תבואות השדה חלק ד פז

ותירץ או דביבש ביבש בטל מב"מ או דבאיסור דרבנ' רב נמי מודה דבטל מב"מ, והנה יש ליישב דברי רב מ"ט ס"ל מב"מ בטל באיסור דרבנ' עפ"י דברי הריטב"א מס' ע"א ע"ג ע"ב דהא דרב ס"ל מב"מ לא בטל הי' רק מדרב' וא"כ י"ל באיסור דרבנ' שפיר בטל דהו"ל תרתי דרבנ' היינו האיסור גופא הי' רק מדרבנ' והא דלא בטל במינו ג"כ רק מדרבנן ותרתי דרבנ' לא אמרינ' להחמיר, ופריך הגמרא והא קמבטל איסור לכתחלא, כלומר דעכ"פ להקל כ"כ לבטל לכתחלא קשה לי' למה יהי' מותר ומשני דמהאי טעמא דבדרבנ' בטל מב"מ הייני משום דתרתי דרבנ' לא אמרינ' להחמיר מהאי טעמא גופא מבטלי' איסור לכתחלא בדרבנ' דהא דאין מבטלי' איסור לכתחלא הי' רק מדרבנ', ומשו"ה באיסור דרבנ' שפיר מבטלין דתרתי דרבנ' לא אמרינ' להחמיר, ופריך הגמרא ולרב אשי דס"ל דשיל"מ לא בטל אפילו בדרבנ' כלומר אע"ג דהא דדשיל"מ לא בטל הי' רק מדרבנ' ומה דמשמע מדברי הכ"מ פ"ז מהלכ' מעילה הלכה ו' דהוי מה"ת כבר הקשו עליו ועי' פרמ"ג ביו"ד סימן ק"ב במשבצות ס"ק א' מבואר להדיא דהא דדשיל"מ ל"ב הי' רק בדרבנ' ועי' פר"ח יו"ד סימן ק"ב ובספר שושנת העמקים כלל י"ד, וכיון דלא הוי רק מדרבנ' הא דדשיל"מ ואפ"ה אמרינ' גם בדרבנ' לא בטל אלמא דתרתי דרבנ' להחמיר אמרינ' ג"כ וזה היה נראה דוחק לגמר' לומר דרק בדשיל"מ אמרינ' להחמיר בתרתי דרבנ' ולומר דהכא מיירי כגון שעיסתו מוכנת לאפות ואין לו תביר אחר ואם ימתין תתקלקל עיסתו וא"כ לא הוי דשיל"מ דס"ל כיון דחזינן עכ"פ דגם תרתי דרבנ' אמרינ' להחמיר א"כ אין חילוק בין היכא שיל"מ או לא וכיון דתרתי דרבנ' אמרינן ג"כ א"כ הדק"ל הא אין מבטלין איסור לכתחלא ואע"ג דהוי תרתי דרבנ' הא גם בתרתי דרבנ' מחמירי' לרב אשי) וע"ז משני דהכא דמקלי איסורא מבטלי' וכמ"ש לעיל דעיקר הא דגזרו שלא לבטל איסור לכתחלא הי' רק שלא יערב בידים לבטל ובדבר שאינו נהנה ממנו בעינא לא חיישינ' שיבטלו בידים ולא שייכא כלל הגזירה שלא להוסיף ולבטל וכיון עכ"פ דנראה מסוגיא הגמרא דגם תרתי דרבנ' אמרינ' להחמיר, א"כ ממילא בשום איסור דרבנן אין לבטול אע"ג דהא דאין מבטלי' הי' רק מדרבנ' מ"מ תרתי דרבנן נמי אמרינן להחמיר זולת היכא דמקלי איסורא שלא גזרו כלל שלא לבטל ולכך שפיר פסק הרא"ש ושאר פוסקים דעמיה שלא לבטל שום איסור אפילו רק דרבנ' זולת היכא דמקלי איסורא ודו"ק היטב ועי' לבוש או"ח סימן תרכ"ו באליה זוטא שם ס"ק ב' מ"ש בשם אגודה דלא אמרינן אין איסור לכתחלא רק במה שהגוף נהנה וה"נ דכוותי' כיון דמקלי לא אמרינן אין מבטלין לכתחלא עי"ש:

בתוס' ד''ה ותנן הביאו ראיה דאיסור דרבנ' שיש לו עיקר מה"ת אין מבטלי' מההוא פלגא דזיתא במס' חולין צ"ח ע"א ואמאי לא הוסיף עליו וע"כ כיון דכזית אסור מה"ת ולכך אפילו היכא דליכא כזית וליכא רק איסור דרבנ' נמי אין מבטלין, והקשה הצל"ח האיך הביאו ראיה משם הא מר בר ר"א לא הוצרך להוסיף דהיה ס"ל דסגיא בשלשים ורב אשי הרי ס"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת, וא"כ אין ראיה משם דאיסור דרבנ' שיש לו עיקר מה"ת אין מבטלי' והניח בצ"ע, ונ"ל ליישב דהתוס' ס"ל כמ"ש המהרש"א במס' פסחים מ"ד ע"א ד"ה לעניין חמץ דח"ש אינו אסור מה"ת ע"י תערובו' וא"כ ה"נ היה יכול להוסיף וע"כ כיון דיש לו עיקר מה"ת אין מבטלי' והא דאמר לו ועוד הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת אע"ג דלכאור' גם לר"ל אין מבטלי' דהא עיקרו אסור מה"ת י"ל פרפרת אחת עפ"י מ"ש בספרי תבואות השדה ח"א בשער התערובו' שער ב' אות ג' דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת היינו דס"ל דכל איסור הוי רק איסור גברא ור"י ס"ל ח"ש אסור מה"ת דס"ל דהוי איסור חפצא ואיסורא מוטל על כל החפץ עי"ש, והנה י"ל דבר חדש עפ"י מ"ש המג"א סימן תרכ"ו ס"ק ג' דקודם שנאסר מותר לבטל לכתחלא וא"כ ה"נ בכל איסור גברא כיון דעל החפץ אין כאן שם איסר ולכך אם מבטלו מקודם הוי רק כמתקן הדבר שלא יהי' כאן איסור, וא"כ היה מותר לבטל לכתחלא אי הוי ס"ל ח"ש מותר מה"ת וע"כ אמ"ל הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת וע"כ דהו"ל איסור חפצא וא"כ אסור לבטל ולכך אמר לו שני טעמים לאסור והביא לו גם מר"י להורות לו שאסור להוסיף ג"כ, שוב ראיתי בשו"ת הגאון ר' יודא אסאד ז"ל לחיו"ד סימן קכ"ו שכתב ג"כ הך סברא דאי לא הוי רק איסור גברא מותר לבטל כיון דעכשיו אין כאן איסור עדיין:

אמנם י"ל דאי אמרינ' כסברת הלבוש באו"ח סימן תרכ"ו סעיף ב' דמשו"ה אין מבטלי' איסור לכתחלא שלא יבא להתיר כל האיסור וא"כ מה"ט הה"ד באיסור גברא נמי אין מבטלי' לכתחלא ולכך א"ש לר"ל דאע"ג דכל איסורא רק איסור גברא מ"מ אין מבטלי' לכתחלא שלא יבא להתיר בלא ביטל ג"כ כמ"ש הלבוש ולפי"ז י"ל בכוונת הסוגיא דמשו"ה ס"ל דאיסור דרבנ' מבטלי' הייני משום דאיסור דרבנ' וודאי לא הוי רק איסור גברא ולכך מבטלי' עי' בשו"ת מהרי"א הנ"ל שם כתב ג"כ דאיסור דרבנ' לא הוי רק איסור גברא וזה רבות בשנים אשר קיימתי מסברא דנפשאי בס"ד, אמנם אי חיישינ' לדלמא, יאכל גוף האיסור משו"ה אין מבטלי' א"כ כ"ש בדרבנ' היה לנו לחוש טפי שלא לבטל דלמא יאכל גוף האיסור דבדאוריתא לא היה לנו לחוש כ"כ שמא יאכל גוף האיסור דחמיר עליה טפי ומשו"ה פריך ולרב אשי דס"ל כל דשיל"מ אפילו בדרבנן ל"ב והיינו כמ"ש בשו"ת שואל ומשיב מהד"ת ח"א סימן שפ"ד דכיון שיל"מ קיל טפי בעיניו וחיישינן שמא יאכל בלא ביטול וא"כ ה"נ הו"ל לומר דכ"ש איסור דרבנ' אין מבטלי' דבאיסור דרבנ' אכא טפי לחוש למ"ש הלבוש דאין מבטלי' שמא יבא להתיר כל האיסור, ומשני היכא דמקלא איסורא מותר לבטל וכמ"ש שם בלבוש בהגה' אלי' זינא בס"ק ב' בשם אגודה דלא אמרינ' אין מבטלי' רק לאכול או להחם שגוף נהנה וא"כ ה"נ ס"ל דבכה"ג היכא שאינו נהנה מגוף האיסור לא חיישינן שיבא להתיר כל האיסור בלא ביטול, ועפי"ז נמי א"ש שיטות הרא"ש והפוסקי' דשום איסור דרבנ' אין לבטל רק היכא דמקלי כיון דחזינ' מכח סברת רב אשי דכל היכא שהאיסור קיל טפי בעיניו יש לחוש טפי דלמא יאכל אותו באיסור וא"כ ה"נ כיון דבדאוריתא אין מבטלי' מטעם שכתב הלבוש שלא יבא להתיר כל האיסור א"כ מכ"ש בדרבנ' יש לחוש שלא לבטל לכתחילה שלא יבא להתיר גם בלא ביטול וע"כ דאין מבטלי' רק היכא שאינו עומד לאכילה ולהנות מגוף האיסור קיל טפי ומבטלי' וא"ש הכל בס"ד ועי' עוד בעניין אינו איסור לכתחילה בספר ארעא דרבנן סימן ט"ז ובפ"ח ליו"ד סימן ס"ד ס"ק כ"ו:

בגמרא והא רב אסי מבדיל מיומא טבא לחברי' עי' בצל"ח שעמד בזה מ"ט אנן ג"כ לא מחמירי' להבדיל ובפרט דאנן בקאים בקבועי דירחא עי"ש שמסיק דסמכינ' על הסוגיא במס' סוכה מ"ז דבשמיני מותב יתבינ' ברוכי לא מברכינ' משום דחיישינן לזלזול יו"ט וה"נ מה"ט לא מבדילי' דחיישינן לזלזול יו"ט ואפשר דלעניין יו"ט שני טפי יש לחוש לזלזול ולכאור' י"ל כיון דגמרא לא קאמר רב אסי אמר צריך להבדיל מיומא טבא לחברי' רק רב אסי מבדיל מ"מ לאחרים לא הורה דהוא נמי חייש לזלזול דיו"ט שני רק הוא בנפשי' ידע שלא זלזל ולכך החמיר על עצמו להבדיל אבל לאחרים גם רב אסי חייש לזלזול דיו"ט שני ולכך לא הורה לאחרים