירוב הוא משום בישול מיו"ט לשבת ולכך בעינן שיהי' קיים העירוב בשעת בישול לשבת ודו"ק:

בגמרא ההוא סמיא וכו' עד לכ"ע שרי לדידך אסור ופרש"י יו"ט של ר"ה היה שאין יכול להניח ולהתנות וכבר הקשו עליו מ"ט לא ניחא ליה לרש"י לפרש כפירוש הר"ן שהי' ביום שני של יו"ט דנמי אין יכול להתנות או שחל יו"ט ביום ו' ז' ועיין מהרש"א ומהר"ש וראיתי בספר דברי חיים בח"ב בהשמטות לחו"מ סי' י"ב שכתב דכל שסמך לערב ביו"ט לא מקרי פושע כיון שיכול לערב גם ביו"ט ע"י תנאי וא"כ בשאר יו"ט לא הוי כ"כ פושע רק בר"ה שאין יכול להתנות שפיר הו"ל פושע עי"ש, ולע"ד נראה באופן אחר דהנה הא דנראה דפעם שני אין יכול לסמוך על הגדול היינו דווקא אם שוכח פעם אחר פעם כסדר משא"כ אם אינו שוכח כסדר רק שכח פעם אחת ואח"כ לזמן רב ג"כ שכח אין סברא שלעולם לא יוכל לסמוך עוד על הגדול, וכן ראיתי להרשב"א בעבודת הקודש שער ד' אות ב' שכתב וז"ל בד''א בשלא שכח אלא פ"א וכו' אבל אם שכח פעם אחר פעם פושע הוא הרי שלא מקרי פושע רק אם שכח פעם אחר פעם ועיין בט"ז או"ח סי' תקנ"ז ס"ק ט', וראיתי בפנ"י שכתב דבחל יו"ט ה' ו' לא הוצרכו לגדול שיערב על כל בני העיר כיון שיש לו שהות לערב ביו"ט ראשון על תנאי (ומזה מוכח דלא כמ"ש בס' בגדי יו"ט דעדיף לסמוך על הגדול מלערב ע"ת וכן ברש"י ד"ה לשנה שכתב ור"ה היה שאין יכול להניח ולהתנות משמע נמי דלא כדבריו דכל שיכול להניח ולהתנות אין לו לסמוך על הגדול ודו"ק) ואני מוסיף עוד על דברי הפנ"י דלא מהני דעת הגדול רק בחל יו"ט ראשון בע"ש או בר"ה דכשחל בה' ו' א"כ מי שרוצה לסמוך על הגדול היינו כשנזכר בע"ש ביו"ט שני א"כ הרי שכח כבר מלערב ב"פ כסדר דהיינו מעיו"ט ואח"כ ביו"ט ראשון וכה"ג הו"ל פושע ולא מהני סמיכתו על גדול העיר ודו"ק ואע"ג שהר"ן נקט שלא הזכיר עד יום שני של יו"ט דמשמע הא לאחר יכול לסמוך אע"ג ששכח ב"פ כסדר, הר"ן לטעמיה שהרי הר"ן כתב פושע את לא משום ששכח רק משום דעציב גלי' אדעתי' שאין בדעתו לסמוך על עירובו דשמואל ועיין בר"ן ובשטמ"ק ובזה באמת הי' א"ש לישנא דלכו"ע שרי דלכאורא היא שפת יתר אמנם להר"ן א"ש דאשמעינן דאע"ג דכו"ע כה"ג ביום שני של יו"ט הו"ל פושעים דשכחו ב"פ מלערב היינו מעיו"ט וביום ראשון מ"מ שרי לדידהו כיון שרוצים לסמוך רק לדידי' אסור דגלי אדעתי' שאינו רוצה לסמוך אמנם לרש"י לשיטתו שפירש לדידך אסור שאין דעתו על המורדים שאינם חרדים לדברי חכמים א"כ השכחה ב"פ הוא הי' הגורמת פשיעתו א"כ ממילא בשום יו"ט לא מהני לסמוך על הגדול רק בר"ה או כשחל יו"ט ראשון בע"ש דכשחל ביום ה' ונזכר ביום ו' הרי שכח ב"פ מלערב מעיו"ט וביו"ט והו"ל פושע ואינו יכול לסמוך כנ"ל לשיטת רש"י:

ועפי"ז א"ש נמי מה שהקשה בשמן רוקח למה הי' עצב בפעם הראשון כיון שמואל הי' רגיל לערב על כל אנשי העיר והיינו מסתמא כל העולם יודעים מזה דלא קשה דלא בכל יו"ט הי' רגיל כך רק בר"ה או כשחל יום ראשון בע"ש ולכך לא הי' נודע כ"כ בפומבי שמערב לכל העיר כיון שלא בכל פעם עשה כך וא"ש נמי דהגמ' מביא ראי' מדשמואל נמי דלא בעינן דעת מי שהניחו לו דשמואל נמי לא בכל יו"ט הי' מערב רק בר"ה או כשחל יום ראשון בע"ש ולא כמ"ש הר"ן דגמ' לא מביא ראי' רק מר' יעקב בר אידי והנה בפעם הראשון שהסמיא הי' עצב כיון שלא ידע דשמואל מערב לכל ע"כ לא הי' בע"ש דהא כפי הנראה הי' נשאר קמי' דשמואל והנה הוא הי' עצב שלא יהי' מי שיכין צורכי שבת עבורו והנה אם נודע לו שיוכל לסמוך אדשמואל הי' הלך לביתו לומר שמותר לבשל לשבת והוא נשאר שם ובפרט אי אמרינן מחוץ לתחום דנהרדעא ורק ע"י עירוב בא קמיה דשמואל א"כ מסתמא כבר הי' אחר הסעודה של שחרית ולא הי' יושב קמי' דשמואל והי' הלך להכין צורכי שבת או לומר לאחרים שיכינו בשבילו וע"כ המעשה הי' ביו"ט ראשון שהי' לו שהות עדיין לילך לביתו בערב (ואפשר דמשו"ה נקט בגמ' דהוה מסדר אתנות' להורות דלא הי' בע"ש) וכיון שהי' ע"כ ביו"ט ראשון מוכרחין לומר שהי' ר"ה דבשאר יו"ט לא מהני סמיכתו על הגדול דהו"ל פושע כיון ששכח ב"פ ויהי' איך שיהי' ס"ל לרש"י ממה דנקט ר"ה היה דהיינו בשאר יו"ט אפילו ביו"ט שני לא יוכל לסמוך על הגדול כיון ששכח ב"פ ולא מיירי רק בר"ה שאינו יכול לערב ביום ראשון על תנאי א"כ לא שכח רק פ"א:

וע"ד הנ"ל י"ל עוד בפשיטות טפי כיון שהוכחנו דלא מהני סמיכה על הגדול רק בר"ה או כשחל יו"ט ראשון בע"ש ואם הי' הפעם ראשון למשל בשבועות שחל ע"ש ולשנה האחרת ג"כ היה חל שבועות ע"ש א"כ הי' פסח שלפניו ה' ו' דלעולם אם פסח חל ה' ו' חל יום ראשון של שבועות בע"ש והרי הי' צריך לערב בפסח שלפניו ומסתמא הי' מערב כיון שלא הי' עצב עד חג השבועות אי נימא דלא הי' בר"ה וא"כ כשכבר הניח פ"א ע"ת בעצמו ולא שכח אין סברא לומר שיהי' נקרא פושע אם שכח עוד פעם דהא לא נקרא פושע רק כששכח פעם אחר פעם כסדר כמ"ש לעיל ופסח ור"ה אינם יכולים לחול יום ראשון בע"ש וע"כ הי' המעשה שיום שני הי' בע"ש וא"כ בשאר יו"ט לא משכחת כלל סמיכה על הגדול דממנ"פ ביום ראשון יוכל להתנות ואם נזכר ביום שני הרי הוי פושע ששכח ב"פ מעיו"ט וע"כ מיירו בר"ה דלא יוכל להתנות והיה מועיל לו בפעם הראשון רק בפעם שני ולא איקלע אז בנתים יו"ט