תבואות השדה חלק ד פט

שהגדול הניח עירוב דאפי' אם לא בעינן דעת מי שהניח לו כדאמרינן בסמוך בגמרא ט"ז ע"ב מ"מ צריך לידע מזה אם הניח בעבורו אע"ג דסגיא אפילו אם יודעהו ביו"ט עצמו עיין בטו"ז או"ח סי' תקנ"ז ס"ק י', מ"מ יש לו הכירא מה שצריך עכ"פ לשום על לב מעיו"ט אם יש כאן גדול העיר ואם ינוח עירוב וממילא איכא הכירא לשבת ודו"ק, ואדרבא קשה טפי לטעמא דרב אשי דהעירוב הוא משום כבוד יו"ט והיינו דע"י העירוב הוי מה שמבשל לשבת רק כגומר מה שכבר התחיל מעיו"ט א"כ מה מהני עירוב של גדול העיר וכי איזה גומר שייך מה שהיא מבשל בביתו על מה שהגדול התחיל כבר מעיו"ט, וצ"ל לפי"ז דאפילו לטעמא דרב אשי שהוא משום כבוד יו"ט מ"מ סגי' נמי בהיכרא בעלמא דמה"ת בלא"ה מותר רק שחכז"ל חשו שלא יבא עי"ז איזה זלזול לבשל לחיל נמי וסגיא בהיכרא בעלמא וא"כ אפי' כשגדול העיר לחודא מערב נמי איכא הכירא עכ"פ, אמנם לטעמא דר"נ שמפרש להדיא דהעירוב הוי משום דהוי רק כגומר מה שכבר התחיל מעיו"ט וודאי קשה מאי מהני מה שגדול מערב:

והנה נ''ל דפלוגתא דר"ת ור"י בסמוך י"ז ע"ב בתו"ס ד"ה אמר רבא אי בעינן לעירוב כשרוצה לאפות ג"כ לשבת פת בפ"ע כמ"ש בג"מ כאן בבריתא אליבא דר' אליעזר אין אופין אלא על האפוי וכו' או כדעת ר"י בתוס' שם דתבשיל לחודא נמי סגיא, דתליא בהא דאי העירוב רק משום היכר ובפרט לרבא שלא ישכח את השבת וודאי סגיא בתבשיל לחודא ולא בעינן בפני עצמו לאפייה ובפ"ע לבישול משא"כ אי העירוב הוא שיהי' כגומר א"כ בעינן לאפיה בפ"ע ולבישול בפ"ע, הגם שראיתי בפנ"י שכתב איפכא דלטעמא דרבא כדי שיברור בעינן פת ותבשיל מ"מ מסתבר טפי כדברינו דאי משום הכירא סגי' במין אחד לחודא, וחיי ראשי שאחר שהעליתי כך מסברא מצאתי במראה הפנים בירושלמי שכתב ג"כ דאי משום הכירא א"צ לאפיה בפ"ע ולבישול בפ"ע:

וא"כ נראה לפי"ז דאע"ג כפי המשמע מדברי הר"ן דמפרש ברב אשי דהוי כגומר וא"כ יהיה פליגי בזה רבא ורב אשי דלרבא העירוב הוא רק משום היכר שלא ישכח את השבת ולרב אשי דהוא משום כבוד יו"ט העירוב הוא משום דהוי כגומר, ועיין במראה הפנים בירושלמי בפרקין שכתב ג"כ כך, מ"מ מדברי הר"מ נראה דלא ס"ל הכי שהרי הרמב"ם ריש פ"ו מהל' יו"ט נקיט נמי כטעמא דרב אשי דהעירוב הוא שיאמרו מיו"ט לחול ק"ו דאין אופין ואפי"ה משמע דלא בעינן עירוב לאפיה ולבישול בפ"ע, וע"כ דס"ל דאפי' לרב אשי דהעירוב הוא שיאמרו וכו' אין אופין מיו"ט לחול מ"מ סגי' לי' נמי בהכירא וממילא לכו"ע מהני מה שגדול העיר מערב דהכירא איכא עכ"פ, ולקמן בדברינו נפרש בס"ד במה תלי' הא אי העירוב יהי' כגומר או דהוי רק משום הכירא בעלמא, אמנם לרבא פשיטא דעירוב הוא רק להיכר בעלמא שלא ישכח את השבת ודו"ק:

ולפי"ז י"ל דבאמת הך דינא אי סגיא לעירוב משום היכר או דבעינן שיהי' ע"י העירוב נראה כגומר אינו ברור כ"ב להפוסקים ולכך לכתחלא בעינן בוודאי שיעשה העירוב באופן שיהי' נראה כגומר מ"מ בדיעבד סגי' נמי אם הי' רק להכירא בעלמא וא"כ מה מאוד א"ש פסקי הש"ע בזה באו"ח סימן תקנ"ז שפסק דלכתחלא צריך לערב בפת ותבשיל ובדיעבד א"צ וגם פסק דלכתחלא אין לסמוך על גדול העיר ובדיעבד יוכל לסמוך והיינו דאי משום היכר א"צ לאפיה בפ"ע ולבישול בפ"ע ומהני ע"י גדול העיר נמי דעל ידו נמי איכא הכירא עכ"פ משא"כ אי משום דהעירוב פועל שגומר לא מהני גדול העיר ובעינן לאפיה בפ"ע ג"כ ולכך הראה לנו המחבר בש"ע דבדיעבד עכ"פ סמכינן דסגיא בעירוב משום הכירא ומהני תבשיל לחודא וגם יוכל לסמוך על גדול העיר:

והנה אם נימא דרבא ורב אשי פליגי דרבא ס"ל דעירוב הוי משום היכר לחוד ולרב אשי בעינן שע"י העירוב יהי' נקרא הבישול לשבת רק כגומר כמ"ש רש"י בד"ה כדי שיאמרו י"ל דסברת פלוגתתן הוא דהנה בעיקר ההיתר הבישול לשבת מה"ת יש לנו ב' טעמים, האחד דאפי' לחול מותר מטעם הואיל, טעם השני משום דצרכי שבת נעשים ביו"ט כסברת ר' חסדא בסוגי' דהואיל מס' פסחים מ"ו ע"ב והנה לטעמא דהואיל וודאי י"ל דיש להחמיר יותר ויש לעשות התקנה משום יו"ט גופא ולא רק להיכר כבוד שבת מכמה טעמים א' דמיו"ט לשבת לא אלומא כ"כ סברא דהואיל ומקלעי לי' אורחים חזי לי' ליו"ט גופא דטפי ניכר שכוונתו להכין לשבת והוי טפי כמו שאינו עושה ליו"ט גופא ולא שייך כ"כ סברא דהואיל משא"כ אי צרכי שבת נעשים ביו"ט למ"ל לרבנן להחמיר גזירה משום מיו"ט לחול דכיון דמאן דס"ל צורכי שבת נעשים ביו"ט ס"ל מסתמא שבת ויו"ט קדושה אחת א"כ כמו דלא אסרו מיו"ט גופא מקודם חצות על לאחר חצות ה"נ לא גזרו על מיו"ט לשבת, ולכך מאן דס"ל צורכי שבת נעשים ביו"ט ס"ל ע"כ טעמא דעירוב רק משום היכר כבוד שבת ועוד דבשלמא התירא דהואיל דשייך נמי לענין חול שפיר גזרו רבנן על שבת נמי משא"כ אי מותר משום צורכי שבת נעשים ביו"ט א"כ מאי עניין לגזור שבת אטו חול, ולזה עוררנו תלמודי החריף מו"ה צבי קונצליכער נ"י וא"כ י"ל דרבא ס"ל צורכי שבת נעשים ביו"ט ולכך אין שייך לגזור משום לתא דיו"ט כלל ומשו"ה ס''ל בטעמא דעירוב משום היכר כבוד שבת, אמנם רב אשי ס"ל דצורכי שבת אין נעשים ביו"ט ועיקר ההיתר מה"ת הוא מטעם הואיל ולכך שפיר יש לגזור שבת אטו חול מני ובפרט לפימ"ש דמיו"ט לשבת ל"ש כ"כ הואיל דניכר טפי שכוונתו לסעודת שבת:

ובהכי יש ליישב מה שהקשה הר"י בתוס' בסמוך י"ז ע"ב ד"ה אמר רבא על הר"ת דס"ל דצריך לעירוב פת ותבשיל הא ר"י בירושלמי פליג על ר"א דס"ל דצריך פת ותבשיל ואמאי פסק הר"ת כר"א לגבי דר' יהושע, ולהנ"ל א"ש דר"ת ס"ל כיון דכאן בגמ' לא הביא כלל דברי ר"י דפליג על ר"א וע"כ דס"ל לגמרא דידן דטעמא דר"א נמי כרב אשי דעירוב הוא שיהי' נראה כגומר דר"א נמי ס"ל הואיל במס' פסחים וא"כ ס"ל צורכי שבת אין נעשים ביו"ט ועיקר ההיתר מה"ת הוא מטעם הואיל ולכך שפיר יש לגזור שבת אטו חול כמ"ש וכיון דבהך דהואיל במס' פסחים קיי"ל כר"א וסוגי' דשמעתתא דמאן דס"ל הואיל ס"ל צורכי שבת אין נעשים ביו"ט עיין מס' פסחים בסוגי' דהואיל וכיון דשם הילכתא כוותי' דר"א משום דרבה קאי כוותי' עיי"ש ברי"ף ובספרי תבואות השדה בסוגי' דהואיל אות י"ד משו"ה פסק הר"ת ה"נ כר"א דבעינן פת ותבשיל ובפרט דיש ראי' לזה דהגמרא לא הביא כלל דברי ר' יהושיע בירושלמי משמע דס"ל דהלכה כר"א, ודו"ק ועי' במראה הפנים ריש פרקין בירושלמי:

אמנם דברי הר"מ שתמה במראה הפנים שם דס"ל נמי כטעמא דרב אשי בעירוב ואפי"ה ס"ל דסגי' בתבשיל לחודא וא"כ ע"כ ס"ל דרב אשי לא ס"ל כר"א דבעינן על האפוי ועל המבושל י"ל לשיטת הר"ם באופן אחר דס"ל איפכא ממ"ש דאדרבא דאי הטעם משום הואיל מותר לבשל לשבת וא"כ לא משכחת כלל שיבא לידי איסור תורה אפי' אם יבשל לחול נמי ורק מדרבנן אסור לחול וא"כ אין מההכרח כ"כ לתקנת העירוב לגמרי כיון דלעולם לא יבא לידי איסור דאוריתא אי ס"ל הואיל ולכך סגי' בהיכר בעלמא