תבואות השדה חלק ד פח

להבדיל רק הוא לעצמו הבדיל ועי' בריטב"א מס' סוכה מ"ז ע"א ד"ה אכא דאמרי ודו"ק:

השמטה מ"ש לעיל בגמרא בד"ה עצים שנשרו מן הדקל לחלק במ"ש רש"י מוקצה דהכא היינו כיון שאין דנין רק על איסור טלטול ודכוותי' לא מצינו בדאורית' משו"ה מבטלי, מצאתי ראיה לדברינו בדברי השטמ"ק (ואילו היה לו גירסא זו בדברי רש"י) וז"ל השטמ"ק אבל בדרבנ' מבטלי' פירש ובדבר שאין בו אוכל כלל כמו שפירש רש"י ז"ל עכ"ל הרי ממ"ש ובדבר שאין בו אוכל' כלל נראה כוונתו דדווקא במוקצה שהי' רק לעניין טלטול דלא מצינו דכוותי' בדאוריתא מבטלי' לכתחלא, משא"כ במוקצה לאכילה הוי כעין דאוריתא ואין מבטלי' ומה שמסיים שם בשטמ"ק וממנו תלמוד ותדין כוונתו דבדבר שלא מצינו דוגמתו בתורה אמרינן בדרבנן מבטלי', משא"כ בדבר שמצינו דוגמתו מדאורית' אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון ואפילו בדרבנן אין מבטלי' וראיה למ"ש לעיל בס"ד ודו"ק:

השמטה לעיל ג' ע"ב ברש"י ד"ה לספק טריפה ספק נולדה מתרנגולת טריפה, והקשה בפנ"י אמאי לא נקט רש"י שנולדה בתרנגולת ספק טריפה, ועי' לעיל מ"ש בפרש"י במ"ש ולאו ביו"ט קאי, ונראה דהנה לכאור' יל"ד מאי אשמעינן הבריתא דספק טריפה אסור הא פשיטא דכל ספק טריפה אסור ונראה דהנה הא קיי"ל דטריפה אינה יולדת וא"כ כיון שנולדה הביצה ע"כ בשעה שנתעברה היתה כשרה עדיין וא"כ קשה למה לא ניקמי הביצה בחזקת מה שהיה קודם שנולדה היינו בשעה שנטענה מן הביצה דאז בוודאי כשרה היתה וא"כ גם עכשיו הוא כשרה, אמנם זה איני דמכיון שחזינן עכ"פ שעכשיו יש ספק טריפה בתרנגולת א"כ ממילא גם הביצה אסורה מספק, אמנם היינו דווקא אי ליכא רק חד תרנגולת וע"כ דהביצה נולדה מזו וא"כ גם הביצה בספק טריפה כמו התרנגולת, משא"כ אם יש לפנינו ב' תרנגולת אחד כשרה ואחד טריפה שפיר הו"א דטפי מסתבר לומר שנולדה מתרנגולת כשרה כדי לאוקמא הביצה בחזקת כשרה כמו שהיתה בשעה שנטענה ושפיר אשמעינן דלא תלינן בהא כיון שמ"מ יש תרנגולת אחת שהיא טריפה, וא"ש דאצטריך לאשמעינן דאע"ג שיש חד תרנגולת כשרה מ"מ לא תלינן שנולדה מכשרה, א"כ י"ל אפכא דרש"י ס"ל דבחד תרנגולת שהי' ספק טריפה מוקמינן לה בחזקתה ואינו אסור רק בשני תרנגולת אחד טריפה בוודאי דלא שייך לאוקמה אחזקה כיון דאיקבע איסורא חדא טריפה ודו"ק:

שער שמחת יו"ט שער ב' בעזרת מגיננו ומשגבינו אלקי ישעינו, אתחיל לכתוב ח"ת במס' ביצה פרק שני במשנה יו"ט שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה מיו"ט לשבת וכו' ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת, והנה יל"ד כיון דמסתמא עיקר כוונת התנא לאשמעינן תקנתא דעירובי תבשילין הו"ל לומר תיכף כיצד מותר לבשל מיו"ט לשבת עושה תבשיל, ועי' בראש יוסף שמדקדק ג"כ כה"ג ועיי"ש שתירץ דמקודם אתי לאשמעינן דאסור לבשל מיו"ט לשבת דאע"ג דס"ל הואיל והיה מותר מה"ת אפי' מיו"ט לחול מ"מ אסור מדרבנן, ואכתי קשה בריש מס' עירובין קאמר הגמ' להדי' בדרבנן תני תקנתא וא"כ הו"ל לומר כיצד מותר לבשל מיו"ט לשבת עושה תבשיל דהא הך דינא דאם הותיר הותיר לשבת ליכא שום רבותא, והצל"ח הקשה באמת מאי קמל''ן בזה דאם הותר מותיר לשבת דזהו מותר אפי' בחול כיון דמיירי בלא הערמה כמ"ש רש"י במתני' הגם די"ל לקושיית הצל"ח דאתי לאשמעינן דלא חיישינן אם יהי' מותר לו מה שהותיר אתי נמי לאערומי ויבשל יותר במכוון כדי שישאר לו לשבת לכך אשמעינן דלא חיישינן להכי ומותר ועיין בס' בגדי יו"ט שתירץ ג"כ בחד תירוצא כה"ג מ"מ הא וודאי קשה כיון דכל עיקר השקלא וטריא כאן בענין עירוב תבשילין הו"ל לאשמעינן תיכף תקנא דע"ת, ולומר כיצד מותר לבשל מיו"ט לשבת עושה אדם תבשיל דלכאורא זה הוי רבותא יותר דע"י עירוב מותר לעשות מלאכה מה שהי' אסור לו בלא"ה:

ונ"ל לתרץ דתנא נקיט בסדר דהסיפא יהי' מפרש לרישא דהנה הא פשיטא דאם מה"ת הי' אסור לבשל מיו"ט לשבת לא הי' מועיל תקנתא דעירוב כמ"ש התוס' להדי' (דף ב' ע"ב) ד"ה והיה ביום השישי רק דמה"ת מותר לבשל לשבת או מטעם הואיל או משום דצרכי שבת נעשים ביו"ט רק דרבנן אסרי אפי' לבשל לשבת, והנה לכאורא קשה מה ראו חכז"ל לאסור לבשל לשבת כיון שעי"ז יתבטל ממצות עונג שבת ועיין בס' בעהמא"ו במס' פסחים בסוגי' דהואיל שכתב להדיא דלכתחלא נמי הי' שרי לבשל מיו"ט לשבת דהוי כשעת הדחק ולא הי' לרבנן לאסור כלל לבשל לשבת, וע"כ צ"ל דוודאי אי לא הי' שום תקנתא להתיר מיו"ט לשבת הי' חכז"ל הניחו הדין על דין תורה ולא הי' אוסרים לבשל לשבת משום כבוד השבת משא"כ כיון שמצאו תקנתא א"כ לא יתבטל ממילא ממצות עונג שבת לכך אסרו חכז"ל לבשל לשבת או משום כבוד שבת גופא כמו שמתרץ רבא כדי שיברור מנה יפה או משום כבוד יו"ט כמ"ש רב אשי כדי שיאמר וכו' ק"ו מיו"ט לחול כמה שנפרש בגמ' בס"ד משא"כ אי לא הי' ידעי חכז"ל מתקנתא דעירוב לא הי' עושים שום תקנה בזה ולא הי' מכניסים עצמם בזה כלל כדי שישאר הדין על דברי תורה שמותר לבשל לשבת:

ובזה יש לפרש נמי מה דפריך הגמ' מה"מ, ופירש"י אהיכא אסמכוה רבנן וקשה לכאורה מנ"ל להמקשן דיש לו לתנא איזה סמך מקרא עד דפריך לי' היכן הוא הסמך וכי לא מצינו הרבה דברים מדרבנן שאין להם סמך מקרא (ועיין בס' בגדי יו"ט שעמד ג"כ בזה) אמנם לדברינו א"ש דס"ל להמקשן דאי לא הי' להם איזה טעם או סמך מקרא לא הי' החכמים מכניסים עצמם כלל בזה לאסור לבשל לשבת מה שיוכל להתבטל ע"י זה ממצות עונג שבת:

וא"כ אתי נמי שפיר סידור לשון המשנה דאשמעינן רבותא קודם דאסור לבשל מיו"ט לשבת אע"ג דמה"ת היה מותר או משום הואיל או משום דצרכי שבת נעשים ביו"ט אסור מ"מ מדרבנן ושלא יקשה מה ראו חכז"ל לאסור ולבטל ממצות עונג שבת לכך נקיט אח"כ ועושה תבשיל וכו' כלומר כיון שמצאו תקנה שלא יתבטלו ממצות עונג שבת ממילא שפר עשו מה שאסרו לבשל מיו"ט לשבת וסיפא מפרש טעמא דרישא ודו"ק:

בגמרא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה, והנה לרבא הטעם רק משום כבוד שבת ומ"מ אמרינן דאם לא הניח עירוב או נאכל או נאבד דאסור לבשל לשבת אע"ג דכל עיקר עירוב הוא משום כבוד השבת כבר תירץ הר"ן דמוטב שלא יתעדן שבת אחד ויתעדן שבתות הרבה, וראיתי בחידושי פנ"י שהקשה לטעמא דרבא אמאי מהני מה שגדול העיר מערב הא מ"מ עי"ז לא יברור מנה יפה לשבת, ולע"ד אין כאן קושי' כ"כ דלטעמא דרבא רק משו"ה בעינן עירוב שלא ישכח השבת לגמרי ע"י טרדת סעודת יו"ט וא"כ אע"ג דהוא אינו מניח עירוב עכ"פ צריך לדעת